ב. אלטרנטיבה שנייה: רווחי הנתבעים ממוצרים שיוצרו על ידם ללא אישור בסך של 24,803,024 ש"ח, בתוספת רווחי הנתבעים ממוצרים שנמכרו על ידם לרשתות מזון בניגוד למגבלות הרישיון בסך של 3,428,890 ש"ח.
לחלופין ולמען הזהירות, נטען שהתובעות זכאיות לפיצוי בגין נזקיהן כתוצאה ממעשי הנתבעים לרבות: פגיעה במוניטין ובתדמית המותג בסך של 20,000,000 ש"ח; פיצויים ללא הוכחת נזק בגין הפרה של זכויות הקניין הרוחני של התובעות בסך של 10,000,000 ש"ח; ופיצויי אומדנה בגין הפרת סימני מסחר בסך של 20,000,000 ש"ח. בגין הוצאות משפט בתביעה הקודמת נטען שהתובעות זכאיות לפיצוי בסך 1,000,000 ש"ח.
- לצרכי אגרה הועמדה התביעה על הסך של 7,000,000 ש"ח בלבד.
- בנוסף, טוענות התובעות כי יש להטיל על הנתבעים 2-3 אחריות אישית לנזקיהן ביחד ולחוד עם דון ג'ילי. נטען שהנתבעים 2-3 לא כפרו באחריותם האישית וממילא הם מושתקים מלכפור בה לאחר שניתן פסק הדין בתביעה הקודמת שקבע שהם חייבים ביחד ולחוד עם דון ג'ילי. הנתבעים 2-3 הם מנהלים ובעלי מניות בדון ג'ילי והם חבים באחריות אישית לפעילות המפרה, לרבות מכוח מעורבותם האישית וידיעתם האישית אודות הפעילות המפרה.
תמצית טענות הנתבעים בכתב ההגנה
- נטען כי בבסיס כתב התביעה עומדת הטענה שלפיה דון ג'ילי, בניהול הנתבעים 2-3, הפרה את זכויותיהן של התובעות בכך שמכרה מוצרים (תחתונים וגרביים) שעל גביהם סימן המסחר של התובעות או למי מהן, מבלי שניתנה הרשאה לדון ג'ילי לעשות כן. הנתבעים טוענים כי אין מדובר בטענה להפרת סימן מסחר ו/או שימוש שלא כדין בסימן מסחר, אלא בטענה להפרת הסכם הרישיון. לשיטתם, התובעות מנסות לצייר את הסכסוך כמחלוקת בגין הפרת סימן מסחר על מנת שיוכלו לתבוע רווחים שהפיקה דון ג'ילי ממעשיה, אך הלכה למעשה הסעד העיקרי והסכסוך במהותו הוא טענה בדבר הפרת הסכם הרישיון שנחתם בין הצדדים בשנת 2010.
- לטענת הנתבעים, כל המוצרים שחברת דון ג'ילי ייבאה ושיווקה בישראל עם המותג בתקופה הרלוונטית יובאו ונמכרו כדין ובהתאם להסכם הרישיון בין הצדדים, זאת בכפוף להרשאה שקיבלה חברת דון ג'ילי מהתובעות וכן ממי ששימשה כנציגה הבלעדית של התובעות בישראל, חברת גלובל מותגים בינלאומיים בע"מ בניהולו של מר יואב חסון (להלן בהתאמה: "גלובל מותגים" ו-"מר חסון") ו/או נציגים מוסמכים נוספים של גלובל מותגים.
- לטענת הנתבעים, חברת ג'ינלי לא הפרה את הסכם הרישיון ושילמה לתובעות תמלוגים בהתאם להוראותיו ולסיכום מאוחר שהושג בין הצדדים, לפיו הוסכם על תשלום תמלוגים שנתיים קבועים בסך של 20,000 דולר החל מתום השנה הראשונה להסכם הרישיון. נטען כי אין כל תוחלת לחישוביהן המורכבים והמסובכים של התובעות, לגבי כספים שכלל לא מגיעים להן. ברי כי במשך השנים היו התובעות מיודעות לגבי כל ההתנהלות של חברת דון ג'ילי והן לא העלו כל טענה בעניין ולא בכדי, והן הסכימו להמשיך ולקבל את התמלוגים כפי ששולמו על ידה.
