עוד נטען כי לווי היה מעמד מיוחד אצל נטאפ, הן בשל העובדה שווי היא שהתקינה את מערכת האחסון המרכזית באלביט הן בשל כך שווי הייתה שותף פרימיום של נטאפ (ראו למשל הצעת ווי נ/125 שעליה לוגו של נטאפ והציון כי מדובר בשותף פלטינום; לביא, ע' 1352, ש' 26-2, ע' 1364, ש' 12-10, שם העידה כי למיטב ידיעתה ספק פרימיום הוא מי שיש לו הכשרות, שייתכן שיש לו גם העדפה במחירים, אבל שמבחינתה היא צריכה לבדוק שהיא מקבלת הצעות מחיר מיטביות, והעובדה שספק מסוים הוא במעמד פרימיום לא אומר שרק ממנו אפשר לרכוש).

טענה נוספת שהועלתה היא כי רכישת הרחבות הוסדרה בהתקשרות לרכישת המערכת המרכזית מווי במעין 'הסכם מסגרת' בין אלביט לווי (שחר, ע' 3440, ש' 6-5; אף שראינו בפסקה 747 סיפא לעיל כי דובר היה באופציה בלבד ולא בהתחייבות של אלביט כלפי ווי; מסמכי ההתקשרות לרכישת המערכת המרכזית לא צורפו לדרישת הרכש שהקים דנטס ושהועברה לטיפולה של לביא, ת/165, ולביא העידה כי לא ידעה על פרטי רכישת המערכת המרכזית על ידי אלביט, ע' 1375, ש' 26-17; ראו גם עדותה כי באותה תקופה גורמי הרכש באלביט היו מבוזרים, ופעלו באמצעות מערכות שונות שלא היו מקושרות כך שהיא באלאופ לא בהכרח הייתה יכולה לדעת על רכש שנעשה על ידי אלביט, ע' 1374, ש' 16 - ע' 1375, ש' 10).

