תלהמ (חד') 22591-08-23 פלונית נ' אלמוני

פסק דין

השאלה העומדת להכרעתי בפסק דין זה היא האם הייתה הסכמה בין הצדדים, בני העדה המוסלמית, במסגרת חוזה הנישואין שנכרת ביניהם, לתנאי שיש להחיל את "חוקי השריעה האסלאמית" באופן שיגבר על חוק יחסי הממון בין בני זוג , התשל"ג - 1973 אשר אמור לחול עליהם, והאם תנאי זה תקף ומחייב את הצדדים.

רקע עובדתי קצר:

1. התובעת והנתבע, להלן: "הצדדים", הינם מוסלמים, בני זוג לשעבר, אשר נישאו זל"ז עפ"י ההלכה השרעית בחוזה נישואין (עקד) ביום 00.00.2000, כשבמהלך נישואים אלו נולדו להם שלושה ילדים משותפים.
2. בחוזה הנישואין עליו חתומים הצדדים, שנערך בפני מסדר הנישואין ובפני שני עדים, נרשם בתנאים המיוחדים של החוזה, כי הצדדים סיכמו שעל נישואיהם יחול הדין השרעי בלבד ולא יחול חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1973.
3. בעקבות טענה זו הגישה התובעת ביום 04.11.24 בקשה להיפוך נטל הראיות, ולאחר שהנתבע הגיש תגובתו, נעתרתי לבקשה וקבעתי בהחלטתי מיום 19.11.24 כי הוכחת הנטל הראייתי בתיק יתהפך.
4. אשר התקיימו בתאריכים 12.05.25 ו - 17.07.25 נחקרו בעלי הדין, רשם הנישואין, אחותו של הנתבע ושני אחיה של התובעת, ולאחר סיום דיון ההוכחות הוגשו סיכומי הצדדים בכתב, ועתה יש להכריע בתביעה.
5. בתביעה זו עותרת התובעת לקבלת פסק דין הצהרתי על זכויותיה ברכוש המשותף שצברו הצדדים במהלך חייהם המשותפים, לפרק באותן זכויות את השיתוף, ולהורות כי חלוקת המשאבים בין הצדדים תיקבע ביחס של 70% עבורה ו - % 30 עבור הנתבע עצמו, וזאת בהתחשב בנסיבות העניין ובפער העצום הקיים "באופק הכלכלי" של כל אחד מהצדדים והכל במסגרת חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973.

תמצית טענות הצדדים:

טענות התובעת כלפי החרגת חוק יחסי ממון בחוזה הנישואין. 

6. לפני שהצדדים נישאו זל"ז הם תמיד שוחחו על עתידם המשותף, והנתבע מעולם לא התנה את נישואיהם בוויתור כלשהו מצידה על זכויותיה העתידיות או בתנאים כלשהם אחרים.
7. מעולם לא הוסבר לה בחתימתה על חוזה הנישואין כי היא מוותרת על זכויותיה העתידיות שיצברו יחד במהלך חייהם המשותפים.
8. טקס החתימה על חוזה הנישואין הוא טקס מצומצם הנערך בבית הכלה על ידי רשם נישואים שרעי, הפונה אל הצדדים בשאלות קצרות של "האם את מסכימה לשאת איש זה" הכלה עונה "כן" וחותמת, כשניתן לראות מתמונות אשר צרף הנתבע עצמו כי החתימה נעשתה בעמידה ולא בישיבה.
9. תצהיר אחותו של הנתבע אינו מוכיח דבר, שכן במעמד בו החתימו אותה על חוזה הנישואין היא לא הייתה "צמודה אליה" כלשונה, וגם את זה ניתן לראות בתמונה אשר צרף הנתבע עצמו לתצהירו, תמונה המוכיחה בדיוק את ההיפך.
10. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916לפיכך יש לדחות את טענות הנתבע כי הדין החל על יחסי הממון בין הצדדים הוא הדין השרעי מאחר והוא נוגד את תקנות הציבור, יש בו הפרה יסודית של זכויות חוקיות כגון: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק שיווין זכויות האישה, וזאת לנוכח העובדה כי הנתבע לא ציין על אלו זכויות רכושיות הקבועות בדין השרעי הוא הסתמך על מנת שיהא ניתן לבחון אותן אל מול הזכויות החוקתיות.

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)

11. התובעת מוסיפה וטוענת שהיא לא קיבלה כל הסבר מרשם הנשואים לעניין החרגת חוק יחסי הממון, הסבר אשר על פי החוק היה עליו להסביר לה ולקבל את הסכמתה המפורשת, הסכמה אשר מעולם לא ניתנה על ידה, ולכן יש לדחות את טענות הנתבע בדבר קיומה של תניה בחוזה הנישואין המחריגה את ההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973, ולקבוע כי חוק זה חל על הצדדים.

טענות התובעת להחלת חוק יחסי ממון ואיזון משאבים

12. בתחילת נישואי הצדדים היא עבדה כ... והנתבע עבד כ...  בעיריית **, כאשר לבקשתו היא עברה להתגורר עמו בקיבוץ ** ב** הארץ נוכח עבודתו שם, למרות שכל בני משפחתם מתגוררים בצפון הארץ.
13. במהלך השנים הם בנו את ביתם בישוב ** שבצפון הארץ, כאשר הנתבע המשיך את עבודתו בדרום הארץ, ובימי שני ורביעי בשבוע נשאר ללון בדרום כשבשאר ימות השבוע היה מגיע לביתם בצפון הארץ בשעות מאוחרות בכדי לישון בלבד והיה יוצא למחרת היום מוקדם בבוקר לעבודתו.
14. בזמן שהנתבע התפתח אישית ומקצועית וצבר זכויות סוציאליות, כספיות ופנסיוניות רבות היא זו שנשאה במלוא נטל הדאגה למשפחה, גידול הילדים ואחזקת הבית, לצד עבודה מחוץ לבית כאשר היא נאלצה להתמודד עם אחריות רבה ומעמסה נפשית קשה ממנה התנער הנתבע, כאשר במשך חיי הנישואים הנתבע מבהיר בפניה כי הכנסתה היא תנאי להמשך הנישואים המשותפים שלהם.
15. חוות דעת האקטואר שניתנה בתיק מעידה על פערי השתכרות וזכויות משמעותיים הקיימים בין הצדדים לטובת הנתבע, והדבר מהווה הוכחה חד משמעית לכך שבזמן שהיא התמקדה במרחב הבית התאפשר לנתבע להגדיל את כושר השתכרותו בעוד היא נותרה מאחור ללא מקצוע ותעסוקה.
16. משך כל חיי הנישואין הצדדים ניהלו משטר רכושי משותף של הוצאות משפחתיות, קניות, גידול ילדים, חופשות, בילויים וכדומה, כשהם ניהלו חשבון משותף אליו הופקדו משכורותיהם וקיצבאות שונות, ומשנת 2014 החלו הם לנהל חשבונות בנק נפרדים בשל סכסוכים כספיים בלתי פוסקים ביניהם.
17. לפיכך עותרת התובעת בתביעתה ומבקשת מבית משפט להורות על חלוקת המשאבים בין הצדדים ביחס של 70% עבורה ו - 30% עבור הנתבע , וזאת בהתחשב בנסיבות העניין ובפער העצום הקיים ביניהם "באופק הכלכלי" של כל אחד מהם.

הועתק מנבו