- נטען כי חברת דון ג'ילי ייצרה בחו"ל וייבאה לישראל, בין בעצמה ובין באמצעות אחרים, תוך שהתובעות מודעות לכך לרבות באמצעות נציגתן המוסמכת והבלעדית בארץ, מוצרים הנושאים את המותג בהתאם להרשאה שקיבלה מגלובל מותגים ומהתובעות. בניגוד לניסיונן של התובעות להסיק מסקנות מהעובדה שאין בידי הנתבעים קטלוג מוצרים, נטען שחברת דון ג'ילי הנפיקה במהלך השנים מידי חודש עשרות קטלוגים למוצרי ההלבשה התחתונה שהייתה מוכרת למאות לקוחותיה. דון ג'ילי לא נהגה לשמור את אלפי הקטלוגים השונים ואין זו חובתה על פי דין. מר ג'ינלי שיתף פעולה באופן מלא עם התובעות וחשף בפניהן את כל המסמכים הרלוונטיים.
- הנתבעים טוענים כי בין דון ג'ילי לבין גלובל מותגים היה נוהל עבודה שלפיו מר חסון היה בודק את המוצרים שבכוונת חברת דון ג'ילי לעשות על גביהם שימוש במותג ומחליט אם לאשרם אם לאו, ומכל מקום כל המוצרים ואופן המיתוג אושרו על ידי הנציגים המוסמכים של התובעות. הנתבעים לא ייבאו לישראל מוצרים מזויפים שעה שכל הייבוא נעשה תחת הרשאה כדין על ידי גלובל מותגים, נציגתן המוסמכת והבלעדית של התובעות בישראל, ובכפוף לאישורם על ידה. הליך אישור זה של המוצרים נוהל ישירות למול עובדי גלובל מותגים במהלך כל השנים, ללא הסתייגות כלשהי מצד התובעות.
- הנתבעים מוסיפים וטוענים כי אף טענות התובעות ביחס ל"ייבוא העקיף" חסרות בסיס, שעה שכל המוצרים שנשאו את המותג ושיובאו ישירות לישראל על ידי לקוחות חברת דון ג'ילי יובאו באישורה של גלובל מותגים, נציגתה הרשמית של התובעות בישראל, וכפועל יוצא מכך באישור התובעות עצמן. מוצרים אלה עוצבו על ידי חברת דון ג'ילי ויוצרו על גבי אותו קו ייצור במפעלים בסין, כאשר ההבדל היחיד בין המוצרים נוגע לשם שהופיע על התווית הסופית. הסיבה היחידה שבגינה בחרה חברת דון ג'ילי במתכונת הייבוא תחת המותג הפרטי ובאישורה של גלובל מותגים, הייתה חיסכון בעלויות הייבוא.
- באשר לטענה בדבר מכירת המוצרים בחנויות מזון, טוענים הנתבעים כי מתחילת ההתקשרות העסקית ידעה גלובל מותגים, נציגת התובעות, כי חברת דון ג'ילי מוכרת את הסחורה שהיא מייבאת לרשתות, חנויות ושווקים, תוך שמודגש כי מדובר בתחתונים וגרביים ולא במוצרי יוקרה.
- כך גם לגבי הטענה שלפיה חברת דון ג'ילי פעלה מלכתחילה ללא רישיון. נטען על ידי הנתבעים כי הן גלובל מותגים והן התובעות ידעו היטב כי חברת דון ג'ילי נכנסה בנעליה של חברת ג'ינלי ביחס להסכם והתובעות נתנו הסכמתן לכך, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהתנהלות הצדדים בפועל.