568. יש לדחות את כלל הטענות ומכל מקום אין בהן כדי להצדיק או להכשיר תיאום הצעות. לביא ואלאופ ביקשו לקיים תיחור אמיתי על מנת לוודא שאלאופ תקבל הצעות מחיר מיטביות.  הסדר התיאום חתר תחת זאת.  נעמוד בקצרה על עיקרי הדברים.
569. ראשית, מעדותה של לביא, היא שריכזה את הליך הרכש נושא האישום הנדון, עלה בבירור כי לביא ביקשה לקיים תחרות-אמת, כי ביקשה לבדוק ולוודא שאלאופ מקבלת מחירים מיטביים לפני שהיא מוציאה הזמנה לרכש וכי לא עשתה כן למראית עין או לפרוטוקול בלבד (ע' 1364, ש' 24, היה לה חשוב לקבל עוד הצעת מחיר; ע' 1292, ש' 24-7, מבחינה תחרותית, מסחרית, התעקשה לקבל עוד הצעת מחיר לפני שמוציאים הזמנה - מעדותה ברור שרצתה לקיים תחרות ולבדוק את המחירים; ע' 1336, ש' 9, פנתה כדי לקבל הצעה אמיתית; ע' 1373, ש' 25-7, גם אם יש לווי יתרונות בצד הטכני זה לא יכול להשפיע על התחרות ועל קיום בדיקת מחירים, הרכש איננו חותמת גומי והיא התעקשה לקבל עוד הצעת מחיר לא על מנת לעשות 'וי' אלא כדי לבדוק באמת את המחירים וגם להראות לספק (ווי) שהוא לא בן יחיד; ע' 1352, ש' 6-2, גם אם לספק מסוים יש מעמד פרימיום היא עדיין תערוך בדיקת מחירים; ע' 1382, ש' 18-4, פנתה לקבל הצעת מחיר נוספת נוכח היקף ההזמנה, כ-70 אלף דולר, וכדי לעשות את כל הבדיקות שהמחיר מתאים לתקציב וכיו"ב ולא כדי לעשות 'וי', ע' 1382, ש' 18-4; ע' 1385, ש' 10-9 ועוד). עדותה זו הייתה מהימנה.  יש לקבלהּ.  כלל הניסיונות להטיל ספק בעדותה או לכרסם בה תוך הפנייה לעניינים שונים, חלקם צדדיים כפי שראינו לעיל, לא היו משכנעים (לביא הסבירה את פנייתה החוזרת לגלעד לאחר שלכתחילה לא קיבלה ממנו הצעת מחיר לשם בדיקת הצעת המחיר שקיבלה מווי ומבחינה תחרותית, ע' 1292, ש' 24-7; גם הטענות בנוגע לתשובות שנתנה ביחס להעדפה של נטאפ בין הספקים, ע' 1368, ש' 16-12 (בלא שהונחה תשתית למעורבות ממשית של נטאפ בהליך הרכש הנדון של אלאופ), או ביחס לשאלה אם ידעה על התקשרות אלביט לרכישת המערכת המרכזית, ע' 1375, ש' 21-17 (שביחס לכך הסבירה לביא את הביזור בין גורמי הרכש) לא משנות מן המסקנה בדבר מהימנות עדותה של לביא).
570. שנית, אין מניעה או קושי לרכוש הרחבות למערכת אחסון גם מספק אחר שלא הוא שסיפק את המערכת המרכזית. ברור שהדבר אפשרי מבחינה טכנולוגית (נוי, ע' 6246, ש' 19-1).  גם אם יש יתרונות ברכישת ההרחבות מהספק שסיפק את המערכת המרכזית, הרי שהדבר מסור לשיקול דעתו של המזמין שיכול לשקול שיקולים שונים ובהם מחיר ההרחבה, שביעות רצונו משירותיו של הספק הראשון, סוגיית האחריות וכיו"ב וממילא יש מקום והיתכנות לתחרות וקבלת הצעות מחיר - הצעות אמת.  לביא העידה בבירור שאין הכרח לרכוש הרחבה דווקא ממי שסיפק את המערכת המרכזית "ממש לא, ממש לא ...  אין דבר כזה" (ע' 1299, ש' 8-1; צייגר העיד כי למי שסיפק את המערכת המרכזית יש יתרון באספקת הרחבה, בלא שאמר שאין אפשרות שאחר יספק את ההרחבה, ע' 5992, ש' 20-12; ראו גם עדות שחר, ע' 3293, ש' 17-9 שם העיד, בניגוד לאינטרס ולדברים שאמר במקומות אחרים, שניתן לרכוש הרחבה מספק אחר וכי כך גם קרה בפועל גם אם לעיתים רחוקות; ראו גם עדות נוי, ע' 6248-6247 ולביא ע' 1372, ש' 23-21, שמשם עלו ספקות אם סוגיית האחריות היא בעלת משקל מרכזי או מכריע כנטען).  לביא העידה עוד כי ווי והראל שתיהן מפיצות מורשות של נטאפ, לשתיהן היו את ההסמכות הנדרשות, שתיהן יכלו לספק את ההרחבות שנדרשו כאן (ע' 1295, ש' 20-14), וכי מבחינת לביא, היינו מבחינת רכש אלאופ, לא הייתה כל מניעה לרכישת ההרחבות מכל אחד מהספקים של נטאפ, ובכלל זה מהראל (ע' 1367, ש' 18-8).  לביא הוסיפה כי גם אם ייתכן שלווי הייתה פעילות בהיקפים גדולים יותר באלביט זה לא משנה מבחינת התהליך ומהאפשרות לפנות לאחרים (ע' 1367, ש' 26-19; ראו גם ע' 1373, ש' 12-7 שם הסבירה כי יש ערך בקבלת הצעות מחיר לקיום תחרות ובדיקת מחירים וגם כדי שהספק שסיפק את המערכת המרכזית יידע שהוא לא "בן יחיד", היינו שיש לו תחרות).

כלומר: גם מבחינה מעשית ברור שהייתה היתכנות לתחרות (וראו גם בפסקה 831 להלן שם נדונה טענה דומה ביחס לאישום השלושה עשר).  מכל מקום, ובמנותק מהאמור, ברי כי אף אם היה לווי יתרון - בין כמי שסיפקה מערכת מרכזית בין כמי שתוכל לקבל העדפה מהיצרן - אין כל הצדקה לתיאום הצעות מחיר מאחורי גבה של אלאופ, ואין בטענות ההגנה כדי להכשיר תיאום כאמור.

