לכך יש להוסיף גם את עדותו של לֶשם, מנהלו של פרץ. ראינו לעיל כי לֶשם הוא שהנחה את שקנבסקי ופרץ ש"חייבים לתחר בין הספקים" של יבמ (נ/29, ראו בפסקה 636 לעיל). לֶשם העיד כי רצה לקיים תחרות בין הספקים, כי העובדה שאחד הספקים (א.מ.ת) אמר שלא קיבל מחיר מיוחד מיבמ אין פירושה כי ספק אחר לא יקבל מחיר מתאים, וכי בסוף הכל תלוי ביעד הרווחיות של כל ספק, כך שייתכן שלספק מסוים יספיק המחיר שיקבל כדי להגיש הצעה תחרותית משום שיסתפק ברווחיות נמוכה יותר (ע' 2186, ש' 32-28, ע' 2187, ש' 28-21, ע' 2188, ש' 12-7). גם מעדות זו עולה כי אנשי ממן ביקשו לקיים תחרות-אמת.
הנה כי כן, גם ביחס לבל"מ אורנים, מהעדויות עלה בבירור כי ממן ביקש לקיים תיחור-אמת, לשם מיצוי יתרונותיה של התחרות, על מנת לתמרץ את הספקים לתת הצעות אמת מיטיבות ולא לשם קבלת הצעות שווא מתואמות. תיאום ההצעות הכשיל את הניסיון לקיים תחרות. הוא אף העמיד בפני אנשי ממן מצג שווא כאילו הספקים פועלים באורח עצמאי באופן שעיוות את התמונה שעמדה לפניהם ומנע אפשרות לבחון את העמדות השונות ביחס לדרך הנכונה לתיחור ולהתקשרות על בסיס התנהלות אמת עצמאית.
- הטענות לפגמים בהליך הרכש - ווי והראל העלו גם טענות לפגמים בהליך הרכש. ווי טענה שמדובר בהליך רכש שטעון מכרז או פטור ממכרז נוכח סכום הרכש. אלא שבמסגרת הראיות הוגש טופס פטור ממכרז בחתימת הגורמים הרלבנטיים באלתא (הטופס הוכתר "הנמקה לשחרור ממכרז", ת/133, נ/54; ראו גם הכיתוב בהודעת הדוא"ל נ/93; וכן נ/94). ווי והראל העלו טענות גם ביחס לאישור ספק יחיד בפרויקט אורנים. הראל טענה כי לא הוצא אישור ספק יחיד וכי הרצון להימנע מהוצאת אישור כאמור הוא שהביא לתיחור הבעייתי (ס' 623 לסיכומי הראל). ווי טענה כי בתיק הרכש היה אישור ספק יחיד שלא הועבר להגנה וזאת על יסוד פלט המתייחס לתיק הרכש בפרויקט שכלל התייחסות לטופס ספק יחיד "מעודכן" (נ/437, בע' 8, ע' 6610, ש' 30 - ע' 6611, ש' 4). עניין זה לא הוברר עד תום. מסמכים מזמן אמת תומכים בכך שלא הוצא אישור ספק יחיד לפרויקט. בעת שהפרויקט פנה לממן לקדם את הליך הרכש, שקנבסקי ציין כי אף שבתיק יש הצעה של הראל בלבד, אין טופס ספק יחיד (נ/29, שמכך משתמע שככל שהפרויקט רצה לקדם התקשרות עם הראל היה עליו לפעול להוצאת אישור ספק יחיד; ראו גם נ/94 המתייחס לאי צירוף טופס ספק יחיד). כך או כך, אפילו בהנחה כי ניתן לפרויקט אישור ספק יחיד (למי מהספקים) וכי זה לא אותר, לא יהיה בכך כדי לשנות. כפי שראינו לעיל, אישור ספק יחיד לפרויקט אינו שולל אפשרות תיחור על ידי הרכש ואינו הופך את התיחור בבל"מ לכזה שנעשה למראית עין (ראו בפסקאות 385-367 לעיל). אף אין בפגמים הנטענים בהליך הרכש או מבחינת דיני המכרזים כדי להצדיק תיאום או כדי להכשירו (ראו, בפסקה 339 לעיל).
- משכך, יש לדחות את הטענות כאילו זכייתה של ווי הייתה מובטחת מראש, או כי התחרות בבל"מ אורנים הייתה למראית עין. ממן ביקש לערוך תיחור על מנת לקבל הצעות אמת מיטביות.
