זאת ועוד. כאשר נשאל אושרי בחקירתו הראשונה אם ידע על חקירתה הצפויה של הרשות השיב כי שמע מארז הרשקוביץ (מקבוצת השותפים העסקיים ביבמ) וחושב שהראל סיפרו להרשקוביץ (ת/212, ש' 273-271, ש' 681-679). בהמשך נשאל אם דיבר עם שחר על נושא החקירה, אחרי ששמע מהרשקוביץ על החקירה או לפני כן, שעל כך השיב באורח נחרץ "לא" (ת/212, ש' 677-675). זאת, חרף מספר שיחות שקיים עם שחר, מספר פעמים, בימים שקדמו לאותה חקירה כפי שהובא לעיל. מדובר בהתנהלות מוקשית ובהסתרה ממש. ראינו לעיל כי אין לקבל את גרסתו של אושרי ביחס לתכתובת נושא בל"מ מעבדת VMware. השיחות בין שחר לאושרי קודם לחקירה, והסתרתן לכתחילה מהחוקרים, מקרינות אף הן על המשקל שניתן לתת לגרסתו ולדבריו של אושרי. הניסיון לתרץ את תשובותיו בחקירה בכך שלכתחילה נשאל אם דיבר עם שחר על נושאי החקירה ולא על החקירה (ת/212, ש' 736-733), אינו משכנע, לשון המעטה. בפרט, בשים לב לכך שהתברר, כי לגרסת אושרי עצמו, נסבו השיחות על החששות לפליליות בתכתובות הדוא"ל מול מתחרים, הן הן נושאי החקירה. גם ההפניות בסיכומי ווי ואושרי לדברים שמסר אושרי בהמשך החקירה - ולאחר שהוחשד בשיבוש - על שיחותיו המוקדמות עם שחר (למשך, ס' 221-220 לסיכומים), אינן משנות מתמונת ניסיון ההסתרה לכתחילה.
הטענה כי הפרויקט בחר בווי וההליך התחרותי לא היה אלא למראית עין
- טענה מרכזית שהעלו ווי ואושרי בסיכומיהם היא כי גם באישום השלישי אנשי המִנהלת הטכנית בפרויקט - בעיקר קנדלשטיין ראש הצוות - בחרו בווי וההליך התחרותי נועד להסוות זאת ונעשה רק למראית עין.
- עוד בטרם נידרש לכל פרטיה ונדבכיה של טענה זו, נעיר כי הראל מצדה טענה בסיכומיה, בין השאר, כי היא התחרתה ונלחמה על הפרויקט וכי בהתאם להסכם שבינה לבין תערעור אזרחי היא זו שצריכה הייתה לקבל את ההזמנה, אלא שגלעד וויתר עליה בתיאום הפסול (ס' 294 לסיכומים). אפשר שדי בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענות ווי.
- ווי ואושרי טענו כי התשתית העובדתית שנפרשה לפני בית המשפט מבססת את הטענה כי התחרות בבל"מ מעבדת VMware הייתה למראית עין.
בהקשר זה טענו, בין היתר, כי לווי היה יתרון בכל הקשור בטכנולוגיה של VMware נוכח ניסיונה, הידע שלה ודרגת ההסמכה שלה שהייתה גבוהה משל ספקים אחרים (אושרי, ע' 4494, ש' 19-8, לצד זאת ציין שם אושרי כי גם הראל ובינת היו שותפים של VMware, ובהמשך כי גם טריפל סי יכולה למכור VMware לתע"א, ע' 4495, ש' 19-17); כי אושרי הוא שרתם לכתחילה את קנדלשטיין לבחון את הטכנולוגיה במטרה להכניס אותה לפרויקט; כי לבקשת מִנהלת הפרויקט, ווי היא שביצעה את הפיילוט; וכי אושרי הבין שקנדלשטיין מעדיף את ווי כמי שעושה את המעבדה (אושרי, ע' 4496, ש' 21 - ע' 4497, ש' 5; ע' 4497, ש' 10 - ע' 4498, ש' 5; ע' 4499, ש' 20, בהתייחס להבהרה ביחס להבדלים בין גרסאות תוכנה שביקש קנדלשטיין מווי, נ/237); כי היות שתכולת ההצעה כללה גם רכיבי נטאפ, הרי שהראל לא יכולה הייתה לספק את הפתרון משום שבאותה תקופה לא הייתה שותפה של נטאפ (טענה זו נדחתה במסגרת הדיון באישום השני, ראו לעיל בפסקה 186, האמור שם יפה לענייננו); אושרי העיד כי ווי השקיעה ועשתה לא מעט פעולות להקמת המעבדה ולדבריו קנדלשטיין אמר כי אם המעבדה תוקם לשביעות רצון הפרויקט ההזמנה תצא לווי (ע' 4517, ש' 13 - ע' 4518, ש' 2); וכי ווי דחקה בקנדלשטיין על מנת לקדם את קבלת ההזמנה (למשל, נ/250, נ/251). ווי ואושרי הצביעו גם על קטעים מתוך עדות קנדלשטיין שבהם העיד כי משאנשי הפרויקט היו מרוצים מווי לא הייתה כל סיבה להחליף ספק או אפשרות לפרק מעבדה שהוקמה (ע' 801, ש' 24-15, ע' 802, ש' 10-5, שם בהתייחס לפרויקט המשך, אך ראו גם דבריו קודם לכן כי קבלת ההצעה מווי אינה בבחינת סוף התהליך, שצריך לעבור הליך ובכלל זה ברכש, וכי הוא (קנדלשטיין) אינו זה שמוציא הזמנה ומשלם, ע' 800, ש' 18 - ע' 801, ש' 2); כי הרכש לא מתערב בספק שמועדף על ראש הפרויקט (ע' 755, ש' 5-3); כי אם מדובר בספק מוכר ומקובל אין לרכש סיבה להתנגד (ע' 756, ש' 17-11); כי אם הרכש יבקש לעבור לספק זול יותר כדי לחסוך אלף דולר, הפרויקט לא יסכים (ע' 803, 21-19, שם ביחס לרכישת רכיבים נוספים לפרויקט קיים); וכי לא זכור לו מקרה שבו הוא ביקש לעבוד עם ספק ספציפי והרכש בחר בספק אחר (ע' 750, ש' 24-22). לטענת ווי הדברים נכונים ביתר שאת בפרויקט הקשור לכיפת ברזל, עם רגישות ביטחונית, ונוכח החשש העולה מהכנסת טכנולוגיה חדשה.