לביד הכחיש כי היה מעורב בתיאום או בהתנהלות שבין ווי להראל בפרויקט אורנים (ע' 6587, ש' 11-2) ובתיאומים בכלל (בהתייחס ל-נ/97 - ע' 6546, ש' 20 - ע' 6547, ש' 8; ע' 6450, ש' 17-3). בהעדר ראיות ממשיות המעידות אחרת, יש לקבל את עדותו.
בנוסף, הראייה ממנה ביקשה ההגנה להיבנות בכל הנוגע למעורבותו הנטענת של לביד היא הודעת הדוא"ל (נ/99) שבה העביר שחר ללביד את טיוטת הצעת הראל ששלח לו גלעד. לא הוצג מענה כלשהו של לביד להודעה זו באופן שיכול להעיד על מעורבותו. מעבר לכך. אין מדובר בתכתובת תיאום מפורשת וברורה על פניה למי שאינו מצוי ומעורב בסוד התיאום (זאת, גם אם אנשי התערעור אזרחי התייחסו בעדותם לעצם העברת טיוטת ההצעה בין הספקים וגם ליבמ בחומרה; למשל, פרץ, ע' 1798, ש' 17 - ע' 1799, ש' 10; לֶשם, ע' 2188, ש' 24 - ע' 2189, ש' 18; וראו גם אורשיצר, ע' 2601, ש' 28 אף שהתייחס לדברים באורח כללי ובלא ידיעה או היכרות אישית). אין בהודעה זו כשלעצמה כדי להעיד על מעורבותו של לביד או על מעורבותה של יבמ - שאיננה מתחרה של הספקים כי אם היצרן המספק להם את המוצרים בחוליה האנכית - בתיאום ההצעות. רחוק מכך. יש לדחות גם את הטענה כי העובדה שיבמ נתנה בסופו של יום ביד מועדף לווי לפרויקט אורנים (נ/214) לאחר שהייתה זו הראל שהחלה לעבוד מול התערעור אזרחי על הפרויקט, מלמדת על ידיעתה ומעורבותה של יבמ בתיאום שבגדרו הסכימה הראל לוותר לווי על הפרויקט (ס' 150 לסיכומי שוחט). מדובר בטענה ספקולטיבית. די בכך שלא הונחה תשתית ממשית כלשהי לכך שיבמ ידעה על מעורבותה של הראל מול אנשי הפרויקט בראשית הדרך, או לכך שהראל פנתה בשלבים כלשהם ליבמ בקשר לעסקה, כדי לשמוט את הבסיס לטענה.
- בסופו של יום, לא הובאו ראיות של ממש לכך שיבמ ידעה או הייתה מעורבת בתיאום ההצעות לפרויקט אורנים או שיש בהן כדי לקשור אותה באורח ממשי להסדר התיאום, לא כל שכן כצד מרכזי לו. בהעדר תשתית ממשית בהקשר זה, לא מצאתי כי יש ממש בטענות למחדל חקירה בעניין זה ובכל הנוגע לפרויקט אורנים.
- יש איפוא לדחות את הטענות הנסבות על מעורבותה הנטענת של יבמ בתיאום בפרויקט אורנים, ואין באלה כדי לשנות מהמסקנה באשר להסדר התיאום שהוכח.
- טענות שוחט לאכיפה בררנית - שוחט טען כי הגשת כתב האישום נגדו מהווה בנסיבות העניין אכיפה בררנית פסולה המצדיקה לבטל את האישום נגדו. נוכח המסקנה שאליה הגעתי לעיל שלפיה יש לזכות את שוחט מחמת הספק, התייתר הצורך לדון בטענה זו.
למעלה מהדרוש אציין כי לוּ הוכחה אשמתו של שוחט ברמה הנדרשת, אזי לא היה מקום לקבל את טענותיו לביטול כתב האישום נגדו מחמת אכיפה בררנית פסולה.