בנוסף, בהודעת הדוא"ל לרובינשטיין הוסיף שחר וציין כי "למען הסר ספק אושרי מכותב על המייל ..." וזאת כדי לתת יתר תוקף להסכמה - הסכמה בין ווי לא.מ.ת - ולהדגיש שווי, באמצעות אושרי, עומדת מאחוריה.
זאת ועוד. לבקשת שחר, רובינשטיין השיבה לו שרשף הוא שמטפל בהגשת מסמכי המכרז מטעמה של א.מ.ת. גם מכך ברור שהסיכום היה בין ווי לא.מ.ת וכי הסיכום נסב על תיאום הגשת הצעתה של א.מ.ת במכרז מפ"י שבו סוכם שווי היא שתזכה ושלשם כך נדרשו פרטיו של מי שיטפל בהגשת ההצעה למכרז מצד א.מ.ת. אושרי היה מכותב גם על הודעת דוא"ל זו. המסקנה המתבקשת היא כי ידע היטב במה דברים אמורים וכי היה צד לסיכום שעניינו הגשת ההצעות למכרז מפ"י ולא אך לרכישת מדפים מא.מ.ת כנטען על ידו שלשם כך לא נדרשים פרטיו של מגיש ההצעה מטעם א.מ.ת (וגם בעניין זה לא היו בפי אושרי תשובות מניחות את הדעת בכלל זה לשאלות בית המשפט, ע' 5151, ש' 16 - ע' 5152, ש' 25, ע' 5152, ש' 26 - ע' 5154, ש' 23 שם ניסה לבסוף למצוא מפלט בטענה כי לא ייחס חשיבות לדברים).
לכך מצטרפת הודעת הדוא"ל בה שלח בביאן לרובינשטיין (ואחר כך גם לרשף) את המחירים שעל א.מ.ת לנקוב בהצעתה, שגם על כך היה אושרי מכותב. א.מ.ת אכן הגישה את הצעתה למכרז מפ"י במחירים ששלחה לה ווי. גרסת אושרי כאילו סבר שמדובר במחירים שבהם תרכוש ווי את המדפים מא.מ.ת היא חסרת בסיס ובלתי משכנעת בעליל. מדובר במחירים גבוהים באורח משמעותי הן ממחיר הצעתה של נטאפ לווי הן ממחיריה של ווי עצמה בהצעתה למכרז מפ"י. משכך, לא ייתכן שאלה מחירי רכישה מא.מ.ת ולא ייתכן שכך אושרי הבין. מעבר לכך, משהוצגו לאושרי הדברים בחקירתו ברשות הוא אישר כי בתכתובות הדוא"ל הנזכרות ווי העבירה לא.מ.ת את המחירים על מנת שא.מ.ת תגיש אותם במכרז מפ"י (ת/214, ש' 676-671). היינו , אושרי אישר כי זו ההבנה ההגיונית והסבירה של הדברים (ניסיונו להתמודד עם הדברים בעדותו, ולטעון כי בחקירה החמיר עם עצמו, כמו גם תשובותיו לשאלות בית המשפט בנקודה זו, לא היו משכנעים, ע' 5147, ש' 16 - ע' 5149, ש' 23; יוער כי טענה אחרת בעדותו כאילו מדובר - או כאילו אושרי סבר שמדובר - בהצעת רכש מווי לא.מ.ת, ע' 4580, ש' 19 - ע' 4581, ש' 2, היינו שווי תמכור לא.מ.ת, עומדת בסתירה לטענה שבלב גרסתו בעדות שלפיה לבקשת נוי הסכימה ווי לרכוש את המדפים מא.מ.ת, ולא להיפך).
