אני יודע להגיד שאני 20 שנה בענף ואני מכיר את כל הלקוחות טרם איתן, אני נכנסתי והכרתי לו את כל הלקוחות, הוא לא הכיר שום דבר, 99% מהלקוחות לא יודעים מי זה איתן.
(עמ' 2 שורות 9 - 16 לצו המניעה)
ולא הוכח כי קיימת לנתבעת בלעדיות על מוצרים:
עו"ד קטן: אבל הוא היו שחקנים אחרים.
העד, מר קרנקורס: עד 2012 היו שני שחקנים, נכון.
עו"ד קטן: מה זה משנה? אבל היה לך קונספט ייחודי. זה שאתה היית ביחידי שעושה זיופים או העתקות לא זה לא אומר שזה קונספט ייחודי.
העד, מר קרנקורס: אולי, לא. עד 2012 אנחנו פיתחנו את זה מאז. אנחנו הבאנו עוד דגמים, למולייב יש מלאי מאוד מצומצם.
עו"ד קטן: מה זה משנה? אתה מדבר שאומר שיש לך קונספט ייחודי.
העד, מר קרנקורס: נכון.
עו"ד קטן: אז תסביר לנו מה הקונספט הייחודי שלך.
העד, מר קרנקורס: זה היה הקונספט שלנו.
עו"ד קטן: שאתה מעתיק ודגמים, זה כל זה לטענתך זה קונספט ייחודי?
העד, מר קרנקורס: אבל, אבל הניואנסים הקטנים האלה זה היה הקונספט שלנו שאנחנו.
עו"ד קטן: מה, מה היה בוא תסביר לנו מה מיוחד היה.
העד, מר קרנקורס: אנחנו לקחנו מדי משחק. עשינו להם וריאציה מסוימת. לא העתקה מדויקת, וריאציה. וריאציה מסוימת מסחרית.
עו"ד קטן: איפה, מה הסוד בזה תגיד לי? מה הסוד בזה שאתה אומר אני לקחתי במקום להעתיק אחד לאחד העתקתי 80 אחוז.
העד, מר קרנקורס: עובדה, עובדה שלא היו מתחרים.
(עמ' 26 לפ' שורות 3 - 20)
- גם על פי עדות אייל דב חננוביץ (תצהיר מיום 8.7.2025), השוק של מוצרי הספורט (כולל חליפות), לרבות המחירים, שקוף וגלוי. לקוחות ובעלי חנויות משתפים מידע על מחירים ותנאים. לכן, אין מדובר במידע סודי אלא בפעילות תחרותית.
- לא נעלם מעינינו כי הנתבעת פנתה לקבלת צו מניעה לאחר שנודע לה שהתובע פונה ללקוחותיה לאחר שסיים את עבודתו אצלה והצדדים הגיעו להסכמה שאין בה כדי לחייב מי מהצדדים.
- סיכום - התובעת שכנגד לא הוכיחה כי רשימת הלקוחות שלה מהווה סוד מסחרי. התובע הציג ראיות לכך שניתן לאתר לקוחות אלו בקלות באמצעות חיפוש פשוט באינטרנט (כתב תשובה לתביעה שכנגד, סעיף 6.ד). בהיעדר הסכם סודיות מפורש, ובהתחשב באופי המידע (חנויות ספורט), לא הוכח כי התובעת שכנגד נקטה באמצעים סבירים לשמירת סודיות המידע.
- יצוין, כי התובעת שכנגד טענה כי ידעה על מעשיו של התובע במקביל לעבודתו אצלה עוד מתקופת העסקתו. למרות זאת, התובעת שכנגד לא פנתה בזמן אמת אל הנתבעת שכנגד 2 בטענות אלו, ופנייתה היחידה לבית הדין בבקשה לצו מניעה זמני הייתה לאחר סיום עבודתו של התובע. הנתבעת שכנגד 2 אף טענה כי לא קיבלה פנייה או תלונה מהתובעת שכנגד בזמן אמת או למצער לא הוכח אחרת.
- בהיעדר הוכחה לסוד מסחרי, ובשים לב לכך שהתובע עבד שנים רבות בתחום וצבר ידע וקשרים, לא ניתן למנוע ממנו לעסוק בתחום מומחיותו. הפעילות התחרותית לא הוכחה כחורגת מפעילות לגיטימית. התביעה שכנגד בגין גזל סודות מסחריים והפרת אמון נדחית.
- התובעת שכנגד טוענת לנזקים כלכליים שנגרמו לה עקב פעולות התובע. התובעת שכנגד הציגה רשימה חלקית של לקוחות התובעת שכנגד שרכשו סחורה מג'י אנד קיי בעקבות פניות התובע (נספח י"ג לתצהיר הנתבעת) אולם מדובר ברשימה בלבד.
- כמו כן, הסכמת התובעת שכנגד במסגרת צו המניעה הזמני (סכסוך עבודה 37149-02-23) להגבלה מצומצמת מאוד של פנייה ל-9 לקוחות בלבד עד ליום 10.5.2023, משקפת את הערכתה שלה לגבי ממדי הנזק האמיתי. הגבלה זו עומדת בסתירה להיקף הנזקים האסטרונומיים הנטענים בתביעה שכנגד.
