יסודה של הגנת סעיף 13(7) היא ב"דין וחשבון", קרי, נדרש שהפרסום הנבחן יהווה דיווח על פרסום מוגן קודם, במובן זה שהקורא הסביר יבין מהו מקור הפרסום... פרסום העתק צילומי של כותרת כתב התביעה, מתאר במדויק את האמור בו, אין בו לא תוספת, לא השמטה בכל הקשור לפרטי התובע, ואף לא הוצאה מהקשר הדברים.
היסוד של "דין וחשבון הוגן" אינו עוסק במניעי המפרסם, אלא בשאלה אם יש בדרך הפרסום כדי להטעות או להציג באופן לא מאוזן ומגמתי את הנושא המדווח, ובמקרה דנן את פרטיו האישיים של המשיב. משהמשיב לא ביטא בכל דרך באותה עת את הסתייגותו מפרסום פרטיו האישיים, שאותם הציג בהליך הפומבי, קשה לראות כיצד פרסום כותרת התביעה הוא בבחינת דין וחשבון לא הוגן על הגשתה. יתירה מכך, הפרסום לא לווה בקריאה להשתמש בפרטים האישיים, לא בחזרה נוספת עליהם ואף לא בשימוש באמצעים חזותיים או אחרים (ראו עניין בן חורין להלן), שיש בהם כדי להגביר את הפגיעה בפרטיות מעבר לדיווח עצמו, או להוציא את הפרטים האישיים מההקשר שבו פורסמו.
תכליתה של הגנת הדיווח הנכון וההוגן, המאפשרת חזרה על פרסומים מוגנים, היא קידום עקרון העל של פומביות הדיון...
הובהר, שהפתרון מצוי בבקשת צו איסור פרסום מכוח סעיף 21, אשר "תכליתו העיקרית ... למנוע פרסום בעניינים 'בעלי אופי פרטי לחלוטין'." (שם פסקה 43 בחוות דעתו של השופט אור). המלומד אורי שנהר הציג את הקושי העולה מעצם פרסום "תכנים פוגעים במיוחד", אשר לא ניתן לתיקון בדרך של הצגת עמדה נגדית (שנהר, דיני לשון הרע לעיל, פסקה 16.10.14). אולם, הבהיר, ששלילת ההגנה מדיווחים אודות מה שאירע בישיבה פומבית תפגע בפומביות הדיון. לפיכך, יש יסוד לטענה, שתובע המבקש להגן על שמו הטוב או על ענייניו הפרטיים העולים בישיבה פומבית, יכול לפנות מראש בבקשה לאיסור פרסום, ואם לא עשה כן, או שבית משפט דחה את בקשתו, אין בידו להלין על מי שפרסם את הדברים (בקשת רשות ערעור (תל אביב) 1376/02 יפת נ' ידיעות אחרונות בע"מ, עמ' 7 (26.3.06))."
- התובע טוען בתביעתו לפיצוי גם מכח עוולת הרשלנות (ר' למשל ס' 76 ו- 81 לכתב התביעה). שאלת היחס בין עוולת הרשלנות לבין העוולה שנקבעה בחוק הגנת הפרטיות טרם הוכרעה בפסיקת בית המשפט העליון, אף כי בבתי משפט השלום השונים נשמעה הדעה שניתן להגיש תביעה בגין פגיעה בפרטיות גם מכוחה של עוולת הרשלנות:
"בפסיקה הובעה העמדה כי העוולה הפרטיקולרית מכוח חוק הגנת הפרטיות אינה מוציאה את אפשרות התביעה על בסיס אותו מערך נסיבתי מכוח עוולת הרשלנות (ראו למשל ההחלטה המפורטת בתיק אזרחי (שלום נצ') 22029-06-11 ח'ליליה נ' לשכת עורכי הדין בישראל (3.9.15), בפסקאות 26-15 להחלטת כבוד השופטת ע' גולומב; וכן דברי השופט י' עמית בשבתו בבית משפט השלום בתיק אזרחי (שלום עכו) 2483/97 שאלתיאל נ' בנק מזרחי המאוחד בערעור מיסים (4.10.99), שם חיווה דעתו כי ניתן להגיש תביעה ברשלנות גם במקרה של חפיפה מלאה בין העוולה של פגיעה בפרטיות לעוולת המסגרת של רשלנות. אך לעמדה שונה ראו הסקירה הנרחבת בתיק אזרחי (שלום ראשל"צ) 8238-05-11 פלוני נ' פרטנר תקשורת בע"מ, (25.3.14) פסקאות 107-71 לפסק דינה של כבוד השופטת י' בלכר." (תיק אזרחי (שלום י-ם) 16319-12-13 בני סלע נ' משטרת ישראל (נבו 2.3.2018), מפי כב' השופט ד' גדעוני).