- הטענה בנוגע לגלעד - הראל טענה, בדומה לטענות שהעלתה באישומים קודמים, כי ככל שייקבע כי גלעד ויתר לשחר על העסקה בפרויקט אורנים הרי שפעל בניגוד לאינטרס של הראל ופגע בה וכי פעל לטובת האינטרס האישי שלו ועל מנת לתת לשחר תחושה שגלעד עושה עבורו ויתורים (למשל, ס' 621, 654 לסיכומי הראל). אכן, ההצעה שהגיש גלעד לבל"מ אורנים הייתה גבוהה מהצעתה של ווי (בהתאם לתיאום) כך שהצעתה של ווי הייתה הזולה ביותר (ובהמשך הדרך ווי היא שקיבלה את ההזמנה). אלא שכפי שנאמר לעיל אין מקום לבחון את התנהלותו של גלעד בבל"מ אורנים במנותק מהתמונה הכוללת, במנותק מהתיאום הכללי של פרוייקטים בתערעור אזרחי נושא האישום הראשון (תיאום שגם צייגר היה צד לו), ותוך התעלמות מפרויקטים אחרים שבהם תוצאת התיאום הייתה שדווקא הראל היא שזכתה (ראו בדומה בפסקה 395 לעיל). בענייננו יש לתת את הדעת גם לכך שהתיאום נושא בל"מ אורנים נעשה לאחר פנייתו של שחר לצייגר וגלעד בה הלין על כך שהראל לא "נותנים לו לזכות בכלום" (ת/388) וכחלק מההתנהלות הפסולה ההדדית שבין החברות (ראו בפסקאות 635 ו-667 לעיל; וגם נוכח החשש מפני תחרות ככל שהראל תמשיך לזכות בהכל, כדברי שחר). במצב דברים זה אין לומר שגלעד פעל בניגוד לאינטרס הכולל של הראל. אף לא הובאה תשתית ראייתית כלשהי לכך שגלעד פעל לקידום עניין אישי כלשהו שלו (ובהשערות אין די).
מעורבותו של אושרי כצד להסדר
- בחינת הראיות מעלה כי הוכח מעבר לספק סביר כי אושרי היה צד להסדר הכובל בבל"מ אורנים.
- ראינו לעיל, כי אושרי היה מעורב מאד מצדה של ווי בשלבים שלאחר הוצאת הבל"מ, כי הוא עצמו ציין שהיה לו חשוב שווי תזכה בפרויקט, כי הוא שעמד אישית בקשר עם יבמ וטיפל בקבלת ביד, לדבריו שלו אושרי היה מודע לכלל ההתנהלות מול שקנבסקי, ואושרי הוא שהכין לשחר את הצעתה של ווי לפרויקט לשם הגשתה לממן (ראו בפסקה 639 לעיל).
- בד בבד פעלה ווי - באמצעות שחר ושיפר - לתיאום מול הספקים האחרים כך שאלה יגישו הצעות במחירים שציינה ווי ושיהיו גבוהים ממחיר הצעתה המיועדת של ווי. כפי שנראה להלן לא יכול להיות ספק שאושרי היה מודע לתיאום המתרקם, כי פעל בידיעה עליו והיה צד לו.
- ביום 7.9.11 - במקביל לפעילותו של אושרי מול יבמ לצורך הפרויקט ולאחר שאושרי הכין בעצמו את טיוטת הצעתה של ווי - כתב אושרי לשיפר, בנוגע לבל"מ אורנים: "אלתא אני מטפל מול שחר, מקמבן שם את כל המחירים והעבודה גם מול יבם" (נ/344). בתוך זמן קצר כתב שיפר לאושרי במענה ישיר לכך, ועדכן אותו כי "מצויין, אני דברתי היום עם וישניצר לסגור את הפינה של התחרות, לא תהיה בעיה איתו. ושחר סגר את הפינה מול הראל ..." (ת/504, ת/283, נ/346).
- המאשימה ביקשה ללמוד מדבריו של אושרי שכתב כי הוא "מקמבן" את המחירים "גם" מול יבמ כי אושרי פעל בדרך של "קומבינה", תחבולה, וזאת גם מול המתחרים וכי הוא שהנחה את הכפופים לו, שיפר ושחר, לעשות את הסדר התיאום. אכן, הלשון בה השתמש אושרי והמשמעות המקובלת של הביטוי "קומבינה" יכולים לתמוך בטענות המאשימה. בפרט נוכח מעורבותו הפעילה של אושרי במהלכיה של ווי בבל"מ אורנים. לצד זאת, אושרי העיד כי השתמש בביטוי זה, לקמבן, בקשר להכנת טבלאות האקסל, לעשות את הקומבינציה של המחירים והתצורות, לצורך הגשת הצעת מחיר, דבר שהוא טיפל בו לא אחת וחלק מאנשי המכירות התקשו בו (ע' 4554, ש' 22-17; ע' 5047, ש' 24-23, הוצגה גם דוגמא לשימוש במונח כאמור בתכתובת פנימית של ווי שאינה קשורה לאישומים, נ/345). עניין זה יכול אולי לעורר סימן שאלה.
