אין מדובר בדבר של מה בכך. הליך האישור או האימות חייב להיות רציני. לצורך כך, על הגורם המאשר לשוחח עם הצדדים, להסביר להם את ההסכם, את משמעותו ואת ותוצאותיו. רק לאחר מכן, ולאחר ששוכנע הגורם המאשר, כי בני הזוג אכן הבינו את הסבריו, יבדוק הגורם המאשר עם שני בני הזוג, כאשר כל הידע בידיהם, האם הם חותמים על הסכם ממון, בהסכמה חופשית. רק בסופם של השלבים הללו, רשאי אותו גוף מאשר (בית המשפט, בית הדין או רשם הנישואין) לחתום על כך שמולאו דרישות סעיף 2(ב) הנ"ל. ואז, ורק אז, יהיה לפנינו הסכם ממון, כדין".
- יש לציין כי דעת הרוב אשר נשמע מפי כב' השו' דרורי והשו' צבן, חלקה על דעת כב' ס. הנשיא השו' חבש אשר קבע חזקה לפיה רושם הנישואין, שהינו נציגו של הקאדי, מסביר לשני בני הזוג את המשמעות של ההתניה המחילה את כללי ההלכה המוסלמית על פני איזון המשאבים הקבוע בדין הישראלי.
- בתמ"ש (י-ם) 11560/04 נ.ב. נ' מ.ב. [נבו] הסבירה כב' השו' נ' מימון את עמדתה לעניין הסכם בדבר יחסי ממון בין בני זוג כדלקמן:
"חייב להיות מפורש, ברור ועל מי שמאשר ההסכם מוטלת החובה להיות משוכנע כי אכן הצדדים הבינו את תוצאות הסכמתם וחתמו מתוך הבנה ורצון חופשי על ההסכם".
בית המשפט באותו עניין נתן משקל לכך שרושם הנישואין לא הבהיר בצורה ברורה ומפורשת כי
"הצדדים ערכו את ההסכם תוך הבנה ורצון חופשי וכי הבינו את תוצאותיו ומשמעותו".
- בת"א (חי') 1799/89 דיאב נ' סמיח [נבו] נדרש כב' השו' ביין לשאלה "מה משמעותו של תנאי בהסכם הנישואין בו נאמר כי חוק יחסי ממון לא יחול" ו"האם יש לראות בו הסכם ממון הדוחה מפניו את הסדר איזון המשאבים בפרק השני לחוק ? ".
- בית המשפט קבע בעניין זה, כי בכדי להסתמך על תנאי בהסכם הנישואין, יש להוכיח שניתן הסבר על ההשלכות המרחיקות לכת של דחיית ההסדר הקבוע בחוק וכי החוק "דורש שהנוגע בדבר, קרי בן הזוג, יקבל אישית את ההסבר מהרשות המאשרת והרשות המאשרת צריכה להשתכנע בדבר קיום ההסכמה החופשית אצל הבעל והאישה עצמם ולא אצל אחרים מטעמם, תהא קרבתם המשפחתית או האחרת לבן הזוג, קרובה ככל שתהיה".
- דברים דומים נקבעו גם בת"א 751/95 סולימאן יחיא נ' אחמד דאוד עסלי [נבו] שם נקבע כי "שינוי הרשות המאשרת מרשות שיפוטית לרושם נישואין, אינה משנה את הדרישה שהיא בעלת אופי מהותי ולא צורני בלבד שהרשות המאשרת תשתכנע הן בדבר קיום ההסכמה החופשית והן בדבר המשמעות והתוצאות של הסכם הממון".
- בהקשר זה ראו גם תלה"מ (קר') 30030-01-21 פלוני נ' אלמונית [נבו] שם נקבע הצורך בבירור הסכמה ברורה והבנה של הוראות ההסכם בעת אישור הסכם בפני רושם נישואין. בפסק הדין האמור הוזכרו שורת פסקי דין הקובעים, כי אישור המתחייב על פי חוק יחסי ממון נועד להבטיח גמירת דעת מצד שני בני הזוג, את המשמעות ואת תוצאותיו של ההסכם (סעיפים 83-67).