- לאמור לעיל מצטרפים קשיים נוספים בגרסתו של אושרי באשר למהלך הדברים ולאופן בו הבין את תכתובות הדוא"ל שלהן היה צד. כאמור לעיל, בעדותו טען אושרי כי נוי סיכם איתו (עם אושרי) טלפונית שלבקשת נטאפ, ווי תרכוש את המדפים מא.מ.ת כפי שנעשה במכרז 2010 (למשל, ע' 5174, ש' 20-16). אלא שמדובר בעדות כבושה. בהודעתו ברשות - בקטעים בהם נחקר בהרחבה על מכרז מפ"י (ת/214, ש' 393 ואילך) - לא תיאר אושרי שיחה שלו עם נוי ולא התייחס לרכישת המדפים מא.מ.ת במכרז 2010 כבסיס לטענתו באשר להבנתו את תכתובות הדוא"ל המתאמות. גרסתו בחקירה הייתה מתפתלת ותוך ניסיון להרחיק את עצמו מהדברים. כך, לכתחילה טען בחקירה, בניסיון להסביר את ההתנהלות שבסופה זכתה ווי במכרז מפ"י, כי לווי היה מחיר מועדף מנטאפ, היצרן (ת/214, ש' 395-393; ש' 402-401, "היינו מתועדפים.. חד משמעית"; ש' 427-423, שם טען כי ווי קיבלה את המחיר הטוב ביותר מנטאפ והציעה הצעות רכש לאחרים שביקשו). ראינו לעיל כי אין יסוד לטענה זו וכי נטאפ נתנה הצעות מחיר זהות לספקים במכרז מפ"י וכי אושרי ידע זאת (ת/277), ראו בפסקה 792 לעיל). בחקירה ברשות אושרי הרחיק את עצמו וטען כי לא היה מעורב כלל בשלב התמחור למכרז מפ"י או בעבודה מול ספקים אחרים (ת/214, ש' 415-412) וכי בביאן או שחר הם שאמרו לו על התעדוף שנתנה נטאפ לווי (ת/214, ש' 431-428). בהמשך החקירה טען אושרי במפורש ש"... לא הייתי מעורב. לא אני הייתי בקשר עם נטאפ, לא עם אמת ולא עם הלקוח" (ת/214, ש' 509-508). זאת, בסתירה חזיתית לגרסה מהעדות כאילו נוי שוחח עמו טלפונית וסיכם איתו על רכישת המדפים מא.מ.ת. מעבר לכך גרסתו בעדות הייתה גרסה מתפתחת. בעדותו הראשית, כשהוצגה לו הודעת הדוא"ל ששלח שחר לרובינשטיין - "בהמשך לשיחתנו בנושא מכרז מיפוי סיכמנו שאנחנו נזכה ואת הציוד נרכוש מכם לגבי המחיר נסכם בהמשך לאחר שנבין מרונן [נוי] מה נסגר עם אלכס [קורן] ממיפוי" (ת/82) - השיב שאינו יודע, שאינו מכיר את הפרטים (ע' 4575, ש' 18-17). לגבי ההבנה שלו בעת שקיבל את הדוא"ל השיב שהוא "מניח" שקיבל טלפון מנוי שביקש ממנו לרכוש מא.מ.ת כפי שנעשה במכרז 2010 וכי הוא מניח שהסכים ובלבד שזה לא יבוא על חשבון ווי מבחינת העלות (ע' 4576, ש' 8-3; גם הטענה להסכמה בכפוף לכך שווי תשלם לא.מ.ת מחיר זהה למחיר שנתנה נטאפ לווי, אינה תואמת את מהלך הדברים בפועל כשווי שילמה לא.מ.ת מחיר גבוה יותר, כחלק מהתמורה לא.מ.ת על חלקה בסיכום, ראו בפסקה 804 לעיל). בהמשך הפכה הנחה נטענת זו באשר לשיחה עם נוי - שיחה שלא נזכרה בחקירה כאמור - לידיעה ולטענת עובדה מרכזית שעליה חזר אושרי שוב ושוב (למשל, ע' 5174, ש' 20-16, ע' 5140, ש' 15-13, ע' 5169, ש' 6; הניסיון להיאחז בהסברים שנתן אושרי בחקירתו על דרך ההשערה, ההערכה ו"ההבנה העסקית" ת/214, ש' 511-510, אינו משכנע, נוכח היעדרה הבולט של הטענה בדבר שיחה שלו עם נוי שעלתה בעדותו). אל מול טענתו בעדות כאילו נוי סגר עם קורן ממפ"י מחיר סופי עומדת תשובתו בחקירה שם טען כי אינו יודע שכך היה והפנה את החוקר לבדוק את מצב הדברים עם בביאן, שחר ורובינשטיין (ת/214, ש' 593-588) באופן שאינו תומך בטענותיו לגבי האופן שבו הבין את תכתובות הדוא"ל בזמן אמת. הרושם העולה מחקירתו ברשות הוא כי אושרי הרחיק את עצמו, העלה השערות והערכות, ולא טען טענות שהפכו בעדותו במשפט לנדבך המרכזי בגרסתו, ובכלל זה ששוחח עם נוי שביקש ממנו לרכוש את המדפים מא.מ.ת.
