ר' ערעור פלילי 1094/07 דדון נ' מ"י (3.7.2008) - "מתקיימים יחסי גומלין בין משקלה הפנימי של ההודאה לבין משקלה החיצוני".
ר' ערעור פלילי 2073/04, 6196/04 אמדורסקי נ' מ"י (4.9.2006) - "קיימת מעין "נדנדה" שבה ככל שמשקלה של הראיה "הנתמכת" גדול יותר, יקטן משקלה של הראיה התומכת".
בעניינו, קיימת שורת ראיות חיצוניות עצמאיות ואובייקטיביות העולות באיכותן, במהותן ובכמותן, על הדרישה לתוספת הראייתית האמורה, מכל מקום וודאי שעומדות הן בדרישה זו.
החל מהודאותיו של סגן שאדי, וכלה בשורת איכוני מכשיר הטלפון של הנאשם, ונתוני כביש 6 אשר ממקמים את הנאשם במועד ובשעה המדוייקת של האירוע, ושל העברת האמל"ח, בנוסף לצילומי האבטחה. כל אלו משתלבים מבחינת המקום והזמן בתשתית העובדתית שהתגבשה מכלל העדויות.
זאת, לצד המשקל הרכב שיש לתת להודעות של הנאשם בענייננו, בנסיבות מסירתן כמפורט לעיל, מרצון טוב וחופשי.
משכך, יש לקבוע כי מתקיימת דרישת התוספת הראייתית של דבר מה נוסף להודאותיו של הנאשם.
סוף דבר
- לאור כל האמור, הוכח בפני, מעל לספק סביר כי הנאשם ביצע את כל המיוחס לו בכתב האישום.
אין לקבל את טענת הזוטא שהועלתה ע"י הנאשם, על כל חלקיה, מהנימוקים העובדתיים והמשפטיים המפורטים לעיל.
משכך, דברי הנאשם בחקירתו השניה ביום 2.8.16 (ת/172) קבילים לראיה, גם כנגדו.
בדברי הנאשם במסגרת חקירה זו יש הודאות מפורשות, לצד אמירות שגם אם אין הודאות בהן, הרי שהן מצביעות על ידיעתו ומעורבותו, הכל כמפורט לעיל.
אני מוצא את הודאותיו של הנאשם במסגרת ת/172 ובעיקר את הודאתו המפורשת בכך שהאמל"ח הועבר אל רכבו, בנוכחותו, כראיות המרכזיות למסקנה כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום.
ההתרשמות הברורה מצפיה בחקירה הינה כי דברי הנאשם נאמרים באופן חפשי ומרצונו שלו, וחלקם אף ביוזמתו שלו.
זאת ועוד, הודאתו נאמרת תוך שברור כי מודע הוא היטב לאמירתו, למשמעותה ולתוכנה.
שורת ראיות נוספות, עצמאיות, אשר לא נסתרו, מבססות את מעורבותו של הנאשם ואת המסקנה כי ביצע את המיוחס לו בכתב האישום.
ראיות עצמאיות אלו כוללות איכונים ופרטי נסיעת רכבו בכביש 6, מהם עולה מסקנה ברורה בדבר נוכחותו במקום הנטען בכתב האישום, ובזמן הנטען, הכל כמפורט לעיל.
כל אלו עולים כדי "דבר מה נוסף" הנדרש כתוספת ראייתית להודאתו של הנאשם, ויש לציין כי הם אף עולים על הדרישה הראייתית הנדרשת.
מדובר בראיות חיצוניות, אובייקטיביות ועצמאיות.