מדובר במערכת אחסון מרכזית שנרכשה על ידי אלביט עבור האתר בחיפה ולא עבור אלאופ שמקום מושבה ברחובות (נ/414 "הערכת מחיר למערך אחסון מרכזי באלביט חיפה"; אושרי, ע' 4610, ש' 19-6; לביא, ע' 1373, ש' 12-10; בעסקה טיפלו מיקי ביטון מנהל מערכות ה-IT של אלביט בחיפה, ואשר שלמון שהיה מנהל הרכש במטה אלביט בחיפה, למשל, נ/366, נ/367, נ/275; וכן עדות אושרי ע' 4606, ש' 6-4; לביא, ע' 1374, ש' 24-23, שם העידה גם כי שלמון לא היה מנהל רכש באלאופ; מהראיות נראה כי לביא, או מי אחר מטעם אלאופ לא היו מעורבים בעסקה זו; ראו עדות לביא, ע' 1362, ש' 21-1).
במסגרת "מסמך הדרישות" שאפיינה אלביט ביחס למערכת האחסון המרכזית שביקשה לרכוש מתוצרת נטאפ, נדרש הספק לציין גם מחיר עתידי לרכש של מגירות דיסקים נוספות (ס' 16 ל-נ/366, בס' 18-17 נדרש להציע גם מחירים עתידיים לרישיונות תוכנה ותחזוקה). בהצעת המחיר המעודכנת שהגישה ווי - במעורבות נטאפ כאמור לעיל - נכלל סעיף בדבר "עלויות אופציונליות במחירי גג" שבגדרו נקבעו, בין היתר, עלויות לתוספות מגירות דיסקים תחת "עלויות חומרה, הרחבות נפחים - אופציה" (ס' 4 ו- 5.2 בע' 8 ל-נ/275, נ/124; סעיפים זהים נכללו בגרסאות מוקדמות יותר של הצעת ווי - נ/414, נ/273, נ/274). יצוין כבר עתה כי מלשון הסעיפים ומהעדויות עולה בבירור כי מדובר באופציה שניתנה לאלביט לרכוש מווי הרחבות בעתיד, ככל שתראה לנכון ובמחירים מרביים שנקבעו, ולא בהתחייבות של אלביט לרכישה מאת ווי (שחר, ע' 3293, ש' 12-9, שם העיד כי אלביט רשאים לקנות את ההרחבות ממי שירצו ושהסעיף נותן להם אופציה לרכוש מווי; אף שבהמשך העיד כי על פי רוב ירכשו מווי; גם אושרי השתמש בעדותו בביטוי אופציה שניתנה לאלביט, ככל שתרצה, ע' 4605, ש' 16-14).
(לשלמות התמונה: ביום 29.3.11, מספר חודשים לאחר הזמנת מערכת האחסון המרכזית מווי, וכחצי שנה קודם לרכש נושא האישום הנדון, העביר שחר ללביא הצעת מחיר עבור הרחבת מערכת אחסון עבור אלאופ, נ/123; לא הובררו פרטים ממשיים ביחס להצעה זו, מעבר להתייחסות כללית של לביא אליה בעדותה, ע' 1358-1356; הנאשמים לא העלו בסיכומיהם טענות ממשיות על יסוד הצעה זו).
- בסיכומם של דברים: בשלהי שנת 2010 ווי מכרה לאלביט מערכת אחסון מתוצרת נטאפ וזאת כתשעה חודשים קודם להליך הרכש העומד במוקד האישום הנדון.
הליך הרכש נושא האישום - ספטמבר 2011
- נפנה עתה לתיאור התמונה העובדתית שעלתה מהראיות ביחס להליך הרכש מחודש ספטמבר 2011 שעליו נסב האישום השניים עשר ולתיאום ההצעות הנטען ביחס לרכש זה.
- בהליך הרכש הנדון ביקשה אלאופ לרכוש רכיבים שונים מתוצרת נטאפ להרחבת מערכת אחסון. תכולת הרכש כללה: מדף דיסקים מסוים, 12 דיסקים ו-50 רכיבי זיכרון להרחבת שימוש בשרתים וירטואליים.