- לאור האמור לעיל, טוענים הנתבעים כי חברת דון ג'ילי לא הפרה כל הסכם בין הצדדים, ולפיכך התובעות אינן זכאיות לפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לחוק עוולות מסחריות ו/או לפיצוי על פי אומדנה. התובעות הציגו את גלובל מותגים ואת מר חסון, שמולם פעלה חברת דון ג'ילי, כנציגים מוסמכים מטעמן ורשאים לפעול בכל דבר ועניין לגבי המותג ו/או העסקאות שבין הצדדים בישראל, לרבות בעניין של אישור ייבוא, אישור מוצרים ואישור אופן ניהול הפעילות.
- באשר לטענות התובעות לאחריות אישית של הנתבעים 2-3, נטען כי אין יריבות בין התובעות לבין הנתבעים 2-3 ולא עומדת לתובעות עילת תביעה אישית כנגד מי מהם, שכן כל ההתקשרות ביחס לשימוש במותג נעשתה ישירות בין התובעות לחברת ג'ינלי ולאחריה מול חברת דון ג'ילי, שנכנסה בנעליה של חברת ג'ינלי באישורן של גלובל מותגים והתובעות.
- עוד נטען כי למר רוזן לא היה כל קשר לניהול חברת דון ג'ילי ובוודאי לא ידיעה אישית בדבר "ההתנהלות המפרה" הנטענת, וכי התובעות כלל לא הכירו את מר רוזן, לא פגשו אותו ולא התנהלו מולו אלא מול חברת דון ג'ילי, שפעלה מול התובעות או מי מטעמן באמצעות מר ג'ינלי בלבד. לאור האמור, נטען כי דין התביעה האישית כנגד הנתבעים 2-3 להידחות.
תמצית השתלשלות האירועים בתיק
- בהחלטה מיום 8.2020 (כב' השופטת בלכר) התקבלה בקשת התובעות למתן צווי עיקול זמניים על נכסי הנתבעים עד לסכום התביעה.
- ביום 11.2022 הוגשו תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מטעם התובעות: תצהירו של מר אלי חדד (להלן: "מר חדד"), נציג התובעות, בעבר מנכ"ל ובעלים כיום מנהל, בצירוף תרגום; תצהירו של מר דניאל חדד, מנהל הכספים מטעם התובעות, בצירוף תרגום; תצהירה של גב' אלכסנדרה בוריץ, ראש מחלקת עיצובים אצל התובעת 2, בצירוף תרגום; תצהירו של מר יוסף (ג'ו) חדד (להלן: "מר יוסף חדד"), נציג התובעות לצורך ביצוע בדיקת החשבונות ואחיו של מר חדד; וחוות דעת מומחה של רו"ח שי מדינה מיום 21.9.2022. כמו כן, הוגש תיק מוצגים המחזיק כ-1,200 עמ', בקשה לצו מגן על מידע סודי הכלול בראיות התובעות וצו מגן ארעי.
- ביום 5.2023 הוגשו תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מטעם הנתבעים: תצהירו של הנתבע מר ג'ינלי - בעל מניות ודירקטור בחברת דון ג'ילי; תצהירו של מר רוזן, בעל מניות ודירקטור בחברת דון ג'ילי; תצהירו של מר חסון - בעל מניות ודירקטור בחברת גלובל מותגים; וחוות דעת מומחה רואה חשבון (משפטן) יוסי כהן.
- ביום 6.2023 התקיים דיון קדם משפט שני במסגרתו ניתנה החלטה לפיה אין מנוס ממינוי מומחה רואה חשבון על ידי בית המשפט. ביום 14.1.2024 מונה מומחה מטעם בית המשפט רו"ח אורי אליאב, אשר הגיש את חוות דעתו ביום 18.7.2024 (להלן בהתאמה: "מומחה בית המשפט" ו-"חוות דעת מומחה בית המשפט").
- עדויות הצדדים וכן המומחה מטעם בית המשפט נשמעו בדיוני הוכחות בימים 11.2025, 12.11.2025, 13.11.2025 ו-15.12.2025.
