מתבקש מהחשוד, הנאשם, כי יתן גירסתו, ולא יסתפק באמירות כלליות על שאדי.
לא הוצע דבר, ואין בין זה לבין מו"מ להיות הנאשם עד מדינה, מאומה.
מכל האמור עולה כי לא ניתן לומר על הדברים אשר הוחלפו במסגרת ת/172 כי הם במסגרת מו"מ כלשהו להיות הנאשם עד מדינה.
ניכר כי לא התגבשו התנאים להתקיימות מו"מ לקראת עד מדינה במסגרת החקירה ת/172.
זאת ועוד, עיון בצילום החקירה ת/172, מעלה כי הנאשם הוא היוזם, הוא הפעיל, הוא המנסה שוב ושוב לבדוק אפשרויות הקשורות בהחזרת האמל"ח כנגד הקלה לו ולבנו.
גם אם תאמר כי הדברים הללו הינם מו"מ כנטען, לעד מדינה, ויודגש כי אין בטענה זו ממש, הרי שגם אז מדובר ביוזמה שהיא של הנאשם.
בנוסף לכל האמור לעיל בדבר היות היוזמה בת/172 יוזמתו של הנאשם עצמו, יש להפנות לכך שגם ב"כ הנאשם ניסה ליזום מו"מ ביחס להשבת האמל"ח. יוזמה זו, מעידה על כי הנאשם היה מעונין במו"מ וכי הוא יוזם חא רק בעצמו אלא גם באמצעות בא כוחו, ועוד כי היוזמה קשורה להשבת האמל"ח ולכך בלבד.
העד ליאור שחם מימ"ר נגב, ע.ת. 36, העד העיד כי בתאריך 25.7.2016, עת שימש כטוען מעצרים של ימ"ר נגב, פנה אליו ב"כ הנאשם לאחר דיון בעניינו של הנאשם, וביקש לשוחח עמו. לדברי העד, ב"כ הנאשם אמר לו כי מדובר בשיחה פתוחה, והמטרה של כולם זה השבת האמל"ח, ושהוא מכיר אדם שיודע איפה שמו את האמל"ח והוא יכול להחזיר את האמל"ח (פר' 19.3.2017 עמ' 184 שו' 27 - עמ' 185 שו' 10). העד השיב כי היא הניח שהסניגור מדבר על הנאשם, והסניגור ביקש איזשהי חסינות בתמורה לעדות שלו, וכי העד מסר כי אין לו סמכות להסכים לדבר כזה אבל הוא כן יכול להעביר את העניין לגורמים שמעליו, והוא פנה לרב סמל אילוז שמסר לד כי העניין יטופל וכי הוא (העד) יפסיק להתעסק עם זה (עמ' 185 שו' 12-20) ובעקבות השיחה הוא כתב זכ"ד שהוגש וסומן ת/168.
מעיון בזכ"ד (ת/168) שנערך ע"י העד ביחס לאמור לעיל עולה כי ביום 25.7.16 סמוך לשעה 11:30 עת העד נכנס למזנון בית המשפט פנה אליו עו"ד מסאלחה, סניגורו של הנאשם, וביקש לשוחח עמו ביחידות "אוף דה רקורד" וכי ביכולתו להחזיר את האמל"ח שנגנב בתמורה לשיחרורם של הנאשם ובנו עדי, והעד השיב כי אין לו סמכות להסכים לכזה דבר והוא יפנה לממונים, והאמור דווח לראש צוות החקירה אילוז.
המסקנות ביחס לטענת היעדר קבילות ת/172 בטענה למו"מ להסכם עד מדינה
- מהראיות שבאו בפני, עדויות אנשי המודיעין, חוקרי המשטרה, ת/172, וכלל הראיות והנסיבות, והקשר השאלות שנשאלו והתשובות שניתנו, המסקנה הינה:
- לא היה מו"מ לחתימת הסכם עד מדינה באף שלב, לא במפגשים עם אנשי המודיעין ולא בחקירות הנאשם ע"י אנשי המשטרה, לרבות ת/172.
- המו"מ היה להחזרת האמל"ח כנגד הקלה בעונשו של הנאשם ובנו. לא הוצע, לא דובר על כך ולא התבקש, ע"י אף אחד מהצדדים, באף שלב, כי הנאשם יעיד כנגד מי משותפיו במעמד של עד מדינה.
- היוזמה בשלב הראשון של השיחות עם אנשי המודיעין היתה יוזמתם, אולם הראיות עליהן מבקשת המאשימה להרשיע את הנאשם אינן ראיות שנגבו במסגרת מפגשים אלו.
