תמצית טענות התובעות בכתב התביעה
- במסגרת התביעה שלפניי טוענות התובעות כי בעקבות הצו למתן חשבונות בוצעה ביום 5.2020 בדיקה במחסני חברת דון ג'ילי ובמסגרתה אותרו מלאי פריטי לבוש שונים, אולם להערכת התובעות מדובר בכמות קטנה המוערכת בלא יותר מאשר הסך של 100,000 ש"ח. כמות זו מתיישבת לפי הטענה עם טענת מר ג'ינלי שהשמיע במהלך הבדיקה, לפיה בכוונתו לסגור את חברת דון ג'ילי עקב מצב כלכלי קשה. במסגרת הבדיקה האמורה הפיק מר ג'ינלי דוחות בדבר היקפי הייבוא של כל המוצרים שיוצרו על ידי חברת דון ג'ילי במשך 7 שנים.
- התובעות טוענות כי לאחר פסק הדין בתביעה הקודמת התברר עוד כי ספרי החשבונות של הנתבעים אינם כוללים רישום של ייבוא לישראל של מוצרים מזויפים שבוצעו בהרשאתם באמצעות מה שמכונה על ידן בתביעתן "מערך הייבוא העקיף", כהגדרתו להלן. לטענתן, גורמים מסחריים שונים, כגון רשת רמי לוי וחברת יפיז אופנה (2004) בע"מ (להלן: "יפיז"), השתתפו בהליך הייצור, הייבוא, השיווק וההפצה של המוצרים המפרים, יחד עם חברת דון ג'ילי ומנהליה. גורמים אלה לפי הטענה רכשו את המוצרים המפרים ישירות מסין, מספק כלשהו הקשור עם חברת דון ג'ילי, וייבאו אותם. לפי הטענה הם הדפיסו את שמם המסחרי ואת הלוגו המסחרי שלהם על גבי אריזות המוצרים המפרים, וביצעו הפרות שונות של זכויותיהן (להלן לפי העניין: "הייבוא העקיף" או "מערך הייבוא העקיף").
- זה המקום לציין כי כנגד רשת רמי לוי ויפיז הגישו התובעות תביעה נוספת בחודש פברואר 2017 לבית משפט זה (ת"א 13671-02-17) אשר הסתיימה בפסק דינו של כב' השופט גונטובניק מיום 4.2023 ובגדרו חויבו חברות אלו לשלם לתובעות הסך של 2,413,836 ש"ח (להלן: "פסק הדין בתביעת רמי לוי") [ערעור וערעור שכנגד על פסק דין זה נמחקו בהסכמה ביום 21.7.2025 בע"א 4918/23]. במסגרת פסק הדין בתביעת רמי לוי נקבע כי התובעות זכאיות לסעד של השבת רווחים, שכן לאחר שהתובעות התריעו לפניהן על הפרת סימן המסחר שלהן, בחרו רשת רמי לוי ויפיז שלא לבוא בדברים עמן כדי לנסות וללבן המחלוקת לעומקה, ובכך נטלו סיכון כי יישאו באחריות מכוח דיני הקניין הרוחני, ובכלל זה שיחויבו בסעד של השבת רווחים.
- הועתק מנבוונשוב לתביעה שלפניי. התובעות טוענות במסגרתה כי אין לחברת דון ג'ילי ולא היה לה כל הסכם רישיון תקף לשימוש בסימן המסחר של התובעות, הואיל וההסכם נחתם מול חברת ג'ינלי. משכך לטענתן, הייצור, השיווק, המכירה והייבוא של מוצרים מזויפים מקימים להן את הזכות לתבוע השבה של כלל רווחי דון ג'ילי, וכן פיצוי ללא הוכחת נזק.
- עוד נטען כי אף אם הסכם הרישיון בין התובעות ובין חברת ג'ינלי (הנמצאת בבעלותו של מר ג'ינלי בלבד) חל גם על חברת דון ג'ילי (שהיא בבעלות משותפת של מר ג'ינלי ומר רוזן) - הרי שרישיון זה הופר לטענתן באופן בוטה, שכן הקניית הזכויות על פי הסכם הרישיון הותנתה והוכפפה לשורת תנאים מהותיים נוספים שהנתבעים לא עמדו בהם.
- לטענת התובעות, הנתבעים הקימו ו/או הפעילו בין בעצמם ובין באמצעות אחרים או בשיתוף פעולה עם אחרים, במסגרת מערך הייבוא העקיף הנטען, מערך ייצור, הזמנות וייבוא לישראל של מוצרים הנושאים את סימן המסחר של התובעות, קרי מוצרים מזויפים, וזאת ללא ידיעתן או הסכמתן וממילא ללא אישורן. הלכה למעשה, נטען שהנתבעים אפשרו ללקוחותיהם לבצע הזמנות ו/או לייבא מוצרים מזויפים בסכומים העולים כדי מיליוני שקלים, וזאת במישרין ממפעלים במזרח הרחוק (להלן: "המפעלים המייצרים"), והכל מאחורי גבן של התובעות.
- התובעות טוענות כי הנתבעים הסתירו מהן לא רק את מערך הייבוא העקיף והיקפו העצום, אלא גם וייתכן שאף בעיקר, את ההיקף האמיתי של מוצרי התובעות המזויפים שיובאו לישראל על ידם ו/או יוצרו עבורם על ידי המפעלים המייצרים, כפי שעלה מהבדיקה החשבונאית שנערכה על ידי התובעות לאחר מתן פסק הדין בתביעה הקודמת.
- התובעות טוענות כי היקף הייצור והייבוא של המוצרים המזויפים הנטענים מסתכם בסך של לא פחות מ-17,732,037 ש"ח. לעומת זאת, הנתבעים דיווחו לתובעות בפועל על ייבוא ישיר של מוצרים בסך כולל של 4,353,624 ש"ח בלבד. מדובר בפער עצום בסך של לפחות 13,378,413 ש"ח (ללא מערך הייבוא העקיף), ויחד עם הייבוא המפר של מוצרים מזויפים שבוצע במסגרת מערך הייבוא העקיף הנטען, מדובר בפער של 16,266,137 ש"ח (פס' 93 לכתב התביעה).
- עוד טוענות התובעות, כי הנתבעים הפרו אף את סעיף 2.3 להסכם הרישיון לפיו אין לשווק את מוצרי התובעות בחנויות מזון וירידי רחוב. כל המוצרים הנושאים את סימן המסחר של התובעות שנמכרו או שווקו על ידי הנתבעים לחנויות מזון וירידי רחוב או יובאו על ידי גורמים כאמור במסגרת מערך הייבוא העקיף, נמכרו או שווקו ללא אישור התובעות, ומשכך נטען שהם מהווים מוצרים מזויפים.
- בנוסף, בסעיף 2.2 להסכם הרישיון, נקבע כי תנאי לייצור או שיווק מוצר עם מותג התובעות הוא קבלת אישורה של התובעת 2 אחת לשישה חודשים. לטענת התובעות, על פי רישומיה אושרו רק 18 דגמי מוצרים. דא עקא, הרוב המוחלט של המוצרים שיוצרו ו/או יובאו ו/או שווקו על ידי הנתבעים ו/או יובאו לישראל באמצעות מערך הייבוא העקיף הנטען על ידי היבואנים הבלתי מורשים כלל לא אושרו על ידי התובעות, ומשכך נטען כי מהווים מוצרים מזויפים.
- ממילא, טוענות התובעות, הנתבעים פעלו מלכתחילה ללא כל רישיון, משום שהסכם הרישיון כולל איסור המחאה והעברה של הזכויות על פי הסכם הרישיון ובהתאם נקבע כי הזכויות והחובות על פיו הן אישיות וכי מקבלת הרישיון, חברת ג'ינלי, אינה רשאית להעביר או להמחות אותן או חלק מהן, לרבות בדרך של מתן רישיונות משנה במישרין או בעקיפין בתמורה או שלא בתמורה ללא קבלת הסכמתה של התובעת 2 מראש ובכתב. חברת ג'ינלי לא ביקשה את רשות התובעת 2 להמחות את הזכויות והחובות שלה אל דון ג'ילי או למי מהנתבעים וממילא לא ניתנה הסכמה לכך על ידי התובעות. משכך, טוענות התובעות, הנתבעים ביצעו את כלל מעשי המרמה הנטענים בכתב התביעה ללא רישיון.
- לטענת התובעות מעשיהם של הנתבעים מקימים להן עילות תביעה מסוג הפרת סימן מסחר רשום, הפרת סימן מסחר רשום ומוכר היטב, גניבת עין, הפרת זכות יוצרים, עשיית עושר ולא במשפט, עוולת התרמית, עוולת הגזל, עוולת הרשלנות והפרת הסכם הרישיון.
- נכון למועד הגשת התביעה התובעות העריכו את היקף הייבוא של מוצרים מזויפים בסך כולל של 20,839,633 ש"ח, זאת על סמך הנתונים שגולו להן ובדיקה חשבונאית שערכו. לטענתן הן זכאיות לכל רווחי הנתבעים ממעשי ההפרה שלהם בהתאם לכל אחת מהאלטרנטיבות הבאות:
א. אלטרנטיבה ראשונה: חישוב רווחי הנתבעים ממכירת מוצרים מזויפים בישראל, בגין כל המוצרים שלא דווחו ולא שולמו דמי רישיון בגינם בסך של 19,994,039 ש"ח בתוספת רווחי הנתבעים ממכירת מוצרים מזויפים שיובאו על ידי לקוחותיהם ממפעלים בחו"ל (הייבוא העקיף) בסך של 1,330,902 ש"ח, ובסך הכל 21,324,942 ש"ח.