571. שלישית, תיאום הצעות המחיר עלול לפגוע בתחרות גם אם בסופו של יום יבחר המזמין לרכוש את ההרחבות מהספק שהתקין את מערכת האחסון המרכזית (בענייננו ווי). זאת, למשל, אם הספק האחר (הראל) יגיש הצעת מחיר נמוכה - או הצעת מחיר שהספק המתקין אינו יודע את תוכנה ואינה מתואמת עמו - שבעקבות זאת ישוב המזמין לספק המתקין (ווי) ויבקש ממנו להוריד את המחיר נוכח ההצעה המתחרה.  במענה לשאלת בית המשפט העיד שחר כי ככל שהראל הייתה מגישה הצעה נמוכה מהצעתה של ווי, יכול להיות שאלאופ הייתה פונה לווי בבקשה שתוריד בהתאם את מחיר הצעתה (ע' 3441, ש' 18-16; ראו גם ע' 3440, ש' 23-22, שם אישר להגנה את שהציעה לו וניסה להסתייג באורח לא משכנע מדברים דומים שאמר בחקירתו בדבר התרחיש שבו בשל הצעה זולה של הראל תידרש ווי להוריד מחיר, ת/557(9), ש' 521-510; אף ששחר טען כי נוכח ההנחות האגרסיביות שקיבלה ווי מנטאפ התרחיש של הצעה זולה של הראל לא היה סביר, הרי שלא שלל אפשרות כאמור, למשל ככל שהראל הייתה מחליטה "להתאבד" ולהוריד מחירים, שם).
572. רביעית, אף אין לקבל את הטענות כאילו רכישת הרחבות הוסדרה בהתקשרות לרכישת המערכת המרכזית מווי בשנת 2010 כך שבקשת הצעות המחיר לרכישת הרחבות, אינה אלא הליך "תפור" לפרוטוקול בלבד (למשל, ס' 503 לסיכומי ווי). ראינו לעיל כי מהמסמכים ומהעדויות עולה בבירור כי במסגרת ההתקשרות לרכישת מערכת האחסון המרכזית ניתנה לאלביט אופציה לרכוש מווי הרחבות בעתיד, ככל שתראה לנכון ובמחירים מרביים שנקבעו, וכי אין מדובר בהתחייבות של אלביט לרכישה מאת ווי (ראו בפסקה 747 סיפא לעיל).  ממילא אין בהסכם שנעשה בשלהי 2010 לרכישת המערכת המרכזית כדי לשלול תיחור עתידי לרכישת הרחבות או כדי להפוך תיחור כאמור לפיקטיבי כנטען.  מעבר לכך, האופציות בהתקשרות משנת 2010 (נ/124, ס' 5.2) לא התייחסו לכלל פרטי התכולה שנדרשו ברכש ההרחבות נושא האישום הנדון (ת/165, ת/169 שם נכללו למשל גם רכיבי זיכרון; גם מחיר הצעתה של ווי שונה מהמחיר שצוין בהתקשרות משנת 2010).  לבסוף, אפילו סברה ווי כי אלביט מחויבת כלפיה מכוח ההתקשרות משנת 2010 - וראינו כי אין בסיס לטענה זו - וכי בפנייה לקבלת הצעת מחיר מהראל יש משום הפרה חוזית כלפי ווי לא היה בכך כדי לשנות.  כפי שראינו לעיל, אין במצב דברים כאמור כדי להתיר לערוך הסדר לתיאום הצעות בניגוד לדיני התחרות או כדי להכשיר תיאום כאמור (וראו בפסקה 180 לעיל).
573. חמישית, ואף בהתעלם מכלל האמור לעיל, במישור המשפטי עסקינן בתיאום מחיר הצעות, היינו בהסדר כובל שבא בגדר החזקה החלוטה הקבועה בס' 2(ב) לחוק ככזה המקים עלילוּת לפגיעה בתחרות, והאסור מטבעו. די בכך כדי להביא לדחיית טענות ההגנה שהעלו הנאשמים, שאין בהן כדי להצדיקו או להכשירו (וזאת במנותק מכך שהנאשמים לא הצביעו על כל טעם לכך שפעלו לתאם).
574. הערה משלימה ביחס לגלעד - הראל טענה כי איש מכירות אחר בהראל - ולא גלעד - הוא שהיה אחראי בהראל על אלביט (צייגר, ע' 5272, ש' 21-19, לא צוין שמו של מנהל המכירות שהיה אחראי על אלביט); כי עצם פנייתה של לביא לגלעד ולא לאיש המכירות הנכון מעידה שלביא לא רצתה לקיים תחרות אמת; וכי גם כאן גלעד פעל בניגוד לאינטרס של הראל תוך פגיעה בה ובשל אינטרס פרטי לסייע לשחר (ס' 662-661, 689 לסיכומי הראל). אין לקבל טענות אלה ואין בהן כדי לשנות מהמסקנה.  לביא הסבירה כי הראל הייתה ספק מתאים ורלבנטי מבחינתה וכי פנתה לגלעד שאותו הכירה ושעמו נפגשה מספר פעמים (ע' 1383, ש' 24-4; הראל לא הפנתה למקום בו עימתה את לביא עם שמו של איש המכירות המתאים לטענתה או בשאלה למה לא פנתה אליו).  אשר לטענות ביחס לפעולה ולאינטרס של גלעד - גלעד עצמו לא הובא לעדות.  גלעד כאיש מכירות הגיש הצעת מחיר ללקוח שפנה אליו.  משכך, יש לראות בו כמי שפעל במסגרת מילוי תפקידו, אף אם חרג לכאורה מהרשאה ככל שמדובר בלקוח שאינו בתחום אחריותו (ראו בפסקה 18 לעיל).  מהראיות עולה כי פעל במסגרת ההתנהלות הפסולה הכללית שהתגבשה בין שתי החברות, ווי והראל, ואין לומר כי פעל בניגוד לאינטרס הכולל של הראל.  אף לא הובאה תשתית ראייתית כלשהי לכך שגלעד פעל לקידום עניין אישי כלשהו שלו (ובהשערות אין די).
575. משכך, יש לדחות את טענות ההגנה בנוגע לאישום השניים עשר.