- לכן, בכדי לקבוע שהסכם תנאי הנישואין מהווה הסכם ממון במשמעו לפי חוק יחסי ממון יש להוכיח את נסיבות החתימה, להתייחס למעמד החתימה, לפרט מה הוסבר לצדדים ומה הובן על ידיהם ולוודא שהסכמת הצדדים לקביעת ההסכם כ"הסכם ממון" מכוח הוראות החוק האמור ניתנה "מכלי ראשון".
- מאחר והצדדים נשואים, ברירת המחדל היא החלת הוראות חוק יחסי ממון ועל כן הנטל לסתור חזקה זו היא על כתפי הגורם הטוען כי ההוראות הקובעות איזון לא חלות - ובענייננו על הנתבע.
- בטרם אבחן ואדון בטענות הצדדים אשר הועלו והוצגו על ידם במסגרת הליך שמיעת הראיות ביחס לפסיקה אני מוצא לנכון לצטט את דברי חברי, כב' השו' מ' שאדפנה, כפי שהובעו בתמ"ש (נצ') 11971-10-23 , שם היטב הוא לתאר את מהות חוזה הנישואין, צורתו ואופן חתימתו במעמד הצדדים כנהוג וכמקובל באופן כללי כדלקמן:
"
- המשפט המוסלמי המיושם בבתי הדין השרעיים בארץ הוא הכלול בחוק זכויות המשפחה (חוק זכויות המשפחה). מדובר בחוק עותמאני משנת 1917 אשר נקלט בארץ מכוח הוראת סעיף 11 לפקודת סדר שלטון ומשפט, תש"ח - 1948.
- קשר הנישואין באסלאם נוצר אך ורק באמצעות חוזה הנישואין. מדובר בחוזה מחייב לכל דבר ועניין כאשר במסגרתו נקבעים חיובים, זכויות ואחריות הבעל והאישה. עפ"י החוק במדינת ישראל יש חובה לרשום את חוזה הנישואין בבית הדין השרעי שמעבירו, לאחר שיאושר, למשרד הפנים על מנת לשנות את סטטוס הצדדים.
- נהוג כי חוזה הנישואין נכרת בתקופה שבין טקס האירוסין (ח'וטבה) לבין עריכת מסיבת החתונה ומעבר האישה לבית הבעל. יש הנוהגים לערוך את חוזה הנישואין מיד לאחר האירוסים, ואלה בעיקר המשפחות הדתיות שאינן מעוניים שהחתן יתייחד עם הכלה בלי חוזה נישואין שכן עם חתימת חוזה הנישואין הופכים הצדדים לבעל ואישה לכל דבר ועניין. יש כאלה שעורכים את חוזה הנישואין סמוך מאוד לאירוע החתונה. לאחרונה המגמה היא שחוזה הנישואין נערך ונכרת סמוך מאוד לחתונה, מחשש חלילה שבתקופת האירוסין, מי מהצדדים יחליט לחזור בו מהקשר, שאז האישה או הבעל, יחשב כגרוש או כגרושה ככל והחוזה נחתם.
- חוזה הנישואין שנקרא בערבית "עקד" הינו טופס של עמוד אחד מהמשרד לענייני דתות ומכיל בחלקו הראשון פרטים אישיים של בני הזוג, מס' תעודות הזהות, תארכי הלידה, מקצועם, שנות הלימוד, השכלתם, מצבם המשפחתי לפני הנישואין, תאריך החוזה ומקום עריכתו.
- בחלק השני של החוזה מופיע פרטים נוספים לגבי הנישואין, המוהר על שני סוגיו, אופן תשלום המוהר, מי הם שני צדדים החוזה, עדי החוזה, התנאים המיוחדים של אחד הצדדים לחוזה, הערבות על התנאים וצורת החוזה.
- בחלק האחרון של הטופס מופיעה חתימת מסדר הנישואין, חתימת העדים, חתימת הבעל או בא כוחו, חתימת האישה או בא כוחה.
