רעא 17685-01-26 ארקיע אינטרנשיונל (1981) בע"מ נ' ליאור בונדרבסקי

רע"א 17685-01-26

פסק-דין

השופט אלכס שטיין:

סוגייתנו

1. סעיף 6(א)(2) לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: חוק שירותי תעופה או החוק), מקנה לנוסע שטיסתו בוטלה זכות בחירה בין השבת התמורה ששילם בעבור הכרטיס לבין קבלת כרטיס טיסה חלופי. האם אי-יידוע של הנוסע על זכותו לבחור בין החלופות - וכפועל יוצא מכך, אי-מימוש של אחת מהן - מהווה עילה לפסיקת פיצויים לדוגמה בגדרו של סעיף 11(א) לחוק?

הועתק מנבו

2. זו הסוגיה בה אנו נדרשים להכריע בגדרי בקשת רשות הערעור דנן. בקשה זו נסובה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטים ע' שחם, א' רובין וד' גדעוני), אשר ניתן ביום 7.11.2025 בע"א 70166-06-25, במסגרתו התקבל באופן חלקי ערעור המבקשות על פסק דינו של בית משפט השלום בית שמש (השופט א' יחזקאל), אשר ניתן ביום 22.4.2025 בת"א 37570-04-22.

רקע והליכים קודמים

3. ביום 29.1.2022 הייתה אמורה להמריא טיסת IZ 776 מהעיר גרנובל שבצרפת לתל אביב. המבקשת 1 היא מארגנת הטיסה והמבקשת 2 היא מפעילת הטיסה (להלן יחד: ארקיע).  איתרע מזלם של הנוסעים, והטיסה יצאה לדרכה רק ביום המחרת.  אין חולק כי הטיסה נדחתה בסמוך למועד ההמראה המתוכנן, מבלי שנמסרו הודעות מראש לנוסעים בטיסה.
4. לאחר ביטול הטיסה, הוענקו לנוסעים שירותי מזון, משקאות ולינה באופן חלקי בלבד; כמו כן, ארקיע לא העמידה בפני הנוסעים אפשרות לבחור בין השבת התמורה ששולמה עבור הכרטיס בגין הטיסה שבוטלה לבין קבלת כרטיס טיסה חלופי.
5. לטענת ארקיע, הטיסה בוטלה בשל שילוב נסיבות שכלל תאונת דרכים בסביבת שדה התעופה של גרנובל, וכן מחלה של הטייס אשר הופקד על הטיסה. משום כך, סברה ארקיע כי מתקיים הסייג הקבוע בסעיף 6(ה)(1) לחוק שירותי תעופה באופן אשר פוטר אותה מתשלום הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק, אשר עמד במקרה זה על 2,120 ש"ח.

פסק דינו של בית משפט השלום

6. בית משפט השלום קיבל את תביעת המשיבים וחייב את המבקשות בתשלום פיצויים. באשר לפיצוי הסטטוטורי לפי סעיף 6(א)(3) לחוק, דחה בית המשפט את טענת המבקשות לפיה האיחור נבע מנסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתן, ולפיכך הן פטורות מתשלום פיצוי לפי סעיף 6(ה)(1) לחוק; ביחס לכך נקבע כי המבקשות לא הרימו את הנטל הראייתי בבואן להוכיח שהטיסה בוטלה לנוכח תאונת דרכים או מחלת הטייס, ולא הראו כי יש בכוחן של נסיבות אלו - גם אילו היו מוכחות - כדי לפטרן מתשלום הפיצוי הסטטוטורי.
7. עוד נקבע, כי אי-הענקת הפיצוי הסטטוטורי, ליקויים במתן שירותי סיוע, ואי-מתן אפשרות בחירה בין השבת תמורת הכרטיס לבין קבלת כרטיס טיסה חלופי, מצדיקים פסיקת פיצוי לדוגמה מכוח סעיף 11(א)(1)(ב) לחוק. זאת, מאחר שסעיף זה מסמיך את בית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת הוראות סעיף 6 לחוק שעניינן מתן הטבות לנוסע שטיסתו בוטלה, אם נמצא כי ההפרה נעשתה "ביודעין".  בית המשפט דחה את טענת המבקשות לפיה החוק לא מחייבן לנקוט בפעולה אקטיבית של הצעת אפשרות בחירה בין השבת תמורה לבין קבלת כרטיס חלופי, וכי עליהן להעניק אפשרות בחירה רק לנוסעים שדרשו זאת.
8. כפועל יוצא מקביעות אלה, פסק בית משפט השלום לכל אחד מהמשיבים פיצוי המורכב מהרכיבים הבאים: (א) פיצוי סטטוטורי בסך 2,120 ש"ח מכוח סעיף 6(א)(3) לחוק שירותי תעופה; (ב) פיצוי לדוגמה בסך 2,500 ש"ח (למשיבים 18, 19 ו-47 נפסקו 3,500 ש"ח) בהתאם להוראות סעיף 11(א)(1)(ב) לחוק. עוד נקבע כי המבקשות יישאו בהוצאות המשיבים בסך 33,623 ש"ח ובשכר טרחת עורך דין בסך של 35,000 ש"ח.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

9. בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעור המבקשות על פסק דינו של בית משפט השלום, וקבע כי יש להפחית 1,500 ש"ח מהפיצוי לדוגמה שנפסק לטובתו של כל אחד מהמשיבים.
10. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשות כי במקרה דנן התקיימו נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתן, כקבוע בסעיף 6(ה)(1), וקבע כי טענה זו לא הוכחה די הצורך. משכך הוא, נמצא כי אין עילה להתערבות ברכיב הפיצוי הסטטוטורי שנקבע בפסק דינו של בית משפט השלום.
11. באשר לפיצויים לדוגמה - בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המבקשות כי קיומה של מחלוקת כנה באשר לחובה לשלם פיצוי סטטוטורי מחלישה את ההצדקה לפסוק פיצויים לדוגמה בגין אי-תשלום הפיצוי הסטטוטורי.
12. לצד זאת, נדחתה טענת המבקשות לפיה לא ניתן לפסוק פיצוי לדוגמה בגין אי-הצעת אפשרות בחירה בין כרטיס טיסה חלופי לבין השבת תמורה. ביחס לכך, הפנו המבקשות בטענותיהן לפסק הדין שניתן בע"א (מחוזי מרכז) 44574-05-24 ארקיע נ' קוקיה (13.2.2025) (להלן: עניין קוקיה).  בעניין קוקיה נקבע כי פרשנותו של חוק שירותי תעופה מובילה למסקנה כי אין מקום לפסיקת פיצויים לדוגמה בגין אי-יידוע נוסע על אפשרות בחירה בין כרטיס חלופי לבין השבת תמורה - וזאת, במקום בו לא עולה טענה כי אילו היה הנוסע יודע על זכותו לבחור בין החלופות הוא היה בוחר חלופה אחרת.  מנגד, בפסק הדין מושא הבקשה, ציין בית המשפט המחוזי כי הוא אוחז בדעה שונה מזו שנקבעה בעניין קוקיה.  לשיטתו של בית המשפט המחוזי, הפרת החובה להציע בחירה בין השבת תמורה לבין כרטיס טיסה חלופי כלולה בין ההפרות המזכות בפיצויים לדוגמה מכוח סעיף 11(א)(1).  כמו כן נדחתה הקביעה בעניין קוקיה לפיה הטלת פיצוי לדוגמה בגין הפרה זו עשויה להישקל אך ורק במצב בו הוכח כי אילו ידע הנוסע על זכות הבחירה העומדת לו, הוא היה בוחר בחלופה האחרת שלא הוצעה לו.  נקבע כי עצם ההפרה - ipso facto - מזכה את הנוסע בפיצוי לדוגמה.  לפיכך, בהינתן העובדה שהמבקשות הפרו את חובתן זו, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי לא נפל פגם בחיובן בפיצויים לדוגמה ביחס לאי-הצעת אפשרות בחירה.
13. בסופו של יום, הורה בית המשפט המחוזי להפחית 1,500 ש"ח מסכום הפיצוי לדוגמה שנפסק לכל אחד מהמשיבים. עוד נקבע כי לנוכח קבלתו החלקית של הערעור, לא ייעשה צו להוצאות.
14. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים

