במקרה שבפניי, כמו במקרה שנידון בתיק אזרחי 16319-12-13, הנתבעים לא טענו שלא ניתן להגיש תביעה מכח עוולת הרשלנות בגין פגיעה בפרטיות, ועל כן גם אני אשאיר את השאלה בצריך עיון.
- בנוסף, גם שאלת היחס בין ההגנות הקבועות בס' 13 לחוק איסור לשון הרע לבין תביעה מכח עוולת הרשלנות הותרו בצריך עיון:
"נכון אני גם להניח כעמדת המשיבים, אף שמבלי להכריע בדבר, שכאשר אותו מעשה או אותו מחדל מצביע לכאורה גם על אמירת לשון הרע וגם על התנהלות רשלנית, וכאשר אותו מעשה או מחדל מותר מכוח ההגנה המוחלטת לפי סעיף 13 לחוק - אפשר והדבר ישלול גם את התביעה מכוח דיני הרשלנות בגין אותו מעשה או מחדל." (ערעור אזרחי (מחוזי מרכז) 60755-06-13 שפרה חזן נ' נבון ויספלד רואי חשבון (15.7.14), אשר אושר ברשות ערעור אזרחי 6270/14 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' שפרה חזן (24.11.14))
- מכל מקום, אין חולק שכאשר מוגשת תביעה בגין פגיעה בפרטיות מכח עוולת הרשלנות, על התובע להוכיח את כל יסודות העוולה, והנזק בכלל זה, ולא ניתן לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק בטענה להתרשלות (ר' למשל עניין ח'ליליה שהוזכר לעיל).
- לבסוף, בטרם נפנה לעובדות המקרה שבפניי, אני מוצאת לנכון להפנות לפסק הדין בתיק אזרחי (שלום ת"א) 7945-09-19 פלונית נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט ואח' (14.3.22). עניינה של תביעת פלונית נ' הנהלת בתי המשפט ונבו הוצאה לאור בערעור מיסים הוא בפרסום פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה שניתן בהליך גירושין בין התובעת לבין בן זוגה לשעבר. מטבע הדברים, ההליך בבית המשפט לענייני משפחה נוהל בדלתיים סגורות. לאחר שניתן פסק הדין, הורה בית המשפט לענייני משפחה על פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים של הצדדים. ואכן, מפסק הדין הושמטו שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים, והוא פורסם באתר "נט המשפט". העתק פסק הדין, ככתבו וכלשונו, הועבר גם למאגרים המשפטיים ופורסם באתר "נבו". אלא שבפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה נזכר מספרו של הליך נוסף שניהלו הצדדים שבפניו בבית המשפט המחוזי כנגד צד שלישי. כיוון שההליך שבבית המשפט המחוזי לא היה חסוי, ניתן היה לעיין בשמות הצדדים לו, ובדרך זו ללמוד על זהות הצדדים בהליך שנוהל בבית המשפט לענייני משפחה. התביעה שם הוגשה נגד הנהלת בתי המשפט, שאפשרה את פרסום פסק הדין מבלי להשמיט את מס' ההליך הנוסף, וכנגד נבו הוצאה לאור בע"מ, המפעילה את אתר "נבו", שפרסמה את פסק הדין.
- בפסק הדין בגין הפרסום (מפי כב' השופט רונן אילן) נדחתה התביעה נגד הנהלת בתי המשפט, ונקבע שלא ניתן להגיש תביעה נגדה עקב חסינות שיפוטית על אופן ניסוח פסק דין שהותר לפרסום, והפרטים שכלולים בו. בנוסף, נקבע שנבו הוצאה לאור בערעור מיסים פעלה בתום לב כשפרסמה את פסק הדין כפי שנמסר לה מהנהלת בתי המשפט, ועל כן עומדת לה ההגנה הקבועה בס' 18 לחוק הגנת הפרטיות, וגם התביעה נגדה נדחתה. לא ברור מפסק הדין שם, אם הנתבעות שם טענו שהפרסום של פסק הדין הוא פרסום מותר מכח ס' 13 לחוק איסור לשון הרע.
- לסיכום, כאשר הוגשו תביעות אזרחיות בגין פרסום בדיעבד של פסק דין או מסמכים מתוך הליך משפטי, התביעות נדחו, אם משום שהפרסום מותר, ואם עקב החסינות השיפוטית ותום הלב.
משהובררה המסגרת המשפטית, הגיעה העת לבחון את עובדות המקרה שבפניי.