המאשימה טענה כי אין לקבל את ניסיונו של שוחט לסייג את דבריו ולהיתלות במילים "יכול להיות" שהוסיף לכל התייחסות שלו לתוכן השיחות, וכי אין בכך כדי לשנות ממהותם הדברים. אלה עולים לשיטתה כדי הודיה (ראו גם תשובתו המוקצנת של שוחט - מוקצנת לפחות לשעתה (2023) - כי יכול להיות שגם דיברו (בתיחור משנת 2011) על לתקוף את איראן, ע' 6917, ש' 7-4). אפשר שבנסיבות העניין יש ממש בטענת המאשימה כי אין בסייג שהוסיף שוחט כדי לשנות ממהות הדברים.
לטענת המאשימה, בחילופי דברים אלה שאותם תיאר שוחט - אמירות שלא לשחוט מחיר, דיבור על מי משתתף, מי מוריד מחירים וכיו"ב - יש בנסיבות העניין משום עבירה של הסדר כובל.
עמדנו לעיל על כך ששיחות הטלפון בין המשתתפים במהלך התיחור המקוון יכולות להקים קושי משמעותי. תוכן השיחות כעולה מדבריו של שוחט בחקירה ובעדות הנסב על ההתרחשות בהליך התיחור מוסיף על קושי זה (שיח מסוג זה בין מתחרים בהליך תחרותי, הכולל העברת מידע ואף מעבר לכך, יכול לעלות כדי הסדר כובל, ראו והשוו: עניין כהן (מחוזי) בפסקה 317; תיק פלילי (מחוזי י-ם) 209/96 מדינת ישראל נ' אהליך יעקב בערעור מיסים בפסקה 95-94 (4.8.02); וראו גם באופן כללי ביחס לפרקטיקה של העברת מידע בין מתחרים: ה"ע 43129-03-10 בנק הפועלים בערעור מיסים נ' הממונה על הגבלים עסקיים בפסקה 20 (15.6.14)). אולם, כאמור לעיל, לא זה ההסדר שיוחס לנאשמים בחלק הנדון עתה. לנאשמים יוחס כי היו צד להסדר כובל שלפיו יתר המשתתפים יגישו הצעות סופיות גבוהות מזו של ווי על מנת לאפשר לווי לזכות בתיחור המקוון. בדבריו האמורים לעיל של שוחט - על אף הקושי העולה מהם - אין משום הסכמה להגשת הצעת גבוהה מצד מטריקס או הסכמה להגיש הצעה במחיר שיהיה גבוה ממחיר הצעתה של ווי. שוחט חזר והדגיש בחקירתו ובעדותו כי לא הגיע לכל הסכמה עם שחר וכי לא הסכים להימנע מהגשת הצעה נמוכה מטעם מטריקס (ת/240, ש' 594-590; ש' 417, ש' 423, ש' 533-532; ע' 6771, ש' 11-6, ע' 6783, ש' 12-8; ראו גם דבריו בע' 6919, ש' 13-6 כי לא ביטא הסכמה כלפי שחר ולטענתו נפנף אותו).
- סיכומה של נקודה: הראיות תומכות בהתנהלות מעוררת קושי של משתתפי התיחור. כך עולה מריבוי השיחות תוך כדי התיחור ובסמוך להגשת ההצעות. זאת בפרט כאשר מביאים בחשבון כי הוכח שבשלב הבל"מ נעשה הסדר שלפיו הראל וא.מ.ת יגישו הצעות גבוהות מהצעתה של ווי (ונותר ספק ביחס לשוחט ומטריקס) על מנת לאפשר לווי לזכות בבל"מ, באופן התומך אף הוא בטענת המאשימה להסדר שנעשה גם בשלב התיחור המקוון. אלא שלצד האמור נותר ספק ביחס להסדר בשלב התיחור המקוון ולתוכנו. עדותו של שחר לא הייתה עקבית ולא הייתה ברורה די הצורך באשר לתוכן ההסדר המיוחס. לא הובאה ראייה חפצית ישירה ביחס לעצם ההסכמה ולתוכנה. יתר הראיות יכולות להתיישב גם עם תרחיש חלופי שלפיו שחר פנה, שוב ושוב, אל יתר המשתתפים על מנת שאלה לא יורידו את מחירי ההצעות, בלא שהוכח מעבר לספק סביר שבאה על כך הסכמה ושהתגבשו הסדר או הבנה, כאשר יתר המשתתפים אף הורידו לא אחת את מחירי ההצעות שהגישו בפועל. במצב דברים זה חומר הראיות אינו מוביל בהכרח למסקנה ברורה והכרחית בדבר אשמתם של הנאשמים. לא ניתן לשלול תרחיש חלופי שלפיו לא התגבש ההסדר שיוחס בשלב התיחור המקוון. אכן, מעשיו של שחר - כעולה מדבריו שלו - מלמדים על "הרהורי עבירה" ואף על הצעות להסדר ועל שיחות שנועדו להביא את יתר המשתתפים לפעול עמו בתיאום (ראו והשוו: עניין גבע בפסקה 299). אולם לא שוכנעתי ברמה הנדרשת כי אלה התגבשו לכלל הסכמה והסדר כמיוחס בכתב האישום. נוכח סימני השאלה העולים מדברי שחר ביחס לעצם ההסכמה ותוכנה, מסקנת הדברים נכונה גם ביחס להראל וא.מ.ת וזאת אף שבניגוד לשוחט, גלעד ווישניצר לא הובאו לעדות.