- אציין כי מרבית סעיפי החוזה נרשמים בחוזה ע"י מסדר הנישואין, טרם חתימת הצדדים והעדים עליו. מסדר הנישואין מגיע לטקס עריכת החוזה עם טופס מוכן ברובו, שכן הוא מקבל את הפרטים, בדרך כלל מהבעל, מראש וממלא את הטופס, למעט שמותיהם של העדים שזוהתם נקבעת במעמד החתימה על חוזה הנישואין. נהוג שכל צד, הבעל והאישה, בוחר עד מטעמו לחתימה על החוזה.
- בטרם חתימה על חוזה הנישואין, ניגש מסדר הנישואין לכלה, ביחד עם שני העדים, ומקבל את הסכמתה למינוי מיפה כוח שיהיה צד לחוזה הנישואין. יצוין, כי עפ"י כללי השריעה אישה רשאית להיות צד לחוזה בהיותה אישיות משפטית עצמאית, אולם נהוג, כי בעריכת חוזה הנישואין היא נדרשת למנות מיופה כוח (וקיל), בדרך כלל אביה ואם הוא לא בחיים, אחיה ואם אין לה מיופה כוח, קאדי בית הדין השרעי יכול להיות המיופה כוח שלה.
- המיופה כוח הוא זה שמתייצב מול החתן והחוזה נערך ונכרת בינו לבין הבעל, בנוכחות מסדר הנישואין ושני העדים ושאר האנשים שנוכחים בטקס עריכת חוזה הנישואין. יצוין, כי הכלה לא נוכחת בטקס, ובעבר הייתה שוהה בחדר נפרד, אולם כיום המגמה השתנתה והיא כן נוכחת במעמד עריכת חוזה הנישואין, אולם אין לה חלק פעיל בכריתת החוזה ובדרך כלל יש הפרדה בין הגברים לבין הנשים שמשתתפים בטקס.
- במעמד חתימת החוזה מתקיימת הצעה וקיבול, בנוכחות מסדר הנישואין והעדים, בין בא כוחה של האישה לבין הבעל. באותו מעמד בא כוח האישה מחזיק את ידו של הבעל ואומר לו במילים אלו "השאתי לך את מייפת כוחי (שמה של הכלה) במוהר מידי בסך (הסכום שנקבע), וכן במוהר דחוי בסך של (הסכום שנקבע)". הבעל עונה, כי הוא מסכים ומקבל את ההצעה באותו נוסח של ההצעה ובכך נכרת חוזה הנישואין, לאחר שהצדדים, מסדר הנישואין והעדים חותמים על החוזה.
- היום נהוג לרשום בחוזה הנישואין מוהר מידי בסך של 50 ₪ ודחוי של 50,000 ₪. תשלום המוהר המידי, שבדרך כלל הוא סכום סמלי, משולם ע"י החתן מיד בתום החתימה על חוזה הנישואין ומוסר אותו לידי הכלה. מסדר הנישואין, הבעל, שני העדים והכלה חותמים על החוזה, הבעל מוסר לידי הכלה את המוהר המידי. בכך מסתיים טקס ערכית חוזה הנישואין והחוזה הופך להיות חוקי ומחייב. "
- לאחר תיאור אופן עריכת חוזה הנישואין כאמור המשקף את הנוהג המקובל אגש לבחינת הדברים בענייננו.
- על פי חוזה הנישואין שצירף הנתבע עולה כי חוזה הנישואין הינו טופס של עמוד אחד המכיל בחלקו הראשון פרטים אישיים של בני הזוג, מס תעודות זהות, תאריכי לידה, מקצועם, שנות הלימוד של כ"א מהצדדים, השכלתם, מצבם המשפחתי לפני הנישואין, מקום מגורים לפני ואחרי הנישואין, מקום עריכת החוזה, מסמכים ותאריך עריכת החוזה.
בחלקו השני, מופיעים פרטים נוספים לגבי הנישואין, המוהר על שני סוגיו וסכומו, הצדדים לנישואין, העדים לחוזה, התנאים המיוחדים של אחד הצדדים לחוזה, הערבות על התנאים וצורת החוזה.