- אלא שגם בהתעלם מהדברים שכתב אושרי, די בדברים שכתב לו שיפר בתגובה כדי להסיר כל ספק בדבר מודעותו של אושרי להסדר הפסול בזמן אמת. דבריו של שיפר בדבר "סגירת התחרות" מול ספקים אחרים ברורים וחד משמעיים. שיפר עדכן את אושרי בדבר סיכום שנעשה בין ווי לבין א.מ.ת והראל כך שהספקים המתחרים לא יקימו בעיה תחרותית, כלומר לא יגישו הצעות במחיר נמוך ממחיר הצעתה של ווי ואשר יוכלו לסכן את זכייתה או לפגוע ברווחיותה. זו המשמעות הברורה של דיבור עם המתחרים ו"סגירת הפינה של התחרות" מולם. כך עולה בבירור גם מתכתובות תיאומי המחירים הקונקרטיים ששלח שחר לספקים האחרים מספר ימים לאחר מכן (ת/147, ת/148, וכן ת/146, אף שאושרי לא היה מכותב כצד לתכתובות אלה של יישום ההסדר). כך עולה גם מעדותו של שחר הוא ש"סגר את הפינה מול הראל ...". כאשר הוצגה לשחר תכתובת הדוא"ל הנדונה העיד כי "סגר את הפינה" בכך שדיבר עם גלעד מהראל שלא יגיש הצעה במחיר נמוך מהמחיר שבו שחר נקב (ראו בפסקה 644644 לעיל). זו ההבנה הפשוטה, המתבקשת והברורה של הדברים.
- עולה איפוא כי אושרי, הוא המנהל הבכיר בווי והוא נותן הטון בה, היה מודע להסדר בזמן אמת. מעבר לכך, מדובר בהסדר שעניינו פרויקט שבו אושרי היה מעורב באורח אישי ופעיל; פרויקט שהיה חשוב לאושרי; כאשר אושרי פעל לקדם את מהלכיה של ווי בפרויקט ואת ההצעה שהגישה ביודעו על ההסדר ובהתאם לו ובאופן שמעיד על הסכמתו לו. במצב דברים זה יש בסיס איתן להרשעתו של אושרי כצד להסדר (ראו והשוו: עניין בן דרור (מחוזי) בפסקאות 664-660; עניין בורוביץ' בפסקה 76).
- בחקירתו ברשות ובעדותו ניסה אושרי למעֵט ממשמעות הדברים שכתב לו שיפר בזמן אמת בדבר "סגירת הפינה של התחרות" וטען כי הבין אותם אחרת. נדבך מרכזי בטענותיו של אושרי בהקשר זה היה כי זכייתה של ווי הייתה מובטחת, כי ווי היא זו שעבדה מול הפרויקט, קיבלה תיעדוף מיבמ והייתה בקשר בעניין מול הלקוח (ע' 4548, ש' 18-16); כי הוא ידע שלספקים האחרים לכתחילה אין סיכוי (למשל, ת/215, ש' 369, ס' 299 לסיכומי ווי); וכי לא היה כאן בכלל אלמנט של תחרות (למשל, ת/215, ש' 375-374). אושרי לא התכחש לכך שקיבל את הודעת הדוא"ל של שיפר וכי קרא אותה (ע' 5052, ש' 10-7). אלא שמשזכייתה של ווי הייתה מובטחת - זו גרסתו - לא ייחס לדברים שכתב שיפר כל חשיבות והדברים כלל לא עניינו אותו (ע' 4557, ש' 23-20, ת/215, ש' 269-261, ש' 369-368) וכי סבר שהעניין "מיותר" (ת/215, ש' 210, שם ביחס ל-ת/147). אושרי העיד שהבין שספקים אחרים פנו לווי בבקשה לרכוש ממנה את הציוד עבור הפרויקט וכי שחר או שיפר נתנו להם הצעה לרכש שעל בסיסה יגישו הספקים האחרים את הצעותיהם לפרויקט (ע' 4557, ש' 20 - ע' 4558, ש' 2; ש' 16-15, ע' 5049, ש' 14-12); אושרי העיד עוד כי לא ייחס חשיבות לדברים שכן מבחינתו, לכל היותר, הראל היא שתזכה בהזמנה ותמכור לאלתא ולשם כך תרכוש את הציוד מווי (ע' 4558, ש' 21-18, ע' 4559, ש' 14-8).
- יש לדחות גרסתו זו של אושרי. עדותו בעניין זה לא הייתה מהימנה. היא אינה מתיישבת עם הראיות, עם ההתנהלות, ועם הדברים הברורים שכתב לו שיפר בזמן אמת כי "סגר את הפינה של התחרות" וכי "לא תהיה בעיה".
כאמור לעיל, גרסתו של אושרי נשענת במידה רבה על הטענה כי זכייתה של ווי הייתה מובטחת וכי לספקים האחרים לא היה כל סיכוי, שבשל כך - זו הטענה - לא ייחס חשיבות לדברים שכתב לו שיפר. ראינו לעיל כי אין לקבל טענות אלה של ווי, כי לא הוכח שווי פעלה באורח ממשי מול הפרויקט קודם להוצאת הבל"מ וכי הייתה זו דווקא הראל שלה הייתה דריסת רגל ראשונית בפרויקט (פסקאות 667-666 לעיל). אפשר שדי בכך כדי לשמוט את הבסיס מתחת לגרסתו של אושרי בכללותה.