- במסגרת החקירה ביום 2.8.16, בחלקה השני (ת/172), גם כן לא היה מו"מ להיות הנאשם עד מדינה, ולא התבקש הוא ולא הציע הוא להעיד כנגד מי משותפיו במסגרת כזו. נאמר, מספר פעמים על "להוציא את שאדי שקרן", וכי הנאשם ימסור גירסתו ועדותו, והכל על רקע טענות ההגנה של הנאשם. זו איננה בקשה להעיד את הנאשם כעד מדינה, זו איננה הצעה במסגרת ניסיון להגעה להסכם עד מדינה, והדברים הללו קשורים לטענת הגנה של הנאשם, על כי יבוא ויתגונן מפני טענות שאדי לפיהן הוא אויים, ולאישור דברי הנאשם על תשלומים לשאדי. טענות המסבכות את הנאשם בביצוע המעשה, ואף מחמירות עימו.
- במסגרת החקירה ביום 2.8.16 הנאשם הוא הוא היוזם, הוא המוליך את החלק השני של החקירה (ת/172), והוא אשר מבקש לחזור לאפשרות של הקלה בעונש כנגד מה שהוא ייתן, אשר משמעותו החזרת האמל"ח. הלכה למעשה הנאשם מנהל ומוליך את החוקרים, מיוזמתו שלו, לאורך כל הדרך במהלך ת/172, לכיוון של אפשרות להקלה, ולתמורה שהוא ייתן, כאשר לא דובר באף שלב כי תהא זו בדמות עדותו כנגד מי שאדי או כל אדם אחר.
- הנאשם הוא היוזם של שיח אודות הקלה אפשרית, אשר אינה יכולה לבוא במסגרת הגדרה של מו"מ לעד מדינה.
- גם אם תאמר שבמסגרת ת/172 מתנהל מו"מ שיש להכתירו ככזה לקראת חתימת הסכם עד מדינה (ויודגש כי הוכח בפני ההיפך כאמור), הרי שגם אז מדובר ביוזמה של הנאשם עצמו.
- כאמור, גם כאשר היוזמה היא של חשוד יש לבדוק התקיימות רצון חפשי. בענייננו, צפייה בת/172 מביאה למסקנה ברורה כי הנאשם אומר את כל שהוא אומר מתוך רצון חפשי לחלוטין, הנאשם אומר דברים ביוזמתו שלו, מוליך את החוקרים לשיח בעניינים שהוא עצמו מבקש לדבר עליהם. יתירה מכך, החקירה כלל לא היתה צריכה להמשיך בענין פרשה זו אלא בענין אחר, אלמ"ב, אולם הנאשם הוא שגרם לכך שבפועל נמשכה החקירה בפרשת האמל"ח, הוא מצביע מיד מלכתחילה על ת/163, ההודעה שנגבתה דקות קודם לכן, מעלה שאלות ובקשות, וממשיך את נושא פרשה זו, וזו בלבד, מיוזמתו, תוך בקשותיו שלו, החוזרות ונשנות לבדוק הצעות שלטענתו ניתנו לו. זו יוזמה שלו, אין מדובר שמי שניתן לטעון שפותה לומר את הדברים שאמר. אין כל בסיס לטענה זו או לכל טענה בדבר הטעיה. הנאשם לא הוטעה, לא הוצג בפניו כל מצג אשר הביאו לומר את הדברים, אלא הוא עצמו מכוון וגורם לכך שהשיח יהיה בענין זה.
- מכל האמור המסקנה הינה כי בהתאם להגדרת עד מדינה, למבחנים שנקבעו בהלכת תורק ובפסיקה הנוספת דלעיל, הראיה ת/172 קבילה, גם כראיה אשר יכולה לשמש כנגד הנאשם.
- כאמור לעיל, בהלכת תורק נפסק כי גם אם נחתם הסכם עד מדינה, אין הדבר לכשעצמו פוסל את ההודאות שניתנו בעקבותיו, אלא עדיין יש לבחון התקיימות או אי התקיימות רצון חפשי. בענייננו לא נחתם הסכם, ואולם, מידת הרצון החפשי של הנאשם, הנחזית מהחקירה ת/172, הולכתו את החקירה למחוזות שהוא מבקש שתלך, ויוזמתו הכה ברורה במהלכה, כל אלו היו מביאים למסקנה בדבר הקבילות, אף אם היינו לאחר חתימתו של הסכם. ודברים אלו מובאים מקל וחומר.
לפיכך טענת הזוטא, הנשענת על טענת קיומו של מו"מ להסכם עד מדינה, נדחית.