- פנחס דנטס (דנטס) היה עובד מפעל אלאופ ושימש כמנהל מערכות מידע באלאופ-רחובות (נ/123).
- ביום 4.9.11 הקים דנטס במערכת הפנימית של אלאופ דרישה לרכש התכולה הנזכרת (ת/165; לביא, ע' 1290, ש' 8-7; ע' 1370, ש' 26-25). בדרישה צוינו פרטי התכולה שמבוקש לרכוש וכן הערכות מחיר. לביא העידה כי דרישת הרכש הועברה לטיפולה כאחראית על רכש תשתיות IT וטכנולוגיות באלאופ לשם בחינת הצורך וקידום תהליך הרכש (ע' 1290, ש' 7 - ע' 1291, ש' 26).
קודם להקמת דרישת הרכש במערכת אלאופ, העביר שחר לדנטס הצעת מחיר של ווי להרחבת מערכת אחסון קיימת ורכיבי זיכרון לשרתים וזאת על סך כולל של 66,340 דולר (נ/125). הצעה זו הייתה ככל הנראה הצעת מחיר ראשונית ששימשה כבסיס להקמת דרישת הרכש על ידי דנטס (לביא, ע' 1291, ש' 25-17; דרישת הרכש שהקים דנטס תואמת, ככלל, את פריטי התכולה והמחירים שבהצעה ששלח שחר, זולת אי התאמה קלה במספר רכיבי הזיכרון - שחר התייחס ל-48 רכיבים בעוד שהדרישה הוקמה ל-50 רכיבים).
- ביום 11.9.11 שלח שחר הודעת דוא"ל ללביא שאליה צירף את הצעת הרכש שהעביר מספר ימים קודם לכן לדנטס על סך כולל של 66,340 דולר (ת/166). בהודעת הדוא"ל ציין שחר כי דנטס אמר לו כי הוא (דנטס) העביר ללביא דרישת רכש בעניין (שם). לביא העידה כי שחר ניסה ללחוץ ונהג באורח אגרסיבי כך שווי תקבל את הזמנת הרכש (ע' 1323, ש' 8-7, ע' 1324, ש' 3-2, ש' 24-22, ע' 1345, ש' 24-13) וכי היא מצדה עמדה על כך שעליה לעשות את עבודתה כאשת רכש, לקיים הליך רכש כנדרש תוך בדיקת הצעות מחיר מתחרות (שם, וכן: ע' 1346, ש' 8-6, ע' 1336, ש' 9, ע' 1382, ש' 18-13).
- ביום 21.9.11 - עשרה ימים לאחר שקיבלה את הצעתו של שחר - שלחה לביא לגלעד מהראל הודעת דוא"ל שבה ביקשה מגלעד ליצור עמה קשר משום שהיא רוצה לקנות מדף נטאפ עם דיסקים (ת/435, ת/436, ת/167 - ההודעה הראשונה בשרשור בכל אחד מהמוצגים; לביא העידה כי קודם לכן ניסתה ליצור מספר פעמים קשר עם גלעד בלא הצלחה, ע' 1292, ש' 13-11; וכי חלק מעבודתה זה לחזֵר אחרי ספקים ולקבל הצעות מחיר, ע' 1324).
