בהליך שלפניי העיד מנשה כי פעל בדיעבד, לאחר סגירת העסקה, להביא שתי הצעות מחיר פיקטיביות על מנת שניתן יהיה לחתום על ההזמנה (ע' 1476, ש' 13 - ע' 1477, ש' 2). מנשה העיד כי לשם כך פנה למירה מדורקום ולשחר מווי (ע' 1477, ש' 9-3). פניית מנשה לדורקום הוגשה כראייה במשפט (נ/62) וממנה עולה כי ביום 23.2.12 פנה מנשה לדורקום וביקש ממנה להגיש הצעה שתתוארך בדיעבד ליום 29.12.11 (שם, ע' 1418, ש' 18 - ע' 1419, ש' 7). בדומה העיד מנשה כי לאחר שהעסקה כבר נסגרה הוא הפעיל את שחר על מנת שהראל תגיש הצעה במחיר קרוב למחיר של ווי (ע' 1477, ש' 10 - ע' 1478, ש' 15). שחר העיד כי חודשיים אחרי שהכסף כבר שולם לווי, פנה אליו מנשה וביקש ממנו (משחר) לפנות לגלעד ולצייגר ולבקש מהם שישלחו הצעת מחיר של הראל למנשה לשם "כסת"ח" וכי שחר עשה זאת (ע' 2916, ש' 23-16; ע' 2915, ש' 23-20). מנשה העיד כי פעל באורח שגוי, כי הוא מצטער על כך, וכי לא פעל כך בעבר (ע' 1419, ש' 15-4).
בשורה התחתונה: בעסקת ELA לאחר שנסגרה העסקה עם ווי - בלא שהוצא בל"מ - ולאחר שסופקו הרישיונות בפועל, פנה מנשה לקבל הצעות מחיר נוספות (פיקטיביות), שיתוארכו בדיעבד לאחור כאילו הוגשו בסמוך למועד הצעתה של ווי, ותוך שביקש משחר (עמו נסגרה העסקה) לפנות למתחרה (גלעד) על מנת להביא ממנו הצעת מחיר. לא כך היו פני הדברים בין בתיאום נושא האישום החמישה עשר הנדון עתה, בין באישומים שנדונו עד כה.
לשלמות הדברים יצוין כי מנשה טען בעדותו, בין השאר, כי עסקת ELA קודמה רק מול ווי במתווה של ספק יחיד, כי הממונים עליו ידעו זאת וכי העסקה אושרה על ידי ועדת הרכש. מנשה הוסיף וטען כי לֶשם שהיה בחו"ל בעת שנסגרה העסקה סירב לחתום על ההזמנה בהמשך בהעדר אישור ספק יחיד וכי בעקבות זאת פעל מנשה להביא בדיעבד ולאחר שהעסקה נסגרה הצעות מחיר פיקטיביות (ע' 1415, ש' 18 - ע' 1416, ש' 19, ע' 1475, ש' 6 - ע' 1477, ש' 2; ראו גם ב-ת/181). בזיקה לאמור הוצג במשפט טופס אישור ספק יחיד (נ/167). הטופס נושא תאריך 1.1.12 (אף שלא הוברר מתי מולא או נחתם). הוא חתום באורח חלקי ובכלל זה על ידי מנשה, לֶשם וסרטני (לֶשם, ע' 2140, ש' 22-19, קופלר, ע' 6598, ש' 10-8; אף שנחזה ממנו כי חסרות חתימות של גורמים נדרשים, ראו בשורה התחתונה מצד שמאל). אפשר שלא מדובר באישור שלם לספק יחיד (וכך גם בהתאם לתיאור העובדות בכתב האישום שלפיו הורשע מנשה, נ/129, ס' 9(א)).