- נוכח כלל האמור לעיל - משנותר ספק סביר באשר לעצם עריכת ההסדר המיוחס, לתוכנו ולהסכמת יתר המשתתפים לו, יש לזכות את הנאשמים כולם מהעבירות שיוחסו להם בקשר עם התיחור המקוון בפרויקט אורנים, הוא החלק השני של האישום הנדון.
התייחסות לטענות נוספות שהועלו בקשר לאישום האחד עשר - פרויקט אורנים
- הטענות למעורבות יבמ בתיאום בפרויקט אורנים - הנאשמים טענו כי יבמ, באמצעות לביד, ידעה והייתה מעורבת בתיאום בין הספקים ובהסכמה שלפיה ווי היא שתזכה בפרויקט אורנים (למשל, ס' 150 לסיכומי שוחט; אינני נדרש כאן לטענה במתכונתה הרחבה כי יבמ הייתה מעורבת ולקחה חלק ישיר בתיאומים בכללותם, טענה שלא הונחה לה תשתית ממשית; לדיון כללי בטענות שהועלו בזיקה ליבמ ראו בפסקה 1049 ואילך להלן).
- בכל האמור בפרויקט אורנים עומדת במוקד הטענה הודעת דוא"ל מסוימת - נ/99. נזכיר: ביום 13.9.11 בשעות הצהריים, עוד בטרם שלח שחר את הודעות הדוא"ל המתאמות ליתר הספקים, שלח גלעד לשחר הודעת דוא"ל אליה צירף את טיוטת הצעתה של הראל לבל"מ אורנים (נ/453) ושחר העביר את ההודעה ואת טיוטת ההצעה שבה ללביד מיבמ (נ/99, ראו בפסקה 648 לעיל; יומיים קודם לכן פנה שקנבסקי ללביד בבקשה שישלח לו את המפרט המתוקן ששחר שלח ללביד, ושחר השיב ללביד שלא ישלח, נ/86).
- על יסוד האמור נטען כי לביד ידע על תיאום ההצעות בין הספקים בפרויקט אורנים וכי היה מעורב בו (ושוחט ביקש לתמוך בכך את טענתו לאכיפה בררנית).
- יש לדחות טענות אלה.
שחר לא ידע להסביר בעדותו הראשית מדוע שלח את טיוטת ההצעה של גלעד ללביד (ע' 2936, ש' 15-7; כך גם אמר בחקירתו ת/557(5), ש' 1234-1229, ראו גם ס' 638 לסיכומי הראל). ממילא לא טען למעורבות של לביד או יבמ בתיאום ושלכך נועדה הודעת הדוא"ל ששלח ללביד. במצב דברים זה אין לקבל תשובות כבושות שנתן בהמשך, תוך אישור גורף של מה שהציעה לו ההגנה, ובניסיון בולט להסיט את האש למקומות אחרים, כאילו העביר את ההצעה ללביד משום שלביד היה מעורב ב"דינמיקה" ובמשתמע בתיאום, כי לביד מילא "תפקיד מרכזי" בעניין או כי הוא ש"ניהל את העסקה" (ע' 3574, ש' 15 - ע' 3575, ש' 12, ע' 3068, ש' 18-11, ע' 3434, ש' 15 - ע' 3435, ש' 1).