בהמשך לכך דיברה לביא עם גלעד ומסרה לו את פרטי דרישת הרכש שביחס אליהם ביקשה לקבל הצעת מחיר מהראל. כך העידה לביא (ע' 1334, ש' 3-1, ש' 10, ש' 25-21, ע' 1335, ש' 26-1). עדותה הייתה מהימנה ויש לקבלה. היא נתמכת בבירור גם במסמכים (ראו פניית ההמשך של גלעד לשחר שאליה נידרש מיד, ת/435, ת/436, ת/167, ההודעה השנייה מלמטה, בה ציין גלעד לשחר את כלל פריטי התכולה שבדרישת הרכש, באופן התואם במדויק את הדרישה (ת/165) ואף ללא אי ההתאמה שנפלה בהצעת שחר לדנטס). משכך, יש לדחות את טענות ההגנה כאילו לביא לא העבירה לגלעד את מפרט דרישת הרכש. גם בכך שלא הוצג מסמך בל"מ פורמלי שנשלח לספקים אין כדי לשנות ממהות הדברים ומכך שאלאופ ביקשה לבחון הצעות מחיר מתחרות. גם בכך שלביא פנתה לגלעד בדוא"ל כעשרה ימים לאחר ששחר שלח אליה את הצעת ווי אין כדי ללמד שהתיחור היה למראית עין כנטען. בעדותה הסבירה לביא כי טיפלה במספר עסקאות בו זמנית, שפעלה בהתאם לדחיפות, ש"זה לא חדר מיון", וכי ככל הנראה לקראת סוף החודש ביקשו אנשי המפעל לקדם את העניין (ע' 1342, ש' 23-1)
- באותו היום, 21.9.11, העביר גלעד לשחר את הודעת הדוא"ל ששלחה לו לביא, וביקש משחר "תשלח לי הצעה עבור..." שלאחר מכן פירט את כלל פרטי דרישת הרכש, אותם קיבל, כפי שראינו לעיל, מלביא (ת/435, ת/436, ת/167).
- במענה לכך שלח שחר הודעת דוא"ל בה כתב לגלעד "שלח ליעל [לביא], תודה, שחר" ושאליה צירף הצעת מחיר לאלאופ, עבור לביא, על גבי נייר לוגו של הראל, על סך כולל של 71,876 דולר (ת/436). בהצעה ששלח שחר לגלעד נפלה טעות במספר רכיבי הזיכרון (48 במקום 50 כאמור בדרישת הרכש (ת/165)). מספר דקות לאחר מכן, שלח שחר לגלעד הודעת דוא"ל נוספת בה כתב לגלעד "שלח ליעל את זה, טעיתי קודם בכמות הזכרונות", שלכך צירף הצעת מחיר מתוקנת על גבי נייר לוגו של הראל ועל סך 72,520 דולר (ת/167, בהצעה זו נכללו 50 רכיבי זיכרון בהתאם לדרישת הרכש, ומשכך מחירה הכולל היה מעט גבוה מזה שצוין לכתחילה (ת/165); בהמשך תיקן שחר גם את הצעתה של ווי כך שתכלול 50 רכיבי זיכרון, שלא כמו בהצעה הראשונה לדנטס, ראו להלן ת/169; כך או כך לא הייתה מחלוקת שהצעות שתי החברות, ווי והראל, עמדו בדרישת הרכש שהוציאה אלאופ, ע' 1293, ש' 5-2).
- בין לבין, ביום 21.9.11, הגיש גלעד ללביא את הצעתה של הראל לדרישת הרכש וזאת על סך 72,520 דולר ובאופן התואם במדויק את התכתובת בינו לבין שחר (ת/168). בהודעת דוא"ל נוספת כתב גלעד לשחר כי שם לב לטעות של שחר בנוגע למספר רכיבי הזיכרון, תיקן בעצמו את הטעות ושלח ללביא את ההצעה (ת/437).
- בשורה התחתונה: מהראיות עולה תמונה ברורה. ווי והראל, באמצעות שחר וגלעד, הגיעו להסדר שלפיו הראל תגיש את הצעתה לאלאופ במחיר שביקש שחר, שהיה גבוה ממחיר הצעתה של ווי, כך שהצעתה של ווי תהיה ההצעה הזולה והיא שתקבל את הזמנת הרכש מאלאופ. גלעד הגיש את הצעתה של הראל בהתאם להסדר.
