שוחט טען כי הופלה לרעה אל מול יגאל בביאן (בביאן) ואל מול שיפר, שניהם מחברת ווי, שנגדם לא הוגש כתב אישום (טענות ביחס לגורמי יבמ ידונו בנפרד יחד עם טענות שהעלו בעניין זה נאשמים נוספים, ראו גם בפסקה 1095 להלן)). בביאן היה איש מכירות בווי. נטען כי היה מעורב בתיאום נושא האישום השלושה עשר (מרכז מיפוי ישראל) (נ/457, ע' 35 לקובץ, נ/458, ע' 34 לקובץ; לעניין הגשת מסמכים אלה, ראו הודעה מיום 23.5.23) כמו גם בתיאומים נטענים נוספים כלפי עיריית פתח תקווה ונמל אשדוד (ביחס לתיאומים האחרונים לא הוגש כתב אישום וכלל לא הובררה התמונה העובדתית). ביחס לשיפר נטען כי היה בכיר משוחט ומילא תפקיד מרכזי בתיאום ההצעות בפרויקט אורנים (כעולה, למשל, מ-ת/504 ו-ת/145 וכפי שהובא לעיל).
בנסיבות העניין אין לקבל את טענותיו של שוחט. המאשימה הסבירה את שיקוליה בהעמדה לדין. לעניין זה ציינה כי כאשר מצד חברה מסוימת ישנם מספר מעורבים באישום מסוים בחרה המאשימה להתמקד ולהעמיד לדין את המעורב המרכזי ואת המנהל הבכיר בחברה (ע' 6973, ש' 21 - ע' 6974, ש' 3). בהתאם הסבירה המאשימה כי העמידה לדין את שחר - שהיה הדמות המרכזית בהסדרי התיאום באישומים הרלבנטיים וכמי שעמד במרכז הקשר עם המתחרים (הן בפרויקט אורנים, הן באישום השלושה עשר) וכמי שהיה מעורב בתיאומים רבים נוספים. מטעם זה הוחלט שלא להעמיד לדין את שיפר ובביאן (שם; ביחס לבביאן ראו גם ס' 1266 לסיכומי המאשימה). בכל האמור בשוחט הסבירה המאשימה - וכך עלה גם מהראיות - כי הוא היה הדמות המרכזית מטעמה של מטריקס בכל הנוגע לתיאום שיוחס בפרויקט אורנים.
השיקולים שהנחו את התביעה בהחלטתה להסתפק בהעמדתם לדין של חלק מהמעורבים בביצוע העבירות הם שיקולים ענייניים ורלבנטיים. נראה כי התביעה הדריכה את עצמה לעניין זה ב"מבחן הדומיננטיות" שהוא מבחן ראוי ומוכר אשר יש בו לקדם גם שיקולים של מיקוד וניצול יעיל של משאבי האכיפה. מדובר, איפוא, באכיפה חלקית שלא נעשתה לשם השגת מטרה פסולה, על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות (ראו והשוו: דיון נוסף פלילי 5189/05 איילון חברה לביטוח בערעור מיסים נ' מדינת ישראל בפסקה 14 (20.4.06); ערעור פלילי 3506/13 הבי נ' מדינת ישראל בפסקה 537 (12.1.16)). מכל מקום, אין מדובר בפגיעה חריפה בתחושת הצדק שיכולה להצדיק ביטול כתב אישום עקב אכיפה בררנית.
- טענות מטריקס - מטריקס שיוצגה בנפרד משוחט טענה בעיקרם של דברים כי בנסיבות העניין אין בסיס להטיל עליה כתאגיד אחריות בשל מעשיו של שוחט. זאת, בטענה כי שוחט אינו אורגן ומשלא מתקיימים התנאים והתכלית להחלת תורת האורגנים. משנמצא לעיל כי נותר ספק בעניינו של שוחט, וכאשר האישום כלפי מטריקס נסמך על מעשיו של שוחט, ממילא יש לזכות גם את מטריקס ואין הכרח להידרש לטענותיה.
עם זאת, ולשם שלמות הדיון, נתייחס בקצרה לטענות.