- בשורה התחתונה: תכתובות הדוא"ל שלהן אושרי היה ממוען הן תכתובות תיאום מפורשות וברורות. עולה מהן באורח מובהק סיכום שנעשה בין ווי לא.מ.ת שלפיו ווי תזכה במכרז, שלשם כך א.מ.ת תגיש הצעה במחיר מתואם עם ווי, ובתמורה תרכוש ווי את המדפים מא.מ.ת. התכתובות מדברות בעד עצמן ויש לדחות את גרסתו של אושרי כאילו הבין את הדברים אחרת.
- בחינת הראיות שהובאו לעיל מביאה גם למסקנה כי הוכח ברמת הנדרשת במשפט פלילי כי אושרי היה צד להסדר התיאום בנוגע למכרז מפ"י.
- כאמור לעיל, אושרי היה מכותב בזמן אמת על תכתובות הדוא"ל המעלות את הסדר התיאום על הכתב (ת/82). בהודעת הדוא"ל ששלח שחר לרובינשטיין (עם העתק לאושרי) ושבה שבה העלה שחר את הסיכום על הכתב - "בהמשך לשיחתנו בנושא מכרז מיפוי סיכמנו שאנחנו נזכה ואת הציוד נרכוש מכם ..." - טרח שחר להדגיש לרובינשטיין כי "למען הסר ספק אושרי מכותב על המייל ..." וזאת, כך נראה, כדי לתת יתר משקל ותוקף להסכמה שבין ווי לא.מ.ת וכדי להבהיר שווי, באמצעות אושרי, עומדת מאחוריה. לאחר מכן היה אושרי מכותב גם על המשך שרשור תכתובת הדוא"ל שבו תואמו מחירי הגשתה של א.מ.ת. היינו - אושרי היה מיודע וצד גם להודעת דוא"ל שמהווה קונקרטיזציה של הסיכום שלפיו ווי היא שתזכה במכרז מפ"י וצד לקידומו ומימושו. התכתובות ברורות. אושרי צד כמכותב לכולן. ראינו כי יש לדחות את גרסתו של אושרי באשר להבנתו אותן מזמן אמת כבלתי מהימנה (בטענה כי אושרי היה בחופש ביום 9.11.11 בעת שנשלחה הודעת תיאום המחירים עצמה, כעולה מ-נ/289, אין כדי לשנות משאושרי אישר כי קרא מיילים גם בחופש, ע' 4577, ש' 5, ע' 4580, ש' 15-5, וראו בפסקה 800 800סיפא לעיל; אף בטענה הסתמית כאילו יכול היה להכחיש שקרא את הדוא"ל משום שהיה בחופש - היינו לטענה כאילו יכול היה לומר דבר שאינו אמת, בלא שהוברר אם לא ניתן היה להפריך זאת בנקל - אין כדי לשנות מן המסקנה בדבר חוסר מהימנותה של גרסתו ביחס להבנת הדברים). בהמשך זכתה ווי במכרז מפ"י ואושרי עודכן בכך (ת/320). גם לאחר מכן היה אושרי מעורב וזאת כאשר בביאן פנה אליו בקשר לרכישת המדפים מא.מ.ת (ת/277, וראו בפסקה 804 לעיל). היינו אושרי היה מעורב ומיודע גם בשלב של ביצוע ההסדר ויישומו. תמיכה ראייתית למעורבותו של אושרי בהסדר עולה גם מעדותו של שחר. שחר העיד כי אושרי (ובביאן) הם שביקשו ששחר יסייע בתיאום הצעות המחיר מול א.מ.ת (ע' 2894, ש' 21, ע' 2895, ש' 5-3, ש' 17-14, בהמשך ל-ת/557(10), ש' 262-255; יש לקבל את דבריו אלה, שיש להם חיזוק במסמכים מזמן אמת, וזאת חרף ניסיונותיו של שחר בעדות להתחמק בכל הנוגע למעורבותו של אושרי; יש בהם כדי ללמד לכל הפחות על כך שאושרי היה מודע להסדר והסכים לו; נוכח מודעותו של אושרי לדברים ומעורבותו כעולה מהאמור לעיל אין בכך שרובינשטיין לא עמדה בקשר ישיר עמו או לא הכירה אותו, ע' 3699, ש' 18-9, ע' 3700, ש' 22, כדי לשנות מהמסקנה בענייננו).
- מהראיות עולה איפוא כי אושרי היה מודע להסדר ולפרטיו בזמן אמת, כי הסכים לו, כי היה שותף וצד ישיר שלו (אף אם מאחורי הקלעים ולא במישרין מול א.מ.ת), ואף היה מעורב ביישומו לאחר זכייתה של ווי. במצב דברים זה יש בסיס מוצק להרשעתו של אושרי כצד להסדר (ראו והשוו: עניין בן דרור (מחוזי) בפסקאות 664-660; עניין בורוביץ' בפסקה 76).
הטענה כי מדובר בתיחור פיקטיבי וכי ברור היה שווי שסיפקה את 'המוח' של מערכת האחסון היא שתזכה באספקת המדפים נושא מכרז מפ"י
- ווי ואושרי טענו כי מכרז מפ"י היה מכרז פיקטיבי, "תפור" שנערך למראית עין בלבד.
טענה זו נסמכה, בין היתר, על כך שווי היא שזכתה בשלהי שנת 2010 במכרז 2010 והיא זו שסיפקה למפ"י את 'הראשים', 'המוח', של מערכת האחסון, לצד רכיבים נוספים וכן אחריות למערכת (ראו בפירוט בפסקאות 785-784 לעיל). במצב דברים - זו הטענה - כשנדרשה לתוספת מדפים בספטמבר 2011, לא הייתה למפ"י כל אפשרות אחרת אלא לרכוש את התוספת נושא מכרז מפ"י מווי (למשל, ס' 357 לסיכומי ווי). זאת, משום שרכישת 'המוח' מִספק אחד ומדפים מִספק אחר עלולה לגרום בעתיד לתקלות ולבעיות, ולכך שסוגיית השירות והאחריות תיפול בין הכיסאות כשבמקרה של תקלה יַפנה כל ספק אצבע מאשימה כלפי הספק האחר, עניין שכונה בדיונים pointing fingers. משכך - זו הטענה - האינטרס של היצרן (נטאפ) ושל הלקוח (מפ"י) הוא שיהיה ספק אחד שייתן את השירות והאחריות לכלל רכיבי המערכת, בענייננו: ווי (למשל, עדות אושרי, ע' 4568, ש' 13-8; ע' 4577, ש' 12-10; דברי אושרי בחקירתו, ת/214, ש' 436-435, ש' 543-536, ש' 595-593; וראו גם עדות אבי מנשה, שלא בהתייחס למקרה זה, שלפיה לעיתים מעדיף הלקוח שלא "לערבב ספקים", ע 1402, ש' 9-1). נטען כי כשמדובר במוצרי נטאפ הדברים נכונים ביתר שאת משום שהספק - ולא היצרן - הוא שנתן את השירות והאחריות (אושרי, ע' 4568, ש' 24-15). בהקשר זה הפנתה ההגנה גם לעדותה של רובינשטיין שלפיה היא מניחה שקורן ממפ"י העדיף שיהיה לו ספק אחד ושהיה לו יותר נוח לרכוש מווי את המדפים נושא מכרז מפ"י (ע' 3676, ש' 11 - ע' 3677, ש' 3, על יסוד טיעוני באי כוחה לעונש בעניינה שלה).