- למחרת, ביום 22.9.11, פנתה לביא לשחר בניסיון להוריד את מחיר הצעתה של ווי. לביא כתבה לשחר כי ברצונה להגיע לעסקה במחיר כולל של 60,000 דולר (ת/169; ראו עדות לביא כי ניסתה להוריד את המחיר, כי בתחומים האלה יש מקום לשפר את המחירים וכי נהגה לעשות מו"מ גם לאחר קבלת הצעות המחיר, ע' 1293, ש' 18-10). לביא הסבירה שפנתה רק לשחר ולא לגלעד משום שהצעתו של גלעד הייתה גבוהה בפער גדול ולא ראתה טעם לפנות אליו שכן העריכה שגלעד לא היה יורד מהסכום שהציע (מעל 72,000 דולר) ל-60,000 דולר (ע' 1339, ש' 22 - ע' 1340, ש' 19).
- במענה לכך שלח שחר ללביא הצעה מעודכנת מאת ווי על סך של 61,819 דולר תוך שכתב לה "עשיתי את המחיר הטוב ביותר שניתן" (ת/169, ההצעה שצירף התייחסה ל-50 רכיבי זיכרון כפי שנדרש לכתחילה בדרישת הרכש ולא ל-48 כפי שציין שחר בהצעה שהגיש לכתחילה; הסכומים בשורות הרלבנטיות לרכיבי הזיכרון משקפים הכפלה של המחיר ליחידה ב-50 ולא כפי שמצוין שם).
- לאחר כל אלה, כתבה לביא מסמך הנמקה פנימי באלאופ (ת/170). לביא הסבירה בעדותה כי רק לאחר ההנמקה מאשרים הגורמים המוסמכים באלאופ להוציא את ההזמנה (ע' 1295, ש' 5-3, התאריך המופיע על המסמך משקף כנראה את התאריך שבו הודפס לדרישת הרשות, וראו גם התאריך בראש ת/165, נ/125 ועוד). בהנמקה כתבה לביא כי בעקבות פנייה למספר ספקים של נטאפ התקבלו הצעות מהראל ומווי, כי הראל נתנה הצעה כוללת של 72,520 דולר, כי הצעת ווי עמדה על 67,000 דולר ולאחר מו"מ הצליחו להוזיל את הצעת ווי ב- 6,000 דולר כך שהמחיר הכולל לאלאופ היה 61,819 דולר (ת/170, ע' 1293, ש' 25 - ע' 1294, ש' 9).
- ביום 26.9.11 הוציאה אלאופ לווי הזמנת רכש על סך כולל 61,819 דולר (ת/171, ראו בע' האחרון).
- באישום הנדון יוחסה לנאשמים גם עבירה של קבלת דבר במרמה.
- שחר וגלעד לא גילו את דבר התיאום לאלאופ והציגו מצג שווא כאילו ההצעות הוגשו באורח עצמאי ובלא תיאום.
- לביא העידה כי אלביט היא חברה מאד תחרותית, אגרסיבית, חברה ש"לא תשאיר כסף על השולחן" וכי גם התקשרויות שלה בהיקפים קטנים יחסית נעשות לאחר תחרות, בשקיפות כשגם מנכ"ל אלאופ היה מעורב ברכש (ע' 1288, ש' 23-15). לביא העידה כי לא ידעה על התיאום שבין שחר לגלעד, כי נחשפה לכך לראשונה בעת שנגבתה הודעתה ברשות וכי הופתעה מהתיאום. עוד העידה כי לוּ הייתה יודעת מכך בזמן אמת הייתה עוצרת את תהליך הרכש ומרימה דגל, מעלה את העניין לממונים עליה ועד לרמת המנכ"ל, תוך שהזכירה את הקוד האתי של אלביט והביעה דעתה כי מדובר בדבר חמור מאד (ע' 1296, ש' 17-1).
עדותה של לביא כי לא ידעה על התיאום וכי לוּ הייתה יודעת על כך הייתה עוצרת את תהליך הרכש הייתה מהימנה. לא הונחה תשתית כלשהי לסתירת עדותה ויש לקבלה. שחר עצמו לא טען בעדותו כי ידעה מדבר התיאום (ע' 3064, ש' 13-11).