משנדחתה טענת הזוטא הרי שהודאתו במסגרת ת/172 קבילה.
אמרותיו של שאדי באשיר (ע.ת.7) והשתלבותן עם ראיות נוספות
- ב"כ המאשימה הגישה בהסכמה את אמרותיו של שאדי, אשר חקירתו היא זו שהובילה לתפיסתם של שאר המעורבים בפרשה לרבות הנאשם ובנו, כאשר כנגד שאדי וכנגד בנו של הנאשם הוגשו כתבי אישום בבית הדין הצבאי.
המאשימה ביקשה כי בעננינו של שאדי ייעשה ביחס להודעותיו "פלגינן דיבורא" שכן עיקר דבריו של שאדי הנם אמת ומתיישבים עם שאר ראיות הפרשה, ואילו חלקי עדותו הקשורים ביחסו האישי לפרשה מצויים בספק, וניתן לחלק את עדותו כך שחלקים הקשורים בשותפי העבירה, לרבות הנאשם, הינם סדורים ומשקפים אמת עובדתית המתיישבת עם שאר הראיות הקיימות.
לעניין טענת הפלגינן דיבורא, אני מוצא כי דבריו של שאדי, בדומה להליך חקירה של כל נאשם אחר, כוללים אמרות רבות אשר לעיתים משתנות עם התקדמות החקירה, ואמרותיו בשלבים המתקדמים הן המשמעותיות, והן המתיישבות עם מכלול הראיות.
אני מוצא כי יש ליתן משקל לאמרותיו אודות אופן קרות האירוע והשתלשלות הענינים, שכן אלו עולים בקנה אחד עם ממצאים נוספים, ושורת ראיות חיצוניות, אובייקטיביות ועדויות, ואילו שאר דבריו אודות חלקו היחסי באירוע אינו המרכזי ביחס לאישום שבפני. הגם שיש משמעות לשאלה אם הוא אכן אויים, אם לאו, הרי שהמשקל המרכזי קשור בשאלות הקשורות לאירוע עצמו, והעברת האמל"ח בבית קמה.
פלוגתו של שאדי הייתה במועדים הרלוונטים היחידה השומרת ואחראית על אבטחת הנשק במחנה, כאשר שילוב נתונים בדבר ספירת מלאי אחרונה שבוצעה ועד למועד גילוי הפריצה הוביל לכך שנתגלה חוסר באמל"ח ופוטנציאל מועדי הפריצה צומצם להחל מ- 10/4/16 ועד 4/5/16.
בהודעותיו הראשונות של שאדי הוא שולל את מעורבותו בפרשה ושולל כל ידיעה בדבר, וחלקו של שאדי עלה עם גילוי ט.א. של שאדי במכסה ברוס (ת/18), ורק בחקירה מאוחרת יותר הוא החל בגילוי העובדות הקשורות לגניבת האמל"ח.
במסגרת ת/179 (חקירת שאדי מיום 11.7.16) שאדי סיפר כי ראה את עדי (בנו של הנאשם) בתוך הבונקר, עם כפפות, אומר לו כי "לא כדאי לך להתעסק עם הדבר הזה" וכי "...זה של אנשים כבדים..." ובשלב מסויים עדי הביא לו לשוחח בטלפון עם אדם שזהותו אינה ידועה, ואותו אדם איים עליו ועל משפחתו ובשלב זה חשש לחייו ולשלום משפחתו ולכן החליט שלא לדווח על המקרה.
כך בעדותו:
"... ניגשתי לשם בריצה, ופתאום אני רואה את עדי זועבי הנהג. כנראה שהוא שמע את הרעשים שאני רץ לשם ונבהל, הגעתי לבונקר וראיתי כשנכנסתי את עדי מגיע שמאל הבונקר. בקיצור מה שעשיתי עמדתי בהלם כי הוא היה עם כפפות בצבע שחור או אדום צמודות, לא זוכר ממה עשויות, לשאלתך לא ראיתי אותו מתעסק עם כלום כי הוא בדיוק בא להסתכל מי הגיע עמדתי בהלם שם, אני אומר "עדי מה זה? למה אתה נכנס לבונקר?" הוא אומר לי הוא נלחץ קצת, התחיל לגמגם ונהיה אדום, ואז הוא אמר לי "הדבר הזה כבר מדי עליך, לא כדאי לך להתעסק עם הדבר הזה", התחלתי לצרוח עליו אמרתי לו מה אתה עושה, מזה זה הטמטום הזה, מה אתה נכנס לבונקר שהוא אל שלך, אני חשדתי בו כל הטירונות כי הוא פעם אחת התעסק בזה, גנב תחמושת מהגדוד, קופסאות תחמושת לבן, אז אני פחדתי שיגנוב לי משהו מהפלוגה. הוא אומר לי "הדבר הזה לא בשביל ממך, זה יותר מדי כבד, זה של אנשים כבדים". בקיצור, אחרי זה, הוא התחיל להתעסק בטלפון, בזמן הזה המשכתי להסתכל על הבונקר מבפנים סתם, שאלתי אותו "מה פרצת אותו". לשאלתך, כל התחמושת היתה מסודרת, דווקא אני באותו זמן חשבתי שאני רוצה לקחת תחמושת נגב לפלוגה, לשאלתך לגנוב, ואז עצרתי ואמרתי עצור מה אתה חושב לעצמך מה הטמטום הזה, בקיצור התאפסתי על עצמי, אמרתי לו תזכור את זה, ויצאתי, לשאלתך בזמן הזה הוא התעסק בטלפון ונשאר בבונקר אמרתי לו שים לב לעצמך מה אתה עושה בזמן הזה אני יצאתי החוצה, בדיוק יצאתי מהדלת חצי מטר, ואז עדי מביא לי את הטלפון ...