בנוגע לנאשם, הדגישה בעובדה כי אין מדובר במי שביצע פעולה בודדת, אלא מי אשר ביצע פעולות רבות המלמדות על הזדהות ורצון לקשור עצמו לארגון הטרור דאערעור שונה ולהפוך לחבר בו, כאשר לביצוע הביעה למנהיג דאערעור שונה מצטרפות פעולות נוספות כמו צפייה אינטנסיבית ומתמשכת בתכנים רבים וקשים של דאערעור שונה , הורדת קבצים רבים העוסקים בהכנת חומרי נפץ, רעלנים וגזים רעילים מטעם דאע"ש; אימוץ סלנג ושימוש במונחים של פעילי דאע"ש, ועוד.
התביעה סבורה שלא ייתכן מצב בו אדם ביצע פעולה אחת בדמות הסכמה להצטרף לדאערעור שונה בפני נציג הארגון או מי שיש לו יסוד להניח כי הוא נציג הארגון יחשב כחבר דאע"ש, ואילו הנאשם שבפנינו שביצע פעולות רבות וקונקרטיות במשך תקופה ארוכה מאוד לא ייחשב כחבר דאע"ש, כטענת ההגנה.
נוסף על האמור ובתימוכין לו, הפנתה בהרחבה לחוות דעתו מומחה שב"כ "ישי" (ת/28), אשר בעדותו בבית המשפט הסביר כי על "מודל ההשראה" לפיו פועל דאע"ש, ולכך כי ביצוע ביעה עצמית אופייני לתומכי דאערעור שונה בישראל, שכן מבחינת הארגון, כל שנדרש הוא אמירת נוסח השבועה לח'ליף העדכני, ואין חובה שזו תיעשה מול גורם רשמי. עוד הפנתה לדברי המומחה שהסביר כי הארגון רואה במי שביצע את השבועה כפעיל בארגון; התרשמות המומחה מהשתייכות עמוקה של הנאשם לארגון, ולכך שדחה את טענת ההגנה לפיה 'בַּיְעָה' כשלעצמה חסרת משמעות, תוך שציין בקיומה של סבירות גבוהה שהנאשם היה מתרגם את האג'נדה למעשים אלמלא נעצר.
התביעה טענה כי מסקנת המומחה לפיה "ניתן להגדיר את הנאשם כפעיל, חבר בארגון מדינה אסלאמית" הינה חד משמעית ומדברת בעד עצמה ויש לאמצה.
בסיכום הדברים טענה התביעה כי הנאשם ביצע ביעה לדאערעור שונה מתוך הזדהות אידיאולוגית כשקודם ואחרי צרך באופן שוטף ואינטנסיבי וממושך ובהיקף עצום, תכנים של הארגון שבין היתר כללו מדריכים להכנת חומרי נפץ ורעלים שאותם הוריד לתיקיות מוגנות בקוד סודי. שילוב מכלול הראיות (הודאות הנאשם, הממצאים הפורנזיים, עדות המומחה), טענה התביעה, מוכיחים מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם "נמנה עם ארגון טרור" ועל כן יש לראות בו חבר בארגון טרור ולהרשיעו בעבירה של חברות בארגון טרור כמיוחס לו בכתב האישום.
תמצית טענות ההגנה
- ההגנה מצדה עותרת לזיכוי מוחלט של הנאשם. לשיטתה, הנאשם לא עבר עבירה פלילית. ההגנה טענה כי כתב האישום תולה את חברות הנאשם בארגון הטרור דאערעור שונה בביצוע הנאשם שבועת אימונים 'בַּיְעָה', זאת, בניגוד לעקרונות החוק הפלילי במדינה דמוקרטית ואף בניגוד לעמדת מומחה השב"כ שמטעמה.
ההגנה טענה כי כתב האישום מגבש את סעיפי העבירה בסעיפים 3 ו-4 לפרק העובדות, ועיקרו באמור בסעיף 4 לפיו: "לאחר מכן, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, ביצע הנאשם 'בַּיְעָה' לאבו חפץ אלהאשמי אלקרשי, הח'ליף החדש של הארגון, ובכך הצטרף כחבר לארגון", וטענה כי בכך אומרת התביעה כי אמירת 'בַּיְעָה' לחלל העולם, ללא בן שיח מאזין מטעם הארגון - היא מילת הקסם שעם אמירתה פושט האומר את צורתו הרגילה והופך לחבר דאע"ש. לדידה של ההגנה, התביעה למעשה טוענת בכתב האישום כי עצם האמירה לחלל העולם טומנת בחובה את הכוח להפיכת הנאשם ל "טרוריסט", אלא שחרף "מלחמת" התביעה להוכיח כי הנאשם אמר את לחש הקסם 'בַּיְעָה' ובכך הצטרף לארגון הטרור, וחרף שסיכומיה עוסקים בניסיון להוכיח מתוך חקירות הנאשם בשב"כ ובמשטרה הודאת הנאשם באמירת "הביעה" - אמירת הביעה, אינה מעלה ואינה מורידה ביחס לאשמתו של הנאשם.
- כאן המקום לציין כי סיכומי ההגנה נעדרו כל התייחסות לתשתית הראייתית עליה הרחיבה ובה פרטה התביעה בסכומיה, ובכלל. סיכומי ההגנה מוקדו אך ורק בטענה לפיה אקט ה 'בַּיְעָה' שביצע הנאשם בינו לבין עצמו - חסר כל נפקות ומשמעות, ועל כן, אינו מגבש עבירה פלילית של חברות בארגון טרור, לפי סעיף 22(א) לחוק המאבק בטרור.
ההגנה לא חלקה עוד על העובדה כי הנאשם הודה מרצונו בחקירותיו כי ביצע ביעה למנהיג ארגון הטרור דאע"ש, וכי ביצע ביעה . ההגנה טענה כי נוכח שכתב האישום מתבסס באופן בלעדי על אמירת הנאשם את "לחש הקסם" ה - 'בַּיְעָה' כפעולה המצרפת אותו לארגון הטרור דאערעור שונה - לא ניתן להרשיעו בעבירה של חברות בארגון טרור, על פי חוק המאבק בטרור, מאחר וכאמור לא עבר עבירה זו.