טענות אלה של אורי לא נסתרו. התובעת לא הציגה ראיה כלשהי ממנה ניתן ללמוד כי ,כטענתה, אורי ידע ו/או צפה את הפסקת השכרת הנכס ליוקרה והפסקת פעילותה, ולבטח לא הוצגה ראיה לתמיכה בטענה כי אורי "קם ועזב לפתע".
משנשאל רועי, האם יכול לתמוך הטענות לפיה "אורי לא דאג לקבל מימון", לא פעל ליידע את התובעת אודות הפסקת ההתקשרות, ולפתע "קם ועזב", השיב כדלהלן:
"העד, מר אדרי: אמרתי, זה דברים כנראה שהיו בואטסאפים ואין להם כרגע זכר. מעבר לזה, לא.
ש: זאת אומרת, אתה אומר שאורי לא טרח לדאוג לקבלת מימון עבור התקופה הזאת, ומה שהטענה שלך, זה אין לי את זה?
ת: כן, תראה" (עמ' 43 שורות 18-21 לפרוטוקול).
תשובתו של רועי מדברת בעד עצמה. "אין זכר" לראיות כלשהן לתמיכה בטענות התובעת בעניין זה, וטענותיו של אורי, שפורטו בהרחבה, לא נסתרו, וממילא התובעת לא הוכיחה טענתה לפיה אורי צפה את הפסקת השכרת הנכס ליוקרה, הסתיר האמור ממנה, לא פעל למזער נזקים, ולפתע "קם ועזב".
- בדומה, לא מצאתי כי התובעת הוכיחה הטענה כי אורי "השלה" אותה והציג מצג, לפיו יוקרה תעמוד בהתחייבויותיה, כאשר בסופו של יום, ההתקשרות הופסקה בלא שהחוב שולם לתובעת.
אורי הצהיר, כי לרגע לא חשש שיוקרה לא תעמוד בהתחייבויותיה השונות, נוכח זכויות ונכסים שיוקרה היתה לזכאית לקבל ממשרד הבריאות, וממפעילים חדשים של בית האבות (סעיף 27 לתצהירו של אורי).
אורי פירט בתצהירו, כי מרבית ההכנסות של בית האבות התקבלו ממשרד הבריאות, שמשלם עבור כל דייר המאושפז במקום לאחר שקיבל את אישור משרד הבריאות לכך, וכי למיטב זכרונו, הכנסות בית האבות ממשרד הבריאות עמדו על כ- 1.3 מיליון ₪ בחודש (סעיף 28 לתצהירו של אורי).
כן הצהיר, כי יוקרה היתה זכאית הן לתשלומים מהמפעילים החדשים של בית האבות "כדוגמת: תגמול בגין אישור החברה להעברת הדיירים ממנה למפעילים החדשים", והן להכנסות נוספות ממשרד הבריאות "בגין דיירים מהעבר שההתחשבנות בגינם טרם בוצעה", כמו גם "זכות לקבל פיצויים כספיים ממשרד הבריאות בגין פעילותו החד צדדית והשגויה בתקופת הקורונה-שגרמה לנזקים כבדים" (סעיף 29 לתצהירו של אורי).
אורי העיד כי בעת הפסקת פעילות יוקרה, צריך היה לעשות התחשבנות סופית, לרבות גביית כספים ממשרד הבריאות, וכי בשום שלב, לא חשב שיוקרה לא תעמוד בתשלום מלוא חובותיה: