בטענות שהעלתה ההגנה ביחס לעדותה של לביא אין כדי לשנות מהמסקנה האמורה. ההגנה ניסתה להיבנות מכך שבסביבות שנת 2019, שנים רבות לאחר האירועים הנדונים, השתתף שחר בערב עיון בלשכת עורכי הדין שאותו ארגנה לביא ושאפשר שהיא הזמינה אותו לכנס (נ/119, ע' 1302, ש' 3 - ע' 1303, ש' 17, נ/120); כי לביא שלחה לשחר בשנת 2019 ברכת מזל טוב ברשת חברתית (נ/121); כי לביא העידה ששמרה על יחסים טובים עם שחר וקיימה עמו קשר מקצועי כמנהל מכירות של ווי עמה אלביט המשיכה לעבוד (ע' 1303, ש' 19-18, ש' 23 - ע' 1304, ש' 2; ע' 1318-1316 בדבר עבודה של אלביט מול חברה חדשה של שחר ומרדכי; עדות שחר, ע' 3294, ש' 22 - ע' 3295, ש' 6, ע' 3064, ש' 23-20; וראו ביחס להראל, נ/122). בכל אלה, כמו גם בדברים שאמרה בחקירתה הנגדית כי ההאשמות כלפי שחר מתבררות בהליך המשפטי שטרם הוכרע, או בדברים אחרים שאמרה ממרחק הזמן, אין כדי לסדוק באורח כלשהו את עדותה הברורה - שכאמור לעיל לא הובאה כל ראייה לסתור אותה - כי לא ידעה מדבר התיאום שבין שחר לגלעד, כי התייחסה לדברים בחומרה וכי לוּ ידעה עליהם בזמן אמת הייתה פועלת לעצור את הליך הרכש (ראו גם עדותה כי לאחר חקירתה ברשות, שאז נודעו לה הדברים, לא עדכנה אחרים באלביט - אפשר שלא הייתה יכולה לעדכן - בפרטים שעלו בחקירה זולת עדכון מצומצם שמסרה ליועצת המשפטית על כך שהייתה התנהלות בלתי תקינה בהליך הרכש, ע' 1305, ש' 25-18). כאמור לעיל, שחר עצמו לא טען בעדותו כי לביא ידעה מדבר התיאום ואין לקבל את טענות ההגנה כאילו שחר ניסה להגן על לביא בשל קשרי חברות ביניהם (ע' 3064, ש' 23-19; למעשה דבריו של שחר נאמרו בניגוד לאינטרס, שלו ושל ווי ואושרי (שלו יוחסה עבירת אי-פיקוח באישום הנדון) שקשריו עמם הדוקים בהרבה, שאליהם הוא קרוב הרבה יותר, ושעמם ניסה להיטיב בחלקים ניכרים מעדותו).
- בנסיבות אלה מתקיימים גם יסודותיה של עבירת קבלת דבר במרמה: המרמה בעצם הגשת הצעות לאלאופ תוך אי גילוי דבר תיאום ההצעות ותוך מצג שווא (ראו בפסקאות 28-27 לעיל); קבלת דבר - בהנחת הדעת של אלאופ בדבר כשרות ההצעות וההליך והבחירה בווי לאספקת תכולת הרכש (ראו בפסקה 29 לעיל) כשהקשר הסיבתי עולה מהראיות שלעיל המלמדות כי אלמלא ההסתרה היו לביא ואלאופ פועלים אחרת. משמעשי המרמה נשענים על עבירת אחרת - הסדר כובל - תוך פגיעה בהליך תחרותי, ונוכח שיטתיות המעשים, מדובר בנסיבות מחמירות, וזאת בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה (ראו בפסקה 31 לעיל).
התייחסות לטענות הגנה נוספות
- בסיכומים העלו ווי והראל טענות דומות לאלה שהעלו באישומים קודמים ושמהותן היא שגם כאן לא הייתה לאלאופ כוונה לקיים תחרות אמיתית; כי מדובר בהליך "תפור"; ובבקשה לקבל הצעות מחיר "פיקטיביות" לפרוטוקול בלבד (למשל, ס' 662 לסיכומי הראל; ס' 503, 509 לסיכומי ווי). במילים אחרות נטען כי זכייתה של ווי הייתה ידועה ומובטחת מראש.
בזיקה לאמור נטען כי ווי שהיא שסיפקה לאלביט את מערכת האחסון המרכזית ומשכך היה יתרון ברור לרכוש מווי גם את רכיבי ההרחבה ובכלל זה משיקולים של אחריות ועל מנת שגורם אחד יהיה אחראי כלפי המזמין ובאופן שימנע חשש בעתיד שספק אחד יצביע על רעהו במקרה של תקלה (שחר, ע' 3065, ש' 25-8, שם חזר על דברים מחקירתו כאילו לגלעד והראל לא היה סיכוי משום שווי סיפקה את המערכת וכי בשל סוגיית האחריות הלקוח לא יקנה מדפים מהראל; ע' 2891, ש' 20-10, שם העיד כי ברור שגלעד יכול היה לתת הצעת מחיר באופן עצמאי, שלא מדובר בדרישה מורכבת, אף שבדרך כלל הספק שמכר את המערכת הוא שימכור את המדף הנוסף; צייגר, ע' 5992, ש' 20-12, שם העיד כי לספק שסיפק את המערכת המרכזית יש יתרון גדול בכל הנוגע לאספקת הרחבות; נוי, 6290, ש' 14-2, שם העיד כי ייתכן שנטאפ תיתן העדפת מחיר מסוימת לספק שמכר את המערכת המרכזית ועדיין נותן שירות, אבל שהדבר תלוי בסיטואציה; ראו גם דבריו שם ביחס לשיעור ההעדפה; וכן שחר, ע' 3441, ש' 9).