צודק ב"כ הנאשם, החוק אינו מעניש על מחשבות ולא על הזיות, אולם עיקרון החוקיות אינו דורש שהמחוקק יפרט כל סוג של טקס או שבועה, אלא שיגדיר את המהות, והמהות היא השייכות - "נמנה עם".
חברות בארגון טרור היא "עבירת סטטוס" המבוססת על שייכות, כך שהשילוב בין מעשים בדמות צריכה אובססיבית והחזקת מדרכי לחימה בבחינת הכשרה אופרטיבית, אימוץ הסנלג והטרמינולוגיה הדאע"שית, לבין שבועת אימונים למנהיג דאערעור שונה (ביעה) - הופך את המחשבה לזהות פונקציונלית.
כאשר אדם מקצין באופן מעצים דעותיו לאחר ה-7 באוקטובר ומחזיק קבצי הדרכה כיצד להכין רעלים וחומרי מטען ונפץ - אין מדובר ב"דברים שבלב " או "הזיה", זו הצהרת כוונות אופרטיבית בדמות בניית יכולת מבצעית, זהו ה "טופס 101" המהותי.
פרשנות ההגנה כמוה כיצירת "פרצה הקוראת לטרור", כך שכל מצטרף לארגון השראה כמו דאערעור שונה - יזכה לחסינות מוחלטת כל עוד לא נפגש פיזית עם נציג, ובכך תסוכל תכלית החוק המניעתית.
מנגד, הכרה ב "ביעה עצמית" כמעשה המכונן חברות בארגון טרור - היא הכרח משפטי המתחייב הן מלשון החוק ותכליתו והן מהבנת האסטרטגיה הארגונית-מבצעית של ארגון דאע"ש. מכאן, בהעדר מקרה שנסיבותיו נופלות בגדר אחת החלופות המנויות בסעיפי המשנה (1) ו(2) - המבחן להוכחת חברותו של אדם בארגון טרור, יתבסס על ראיות נסיבתיות שיש בהן ממש ללמד כי הוא מזוהה עם ארגון הטרור ורואה עצמו חבר בו.
- בתימוכין לטענה להעדר תוקף ומשמעות להצהרה להצטרף לארגון טרור שעשה אדם בינו לבין עצמו ללא שהיה נציג "שומע", הפנתה ההגנה לדברי ההסבר להצעת החוק השוללים הצהרה "לכולי עלמא".
כמו קודמותיה, מתעלמת הטענה מההבחנה בדברי ההסבר בין "הצהרה סתמית" ל "ביעה אופרטיבית".
דברי ההסבר מחריגים "הצהרה סתמית...שהופרחה כלפי כולי עלמא בנסיבות שבהן לא נראה שיש בכל ממש", ממקרה בו אין מדובר ב"אמירה בעלמא" אלא בהתנהגות המעידה על שייכות, כמו במקרה הנדון בו מדובר בתהליך הבשלה של שנות צריכת תכנים, אימוץ שפה ארגונית וצבירת ידע לחימה. במקרה זה, הביעה אינה "הפרחה לחלל הריק", אלא חתימה על תהליך של חניכה עצמית והצטרפות למערך הטרור הגלובלי.
עוד התעלמה ההגנה מנתונים ומציאות משתנה שהיו ברקע הצעת החוק, ובעיקרם:
הקושי במאבק באירגוני הטרור הנובע ממאפיינים טיפוסיים של ארגוני הטרור השונים (מבנה מבוזר המתפרש על פני שטחים נרחבים בדומה למבנה ארגון הטרור דאע"ש); מכך שמדובר באויב רב -פנים הפועל בשיטות רבות ומגוונות; מכך שלא ניתן ללמוד על חברות בארגון טרור על פי הליכים או מסמכים פורמליים, כמקובל בארגונים אזרחיים . ומכך שעל רקע הנתונים הנ"ל - הוצע כי המבחן להוכחת חברותו של אדם בארגון טרור, יתבסס על ראיות נסיבתיות שיש בהן ללמד כי הוא מזוהה עם ארגון הטרור ורואה עצמו חבר בו.