האישום השניים עשר: התוצאה

576. התוצאה של האמור היא כי הוכח, מעבר לספק סביר, התיאום וההסדר הכובל נושא האישום השניים עשר - רכש הרחבות אחסון לאלאופ - שווי והראל היו צד לו. משכך, ונוכח הנימוקים שפורטו לעיל, אני מרשיע את ווי והראל בעבירה של צד להסדר כובל לפי ס' 47(א)(1) לחוק התחרות, כנוסחו ערב יום תחילת תיקון מס' 21, בצירוף סעיפים 2(א), 2(ב)(1), 2(ב)(3), 4 ו-55א לחוק התחרות וכן בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי ס' 415 לחוק העונשין.  ההרשעה היא גם על יסוד ס' 23(א)(2) לחוק העונשין.

אושרי - ס' 48 לחוק התחרות - אחריות נושא משרה

577. במסגרת האישום השניים עשר הנדון עתה יוחסה לאושרי עבירה לפי ס' 48 לחוק התחרות.
578. מהטעמים שפורטו לעיל בדיון בס' 48 בזיקה לאישומים הקודמים - גם כאן הוכח שהתקיימו באושרי יסודותיה של העבירה לפי ס' 48 לחוק התחרות בהתייחס לאישום השניים עשר ולמועד שבו נעשה: אושרי היה מנהל פעיל בווי; ווי הורשעה בעבירה של צד להסדר כובל באישום שכאן; ולא עלה בידי אושרי להוכיח שעשה את הנדרש לשם פיקוח ולמניעת עבירות על חוק התחרות.

האישום השלושה עשר

האישום השלושה עשר: מרכז מיפוי ישראל - אוקטובר 2011

579. האישום השלושה עשר הופנה כלפי אושרי, שחר, ווי, רובינשטיין וא.מ.ת. האישום נסב על מכרז שפרסם המרכז למיפוי ישראל שהוא יחידת סמך מקצועית במשרד הבינוי והשיכון (מפ"י).  לפי הנטען באישום זה, ביום 11.9.11 פרסם מפ"י מכרז ע/357 לתוספות דיסקים לנטאפ כולל רכישה, התקנה ותחזוקה במפ"י (מכרז מפ"י).  המועד האחרון להגשת הצעות במכרז מפ"י היה ביום 11.10.11.  לפי המיוחס באישום במהלך חודשים ספטמבר ואוקטובר, עובר למועד האחרון להגשת ההצעות, היו הנאשמים שלעיל צדדים להסדר שלפיו א.מ.ת תגיש הצעת מחיר גבוהה מזו של ווי על מנת לאפשר לווי לזכות במכרז מפ"י.  בתמורה הוסכם כי ווי תרכוש את הרכיבים הנדרשים למכרז מפ"י מא.מ.ת.  לשחר ולווי מיוחס עוד כי ביום 9.10.11 ניסו להיות צד להסדר שלפיו הראל תגיש הצעת מחיר גבוהה מזו של ווי על מנת לאפשר לווי לזכות במכרז מפ"י.  על פי המיוחס ווי וא.מ.ת הגישו את הצעותיהן בהתאם להסדר.  הראל לא הגישה הצעה למכרז מפ"י.  ווי זכתה במכרז מפ"י בסך של כ- 450,000 ₪.  לאושרי, שחר, ווי, רובינשטיין וא.מ.ת יוחס גם כי הציגו בפני מפ"י מצג כוזב שלפיו הצעותיהם הוגשו באופן עצמאי, ללא התייעצות, תיאום או קשר עם מציע אחר ומכל מקום לא גילו את עובדת התיאום ביניהם (מצג השווא) וכי בהסתמך על מצג השווא התקבלה הנחת הדעת של מפ"י בדבר כשרות ההצעות של ווי וא.מ.ת והתקבלה הצעתה של ווי כזוכה.  לאושרי מיוחס גם כי לא פיקח ולא עשה כל שניתן למניעת עבירה לפי חוק התחרות.

עניינם של שחר, רובינשטיין וא.מ.ת הסתיים, כאמור לעיל, בהסדרי טיעון.