- יצוין כי בהחלטה מיום 11.2025 נתבקש מומחה בית המשפט לפרט את חישוב הרווח הגולמי של חברת דון ג'ילי בנפרד לשנים 2011-2018. המומחה הגיש חוות דעת משלימה בה צוין כי חילק את סך המכירות לכל השנים שנקבע על ידי הנתבעים באופן יחסי בין השנים, בהתאם ליחס המכירות שפורטו במסמכי התובעים, תוך שציין כי חלוקה זו אינה מדויקת עקב קיום מלאי בתחילת וסוף כל שנה (להלן: "חוות הדעת המשלימה"). פירוט הסכומים צורף כנספח א' לחוות הדעת המשלימה.
- סיכומי התובעות הוגשו ביום 1.2026; סיכומי הנתבעים הוגשו ביום 26.2.2026; סיכומי תשובה מטעם התובעות הוגשו ביום 5.3.2026. בקשה מטעם הנתבעים להגשת סיכומי תשובה לתשובה ובקשה חוזרת לעשות כן נדחו בהחלטות מהימים 17.3.2026 ו-22.3.2026. ומכאן, להכרעה.
דיון והכרעה
- מערכת היחסים שבין התובעות ובין חברת ג'ינלי (ובהמשך דון ג'ילי) היא מערכת יחסים שעליה חלים דיני החוזים ודיני התרופות. ואולם, על מנת לבחון את השאלות השנויות במחלוקת בתיק זה ואת טענותיהן של התובעות באשר להפרות לכאורה של הסכם הרישיון או להפרת סימן המסחר, יש להידרש גם לבחינת מיהות הגורמים שפעלו במסגרת היחסים החוזית-מסחרית שבין הצדדים שלפניי. ביתר שאת, יש להידרש לתפקידו ומעמדו המשפטי של מר חסון במערכת היחסים האמורה, אשר כפי שיידון להלן מצאתי כי שימש בה כגורם מפתח מרכזי. לכך משמעויות משפטיות והשלכות באשר לאפשרות קבלת טענותיהן של התובעות לעניין הפרת הסכם הרישיון.
- למען הסדר הטוב יובהר כי נוסח הסכם הרישיון הרלוונטי לדיון והכרעה בפסק דין זה הוא נוסח ההסכם החתום באנגלית מיום 3.2010 (מוצג 6 למוצגי התובעות) הואיל ונוסח זה חתום על ידי התובעת 2, על ידי חברת ג'ינלי, וכן על ידי חברת גלובל מותגים. זאת, שעה שנוסח ההסכם בעברית עליו ביקשו הנתבעים להסתמך אינו חתום על ידי מי מהתובעות, על אף שנחתם על ידי חברת ג'ינלי ועל ידי גלובל מותגים (מוצג 7 למוצגי התובעות). בנסיבות אלו אין מקום לראות בנוסח העברי כנוסח הרלוונטי של הסכם הרישיון. ממילא מקום בו ההסכם חתום על ידי חברת ג'ינלי, אין מקום לטענת מר ג'ינלי כי לא קרא את הסכם הרישיון באנגלית עליו חתם, לרבות משום טענתו כי אינו קורא אנגלית. משכך, כאמור, נקודת המוצא היא נוסח הסכם הרישיון באנגלית מיום 24.3.2010.
מר חסון כגורם משמעותי במשא ומתן שקדם לחתימה על הסכם הרישיון
- מהעדויות שנשמעו לפניי, כמו גם מהעולה מפרוטוקולי החקירות בבקשה לצו מניעה שנשמעו לפני כב' השופט אלטוביה במסגרת התביעה הקודמת, עולה תמונה ברורה וקוהרנטית שלפיה כמעט כל התקשורת עובר החתימה על הסכם הרישיון, בוצעה באמצעות מר חסון, אשר לא היה אך גורם "מתווך" בין הצדדים אלא מעבר לכך, והוא שימש כנציגן המוסמך של התובעות במשא ומתן ופעל על פי הרשאתן. כך הודה מר חדד עוד בחקירתו במסגרת הבקשה לצו מניעה בדיון שהתנהל בתביעה הקודמת, ביום 9.2015 (ע' 8 ש' 9-13):
"ש. את כל המגעים ביניכם לבין המשיבה לפני החתימה על ההסכם בוצעו באמצעות יואב חסון.