...
ואומר לי "קח דבר" שואל אותו "מי זה?" הוא אומר לי "עכשיו תדע". לשאלתך זה קרה בדלת של הבונקר, עדי יצא לקראתי ואז אני לוקח את הטלפון, שואל "כן מי זה" שומע כבר נשמע בטוח מעל 30, יש לו קול ככה עבה, אומר לי הגבר "אתה עדיין ילד ולא כדאי לך להתעסק עם אנשים כבדים". אמרתי לו "לא הבנתי מה אתה רוצה" הוא אומר לי "אני קרוב למשפחה שלך, אל תיתן לי לאבד לך אחד מהם, תבין זה מספיק" וזהו וניתק. באותו זמן נלחצתי, התחלתי להיות אדום, לא ידעתי מה לעשות באותו זמן, התחלתי לחשוב על דברים לא טובים על המשפחה שלי. נתתי את הטלפון לעדי, חזרתי לפלוגה, אמרתי אני לא מתעסק איתו, ולא רוצה להתערב איתו בכלום. באותו שלב אני חזרתי לפלוגה, וחשבתי מה אני הולך לעשות הלאה אם אני אדווח לחברים או למשטרה".
(עמ' 5 שו' 122 - 146)
בהמשך אמר שאדי כי הוא עזב את המקום, ולאחר מכן עדי הגיע לחדרו וביקש ממנו את המפתחות לרכב שהיה ברשותו, ו"הזכיר" את האיום הטלפוני שקיבל, והוא נאלץ לעזור לעדי בהעמסת הציוד לרכב מחשש לחייו.
כך בעדותו:
"אני חושב על איך הוא היה בסיטואציה הזו, איך לדבר איתו אם להתייעץ איתו מה אפשר לעשות. אמרתי, אני לא אדבר לאף אחד, ואני אסתיר את העניין הזה, הכי חשוב שהמשפחה שלי יישארו בשלום. אחרי בערך 40 דקות - חצי שעה, עדי זועבי הגיע אלי לחדר, ואמר לי שהוא צריך את המפתחות של הרכב, לשאלתך הרכב של פארס ענאן, סיטרואן ברלינגו בצבע לבן,....
.....
שאלתי "למה" הוא אמר לי "תזכור את השיחת טלפון" אז הבנתי שהוא הולך להעביר משהו מהבונקר. אמרתי לו "המפתחות בחדר בפנים". נכנס לחדר שלי, הלך הביא את המפתח, נראה לי הם היו תלויים על המיטה, לקח אותם וניגש החוצה לכיוון הרכב, הרכב חנה מחו. למגורים שלי. עדי הולך לרכב ונכנס ומניע, ואז הוא חוזר אלי לחדר, לשאלתך הרכב מונע בזמן הזה. הוא אומר לי "בוא שנייה", הלכתי אליו, לחדר, אני והוא לכיוון הרכב, מה שעשיתי, דיברנו מחוץ למגורים, ליד הרכב, הוא אומר לי "בוא אתה בא איתי לאיזשהו מקום" אני אומר לו "לאן אתה רוצה, אני לא נוסע אני לא יכול לעזוב את המקום", הוא אומר לי "בוא וזהו", הלכתי איתו מתוך פחד. הלכנו לרכב, לברלינגו. עדי יושב בתא של הנהג, אני לידו ירדנו לכיוון הבונקר. ועדי חנה ליד אחד מהבונקרים , לא זוכר איזה בונקר זה היה. לשאלתך הוא חנה נראה לי ברוורס, לא זוכר בדיוק, עדי יוצא מהרכב ואני מיד אחריו רציתי להסתכל מה הוא לוקח, לשאלתך הבנתי שהוא הולך לגנוב משהו, מאז שראיתי אותו בבונקר ידעתי את זה. עדי קודם כל פותח זריז את הבונקר. לשאלתך האוטו כבר היה פתוח כי עדי היה שם לפני, ואחרי זה הוא פותח את הדלתות של הבגאז', אני בזמן הזה מסתכל עליו בהלם. אני מה שתכננתי אני אמרתי אני רוצה לעזור לו עכשיו, כאילו שיראה שאני משתף איתי פעולה, ואז עזרתי לו, לשאלתך נכנסתי איתו לבונקר, עדי הסתובב בכל הבונקר ואסף כל מיני ציוד, בזמן הזה אני כבר בתוך הבונקר, מסתכל עליו, והיה נראה לי הוא אמר לי בוא תעזור לי, אמר לי תרים את זה, לא זוכר מה עשיתי בדיוק שם. עדי לקח ברוסים שראיתי שכתוב על אחד הברוסים "8 רימוני רסס 26", אבל אני לא יודע אם הכל היה רימונים, ולקח מלא טילים של לאו, לא תרגול אלא לאו חי כי זה היה כבד, עדי ואני הלכנו לאזור האמצע (הערת חוקר, החשוד מדגים לי), לא זכור בדיוק איך נראה הבונקר מבפנים הטילים היו מונחים על משטח, בתוך ארגז. לשאלתך לא זוכר כמה ארגזים היו, לשאלתך לא זוכר את הצבע של הארגז, עדי ביקש ממני להחזיק את הפתח של הארגז של הטילים, החזקתי, בזמן הזה עדי הוציא את הטילים, שם אותם על הרצפה ואמר לי "תעזור לי לשים אותם ברכב". לשאלתך לא זוכר כמה ארגזים היו. ראיתי את הטילים הם לא היו עטופים בעוד משהו טיל לאו מוכן ליד, אני מכיר השתמשתי בזה פעם, הניח על הרצפה ואמר לי "בוא תעזור לי". שמנו את הטילים ברכב, שמנו אותם ברכב, אמר לי "תמתין אני שנייה בא", אני חיכיתי ברכב ישבתי ליד הנהג, בזמן הזה הדלתות של הבגאז' היו פתוחות ועדי המשיך להעמיס ציוד. לשאלתך, אני עזרתי לו להרים כמה טילי לאו, ורק התעסקתי בברוסים שהיו ברכב, רציתי לראות מה זה, ראיתי אחד שכתוב עליו " 8 רימוני רסס". לשאלתך נגעתי רק בטילים, רק ברכב נגעתי בברוס, התעניינתי מה הוא לקח לפני שאני עוזר לו. אני עזרתי לו כדי שיעלם ממני עין, שיגיד שאני שותף שלו ולא יאבד אותי או יפגע במישהו מהמשפחה שלי".