- בנוסף, התובעת שכנגד לא הגישה חוות דעת מקצועית לעניין ההפסדים הנטענים ומקורם, והסתמכה על תחשיבים שערך מנהלה. היעדר חוות דעת כזו מחליש משמעותית את טענותיה לגבי קשר סיבתי והיקף הנזק.
- התובעת שכנגד הציגה פירוטי עסקאות לשנים 2022 ו-2023, המראים ירידה ברכישות הלקוחות מהתובעת שכנגד לאחר סיום עבודת התובע (סעיף 54 תצהיר הנתבעת - נספח "יב"). אולם דוחות אלו אינם מוכיחים את טענת התובעת שכנגד כי הירידה בהכנסותיה קשורים באופן ישיר לפעולות ספציפית שעשה התובע.
- מאחר שנדחו הטענות בדבר גזל סודות מסחריים והפרת אמון, הרי שלא הוכח קשר סיבתי בין פעולות התובע לנזקים הנטענים. התובעת שכנגד לא עמדה בנטל להוכיח נזקים אלו. התביעה שכנגד בגין נזקים נדחית.
התביעה למתן חשבונות
- התובעת שכנגד (אלופות גרופ סחר בע"מ) עתרה בכתב התביעה שכנגד לסעד של מתן חשבונות. מהותה של תביעה זו הייתה לחייב את הנתבעת שכנגד 2 ליתן פירוט מלא של הכנסותיה ממכירות ללקוחות ספציפיים בתקופה שבין ינואר 2022 ועד ליום הגשת כתב התביעה שכנגד. סעד זה נתבע מכוח סעיף 15 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, ופרק א' לתקנות עוולות מסחריות (סעדים וסדרי דין), התש"ס-1999. מטרת הסעד הייתה לאפשר לתובעת שכנגד לחשב את הפסדיה בגין לקוחות אלה, ובהתאם לכך לתבוע פיצויים נוספים.
- דין תביעה זו להידחות. סעד מתן החשבונות נדחה ממספר סיבות מרכזיות.
- ראשית, סעד זה הוא סעד נלווה ותלוי בקיומה של עילה עיקרית מוכחת. מכיוון שנדחו טענות התובעת שכנגד לגזל סודות מסחריים, הפרת אמון, ותחרות בלתי הוגנת כנגד הנתבעים שכנגד, הרי שהתשתית העובדתית והמשפטית לסעד העיקרי קרסה, ועימה גם הבסיס לסעד הנלווה של מתן חשבונות.
- שנית, כפי שטענה הנתבעת שכנגד 2 בכתב הגנתה, מתן חשבונות במקרה זה עלול היה להוות "מסע דיג" בלתי לגיטימי. מדובר בניסיון לדלות סודות מסחריים ונתונים עסקיים רגישים של חברה מתחרה (היקפי מכירות ורכישות לקוחות) ללא בסיס מוכח של אחריות משפטית.
- שלישית, סעד של מתן חשבונות אינו נועד לפטור תובע מנטל ההוכחה המוטל עליו לכמת את נזקיו ככל הניתן כבר בשלב הגשת התביעה. על התובעת שכנגד היה לפרט ולכמת את תביעתה על סמך הנתונים שהיו בידיה, ולא להסתמך על נתוני הנתבעת שכנגד 2 כדי לבסס את תביעתה לאחר שהעילות העיקריות לא הוכחו.
סוף דבר
- תביעת התובע (אבנר דיינים) כנגד הנתבעת (אלופות גרופ סחר בע"מ) מתקבלת בחלקה:
- הנתבעת תשלם לתובע הפרש דמי הבראה בסך של 3,717 ₪, בתוספת ריבית שקלית מיום 1.11.2022 ועד התשלום בפועל.
- הנתבעת תשלם לתובע הפרשי הפקדות לפנסיה בסך 33,098 ₪, בתוספת ריבית שקלית מיום 1.11.2022 ועד התשלום בפועל.
- הנתבעת תשיב לתובע את הבעלות על קו הטלפון הנייד שמספרו 050-8885222, בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.
- יתר רכיבי התביעה, לרבות התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצויי פיטורים, וחלף הודעה מוקדמת, נדחים.
- בבואנו לפסוק הוצאות משפט, אנו שוקלים, בין היתר, את תוצאות ההליך, התנהלות הצדדים במהלכו, וכן את מהות הסעדים שנפסקו. במקרה דנא, אף שהתביעה התקבלה בחלקה, מצאנו כי התנהלותו של התובע, כפי שהוכחה בפנינו, ובפרט מעשיו המנוגדים לחובת האמון כלפי הנתבעת (כמפורט בסעיפים 25 - 50 לעיל), וכן העובדה כי חלק ניכר מתביעתו נדחה, אינם מצדיקים פסיקת הוצאות משפט לטובתו. לפיכך, כל צד יישא בהוצאותיו בגין התביעה העיקרית.
- התביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבעת (אלופות גרופ סחר בע"מ) כנגד התובע (אבנר דיינים) וכנגד הנתבעת שכנגד 2 (ג'יי אנד קיי מאסטר ברנדס) נדחית במלואה.
- על התובעת שכנגד לשלם לנתבעת שכנגד 2 שכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.
ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.