15. לטענת המבקשות, שגה בית המשפט המחוזי בכך שהותיר על כנה פסיקת פיצויים לדוגמה בשל אי-מתן אפשרות בחירה בין כרטיס טיסה חלופי לבין השבת תמורה.
16. המבקשות סומכות את ידן על ההכרעה שניתנה בעניין קוקיה; לטענתן, בית המשפט המחוזי נימק במקרה דנן את פסיקתו בכך שסעיף 14 לחוק קובע חובה ליידע מראש את הנוסעים על זכויותיהם, בעוד שסעיף 6(א)(2) חל לאחר ביטולה של טיסה ספציפית. לעמדת המבקשות, שגה בית המשפט המחוזי בפרשנות זו כיוון שסעיף 14(ב) קובע חובת יידוע לאחר התקיימות עילה מזכה ביחס לטיסה ספציפית.  המבקשות, אם כן, סבורות כי עסקינן בשתי חובות נפרדות: חובת יידוע הנוסע על זכויותיו (הקבועה בסעיף 14(ב) לחוק), וחובה להעניק לנוסע כרטיס טיסה חלופי או השבת תמורה, לפי בקשתו (הקבועה בסעיף 6(א)(2) לחוק).  מאחר שסעיף 11 לחוק, המסמיך את בית המשפט לפסוק פיצוי לדוגמה, קובע רשימת סעיפים סגורה שאינה כוללת את סעיף 14, סבורות המבקשות כי אין אפשרות לפסוק פיצוי לדוגמה בגין הפרת חובת היידוע לבדה.
17. עוד טוענות המבקשות כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לכך שפיצוי לדוגמה הוא פיצוי עונשי, השמור למקרים קיצוניים וחריגים. כמו כן, נטען כי לא הוכח כי הנוסעים היו בוחרים בהשבת תמורה חלף כרטיס הטיסה שהוצע להם, וכי העניין לא נלקח בחשבון בקביעה האם בוצעה הפרה המאפשרת פסיקת פיצוי לדוגמה.
18. לטענת המבקשות, לנוכח הפסיקה הסותרת בין פסק הדין מושא הבקשה ובין פסק הדין בעניין קוקיה, ובהיעדר הלכה מחייבת בנושא, הרי שעסקינן בשאלה עקרונית ומהותית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. שאלה עקרונית זו והצורך להעמיד את ההלכה בנושא על מכונה, מצדיקים, לטענת המבקשות, מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" תוך העדפת הפרשנות שניתנה בעניין קוקיה.
19. ביום 15.1.2026 קבעתי כי הבקשה למתן רשות ערעור מצריכה תשובה, והוריתי למשיבים להגיש את תשובתם לבקשה. ביום 28.1.2026 הגישו המשיבים 73-71, שאינם מיוצגים, את תשובתם לבקשה; ביום 29.1.2026 הגישו המשיבים 4 ו-14, שאינם מיוצגים, את תשובתם לבקשה; ביום 1.2.2026 הגיש המשיב 91 - שאף הוא אינו מיוצג - את תשובתו לבקשה; ביום 25.2.2026 הוגשה תשובה מטעם עורך הדין אייל אבידן, שייצג את המשיבים בהליכים קמא, ואשר עודנו מייצג 72 משיבים במסגרת ההליך הנוכחי.  המשיבים הנותרים - שככל הידוע, אינם מיוצגים - לא הגישו תשובות מטעמם.
20. 00עמדת המשיבים המיוצגים היא כי דינה של בקשת רשות הערעור - להתקבל; אולם דין הערעור גופו - להידחות. לטענתם, פסק הדין שניתן בעניין קוקיה הינו שגוי.  פסק דין זה - כך נטען - מעקר מתוכן את אפשרות הבחירה, שכאמור הוענקה לנוסעים בסעיף 6(א)(2) לחוק, והוא עומד בסתירה לפסקי דין אחרים בהם נפסקו פיצויים לדוגמה בגין קיפוח זכותם של נוסעים לבחור בין השבת תמורה לבין כרטיס טיסה חלופי.

0

21. עוד נטען, כי על-מנת שנוסע יוכל לממש את זכויותיו מכוח החוק, עליו לדעת על דבר קיומה של זכות בחירה מבראשית; משכך הוא, סבורים המשיבים כי טענת המבקשות בדבר הפרדה בין חובת היידוע על זכות הבחירה לבין החובה לספק זכות זו הלכה למעשה, היא הפרדה מלאכותית. כמו כן, סבורים המשיבים כי מתן פטור מפיצויים לדוגמה - חרף הפרת זכותו של הנוסע לבחור בין החלופות - עומד בניגוד לתכליות הצרכניות שביסוד החוק, ויש בו כדי לעודד התנהלות מפרת חוק מצד מפעילי טיסות ומארגניהן.  המשיבים מוסיפים וטוענים כי סעיף 14 לחוק קובע באופן טכני כיצד יש לקיים את חובת היידוע, אולם הוא אינו מקים חובה מהותית שעניינה הענקת זכות בחירה לנוסעים, אשר נלמדת, לדבריהם, מסעיף 6 לחוק.
22. כמו כן, נטען כי הקביעה בעניין קוקיה, לפיה הזכאות לפיצויים לדוגמה קמה רק כאשר הנוסע משכנע את בית המשפט כי אילו ידע על אפשרות הבחירה היה פועל אחרת, היא קביעה שאין לה סימוכין בלשון החוק. עוד מוסיפים המשיבים כי אין בקביעה זו ממש, שכן הנזק שנגרם כתוצאה מאי-הצעת חלופה, הוא פגיעה באוטונומיה של הנוסע.  לדעת המשיבים, גישה זו מטילה על הנוסע נטל להכיר מראש את זכות הבחירה המוקנית לו, ולדרוש את מימושה באופן פוזיטיבי מחברת התעופה.
23. על-מנת שלא לחזור על טענות שכבר פורטו בהרחבה, ייאמר בתמצית כי המשיבים 73-71 סבורים, בין היתר, כי אין מקום לתת רשות ערעור במקרה דנן, שכן מקרה זה אינו מעורר כל שאלה משפטית עקרונית אשר ראוי לה להתברר במסגרת ערעור "בגלגול שלישי"; כי המבקשות הפרו את החוק ביודעין; וכי אין מקום להפחתה נוספת בסכום הפיצוי. מנגד, סבורים המשיבים 4, 14 ו-91 כי מקרה זה מצדיק הכרעה של בית המשפט תוך דחיית העמדה שנקבעה בעניין קוקיה; כי יתכן וחלק מהנוסעים היו בוחרים בהשבת תמורה חלף מתן כרטיס טיסה, אך אפשרות זו נשללה מהם; כי תכלית החוק תומכת בעמדת המשיבים; וכי פרשנות החוק שנקבעה בעניין קוקיה מאפשרת למפעיל הטיסה להעמיד את הנוסע בפני עובדה מוגמרת תוך שלילת זכות הבחירה שלו, מבלי שהדבר ייחשב כהפרה של ההטבה עצמה.

דיון והכרעה

24. לאחר שעיינתי בכתובים שהונחו לפנינו, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי טוב נעשה אם נדון בבקשה דנן כבערעור במסגרת סמכויותינו לפי תקנות 149(2)(ב) ו-138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. עוד אציע לחבריי כי נדחה את הערעור לגופו, כפי שיפורט להלן.
25. כאמור, השאלה המשפטית אשר מובאת לפתחנו בגדרו של הליך זה היא האם אי-יידוע של הנוסע על זכותו לבחור בין החלופות - וכפועל יוצא מכך, אי-מימוש החלופה הרצויה מבחינתו - מהווה עילה לפסיקת פיצויים לדוגמה לפי סעיף 11(א) לחוק.

שאלה זו מתפצלת לשתי שאלות משנה, כדלקמן:

• הראשונה - האם על מארגן ומפעיל טיסה מוטלת חובה אקטיבית ליידע נוסע שטיסתו בוטלה על זכותו לבחור בין השבת תמורה לבין כרטיס טיסה חלופי?
• השנייה - בהינתן כי קיימת חובה כאמור - האם ניתן לפסוק פיצויים לדוגמה בגין הפרתה?

בשאלות אלה אדון כעת לפי סדרן.