חלקה השני של טענת הזוטא - הטענה בדבר שורת פגמים בחקירה ת/172
- כאמור החלק השני של טענת הזוטא מעלה שורת טענות על פגמים בחקירה ובהם טענות להיעדר אזהרה, פגיעה בזכותו של הנאשם כחשוד לשתוק בזמן חקירתו, פגיעה בזכות ההיוועצות ובזכות לייצוג, ובנוסף הפעלת אמצעי חקירה פסולים הכוללים הטעיית הנאשם ופיתויו לומר דברים.
כפי שצויין לעיל חלק מהטענות הינן מעבר לטענת זוטא, ואתייחס אליהן על כל היבטיהן.
טענה להיעדר אזהרה ואי מתן זכות היוועצות
- ב"כ הנאשם טען כי לא הוקראו לנאשם זכויותיו כנדרש במסגרת ת/172, ועל כן הדברים שנאמרו בשלב זה אינם קבילים.
אין לקבל טענה זו, מהנימוקים הבאים:
חקירתו הראשונה באותו מועד 2.8.2016 החלה בשעה 12:05 עם החוקר המשטרתי אייל זיטון (ע.ת. 13), שבהם החוקר מפרט בפני הנאשם את החשדות כנגדו, שואל אותו האם הבין את האישומים המיוחסים לו, הנאשם משיב בחיוב, ולאחר מכן החוקר מדווח לנאשם כי נעשה ניסיון ליצור קשר עם בא-כוחו והוא נשאל האם הוא מעוניין בייצוג מטעם הסניגוריה, ונאשם משיב לשלילה והחוקר שואל אם ניתן להתחיל את החקירה והנאשם מאשר זאת (ת/163 שו' 1-9).
החקירה שהתנהלה בשלב זה הייתה חקירה משטרתית, כאשר החקירה המודיעינית הסתיימה זה מכבר לפני למעלה משבוע, והנאשם היה בקי היטב בעובדות אלו.
בתום החקירה ת/163 הנאשם חתם על דפי החקירה הכתובה ואישר את הכתוב בה.
כמפורט לעיל היתה הפסקה של כ - 5 דקות, כאשר בשלב זה, החוקר אייל זיטון קיבל הנחיה מאת ע.ת. 24 כי עליו להתחיל חקירה של הנאשם בענין אחר בתחום אלמ"ב, ולשם כך עליו לעצור את ההקלטה של החקירה הנוכחית ולהחליף דיסק. ע.ת. 13 יצא החוצה, החליף דיסק תיעוד, וכשחזר לחדר החקירה, הנאשם הוא אשר פונה אליו ביוזמתו ומעלה שאלות ביחס לכתוב בחקירה ת/163, והוא למעשה יוזם שאלות ותהיות לגבי מה שנאמר במסגרת ת/163 ומבקש לחדד נקודות מסויימות שאמר. כלומר, הנאשם עצמו רואה בהמשך שהינו לאחר 5 דקות הפסקה כהמשכה של החקירה אשר בתחילתה הוזהר כדין. אין מדובר בחקירה חדשה, אלא בהמשך שיח ביחס לחקירה שחוקרו ע.ת. 13.
לא ניתן לומר כי הנאשם סבר כי אינו תחת חקירה, או כי סבר שהאזהרה שהוזהר אינה תקפה.
ר' גם דברי החוקרת ע.ת. 24 אשר הצטרפה לחקירה זו, וציינה כי לא היה מקום לאזהרה נוספת שכן הנאשם היה בסטטוס של חקירה לאחר שהוזהר, ונייתנה לו הזדמנות להיוועץ בעו"ד.
מעבר לאמור, אני מוצא כי גם אילו הייתה נפגעת זכותו של הנאשם, הרי שלא מדובר בפגיעה מהותית היורדת לשורש הרצון החופשי ואין בדברים שנאמרו על ידו כדי לגרוע ממשקל קבילותן. לעניין זה ר' ערעור פלילי 2333/07 שלמה תענך נ' מדינת ישראל (12.7.2010), אשר שם הפניה להילכת יששכרוב, בהקשר זה: