תמיכה משמעותית לטענותיה ביקשה ההגנה למצוא בפטור 2012. ראינו לעיל כי מספר חודשים לאחר מכרז מפ"י, פעלו קורן ומפ"י לרכישת דיסקים נוספים מווי והפעם בפטור ממכרז (ת/83 וראו בפסקאות 814-812 לעיל). קורן נימק את בקשתו לפטור ממכרז בשנת 2012 בכך שמדובר במערכות קריטיות למפ"י ועל מנת לקבל אחריות כוללת ולהימנע מ'גלגול' אחריות בין ספקים שונים (שם). ווי ואושרי ביקשו להיבנות מעדות קורן, בהתבסס על נימוקי בקשת הפטור שכתב, כי יש חשיבות עליונה לכך שספק 'המוח' יספק גם את המדפים בשל סוגיית האחריות (ע' 566, ש' 26-18, ע' 571, ש' 32-19). בשלבים מסוימים בעדותו טעה קורן וסבר שבמכרז מפ"י רכשה מפ"י לא רק מדפים אלא גם את 'המוח' - אף שזה נרכש עוד במכרז 2010 - והסביר כי בשל כך יצאו למכרז מפ"י. עוד העיד כי נוכח נימוקי בקשת הפטור, אלמלא רכשו במכרז מפ"י גם את 'המוח', לדעתו לא היו יוצאים במכרז מפ"י תוך פנייה למספר ספקים מורשים של נטאפ (ע' 567, ש' 20-19, ש' 29-26, ש' 32-30). בהמשך, ולאחר שהוצגו לו מסמכים רלבנטיים, אישר כי על אף שלכתחילה זכר אחרת, במכרז מפ"י (ע/357) רכשה מפ"י שלושה דיסקים ולא רכשה את 'הראש' של מערכת האחסון (ע' 574, ש' 5-2; לכתחילה לא זכר קורן שמפ"י עבדו עם ווי קודם למכרז מפ"י, ע' 574, ש' 22-14) ונזכר כי מפ"י רכשה את 'המוח' מווי עוד קודם לכן ובעקבות מכרז 2010 (ע' 581, ש' 14-1, אף שלכתחילה זכר אחרת). בסיכומיהם הדגישו ווי ואושרי כמוצאי שלל רב דברים שאמר קורן בעדותו לאחר כל אלה. לפי הטענה, מדברי קורן עולה כי היות שווי היא שסיפקה את 'המוח' כבר במכרז 2010, ונוכח נימוקי בקשת הפטור בדבר חשיבות קבלת אחריות כוללת מספק אחד, הרי שהנימוק תקף גם למכרז מפ"י נושא האישום. היינו כי גם כאן לא צריך היה לצאת במכרז תוך שקורן אישר שאולי טעה בשיקול דעתו בעת שיצא למכרז מפ"י (ע' 587, ש' 12-3 וראו הטענות בס' 332-331 לסיכומי ווי). בעדותו זו של קורן ביקשו ווי ואושרי למצוא הוכחה ניצחת לכך שראוי היה שמפ"י תוציא פטור ממכרז להתקשרות עם ווי לשם אספקת תוספת המדפים - כפי שעשתה בפטור 2012 - תחת שתצא במכרז מפ"י ולכך שמכרז מפ"י היה מכרז פיקטיבי ו"תפור" (ס' 357-356 לסיכומי ווי).
בנוסף לאמור לעיל, הצביעו ווי ואושרי על אינדיקציות נוספות התומכות לשיטתם בטענה כי מכרז מפ"י נושא האישום היה מכרז פיקטיבי. בכלל זה טענו כי היה מקום לפסול את ההצעה שהגישה א.מ.ת למכרז מפ"י בשל הסתייגות שנכלל בה בסוגיית האחריות (ת/78, ע' 23 וכן ע' 30 שם צוין במסגרת הצעת א.מ.ת כי על פי מדיניות נטאפ האחריות על המדפים נגזרת מאחריות המכונה עצמה; וראו עדות עו"ד קירשנר, ע' 6419-6415; רובינשטיין, ע' 3707, ש' 8-1). אי פסילת הצעתה של א.מ.ת חרף פגם שנפל בה - זו הטענה - מעיד כי מכרז מפ"י היה "תפור" ו"שקרי לחלוטין" (ס' 334 ו- 354 לסיכומי ווי). עוד נטען כי בשלבים מסוימים לאחר שמפ"י יצאה במכרז מפ"י, פעל קורן לתזכר ספקים שטרם עשו כן לרכוש את מסמכי המכרז (ת/75, נ/59) וכי העיד שחשש שאם תהיה רק הצעה אחת זה לא ייראה טוב ועלול "לדפוק את המכרז" (ע' 555, ש' 31 - ע' 556, ש' 9, ע' 593 ש' 9 - ע' 594, ש' 23). גם בכך - זו הטענה - יש כדי להעיד שמכרז מפ"י היה מכרז פיקטיבי (ס' 333-332 לסיכומי ווי).
- יש לדחות את כלל הטענות. מכל מקום אין בהן כדי להצדיק תיאום הצעות במכרז או כדי להכשירו. לגופם של דברים, קורן ומפ"י ביקשו לקיים תחרות אמיתית ולקבל הצעות עצמאיות ואמיתיות על מנת להשיג תוצאה מיטבית עבור מפ"י ואת המחיר הזול ביותר. כך נוסחו מסמכי המכרז. תיאום ההצעות חתר תחת זאת. נעמוד על הדברים.
- ראשית, זכייתה של ווי במכרז מפ"י לא הייתה מובטחת ואין יסוד לטענה כאילו לא הייתה למפ"י אפשרות אחרת זולת רכישת המדפים מווי.
מכרז מפ"י נוסח כך שהמציע שהצעתו תהייה הזולה ביותר הוא שיזכה (ראו בפסקה 788 סיפא לעיל). רובינשטיין העידה בבירור כי גם אם העריכה שסיכוייה של א.מ.ת נמוכים יותר וגם אם יכול להיות שקורן יעדיף את ווי כמי שסיפקה בעבר את 'המוח', הרי שאם הייתה מגישה הצעה זולה מהצעת ווי ברור שא.מ.ת הייתה זוכה ומפ"י הייתה רוכשת ממנה. בלשונה: אפילו הייתה מציעה ב"שקל פחות" "היו קונים ממני, זה מכרז ממשלתי... לא הייתה לו (לקורן) ברירה" (ע' 3680, ש' 18-16;ראו גם דבריו של אושרי עצמו בחקירתו, ת/214, ש' 533-529, ש' 645-638, ש' 692 מהם עולה כי אף אם לווי היה יתרון, גם לשיטתו א.מ.ת יכולה הייתה להילחם ולהתחרות ולהעמיד את ווי בסיכון). זאת, גם אם במקרה של זכייה של מי שלא סיפק את 'המוח' של המערכת, עלולים היו להתעורר בהמשך הדרך קשיים, למשל בסוגיית האחריות, שהמזמין (מפ"י) לא חשב עליהם או לא נתן להם משקל בעת שהוציא את מכרז מפ"י. יודגש: עניין זה מסור לשיקול דעתו של המזמין, הוא ששוקל את שיקוליו והוא שמנסח את מסמכי המכרז. הערכותיהם של המציעים ביחס למה טוב או אפשרי מבחינת המזמין, אין בהן כדי להתיר להם לתאם הצעות ולסכל את ההליך בו יצא המזמין.