ת. היה גם אי ספיקת לב.
ש. היה גם בעיית ראיה?
ת. כן. בתקופה האחרונה לחייה.
ש. מה זה 'תקופה אחרונה'?
ת. העו"ס במרכז יום לקשיש טיפלה בתוך המסגרת. אבל אנחנו המשכנו ללוות אותה בסיוע בנסיעות ודברים אחרים.
ש. בעיית ראייה- ממתי? איזה שנה?
ת. שנתיים אחרונות לחייה זה מה שאני זוכרת" (פרוט' 30.3.23, ע' 20, ש' 25).
- בהמשך חידדה העו"ס את דבריה לשאלת בית המשפט:
"אני לא מקבלת את כל החומר הרפואי של אנשים. כל עניין הכליות כי הייתי צריכה להגיש בקשות אז ידעתי אותו. אבל עניין הראיה אני לא יודעת היה לה קושי לראות בשנים האחרונות. לשאלת ביהמ"ש בשנים שאני נהגתי להיפגש איתה שלא בסמוך למועד פטירתה אני לא הבחנתי בכל קושי בראיה" (ע' 22, ש' 6).
- ביחס לצלילותה העידה העו"ס ביחס למועדים המאוחרים לצוואות כי "היא היתה צלולה לגמרי הזיכרון. לא היה שום דופי" (ע' 20, ש' 16). ועוד, מכיוון שצמד הצוואות נחתמו במועדים סמוכים, יש לציין גם את עדותו של מר ס"פ, ששימש עד לצוואה המוקדמת, והתרשם כי המנוחה היתה צלולה (תמליל 16.5.24, ע' 12, ש' 9).
- בנוסף אפנה לעדותו של עו"ד פלוני, שטיפל בבקשת המנוחה לחדלות פרעון במועדים הסמוכים לעריכת הצוואות, ולפי עדותו לא היתה בעיניו אינדיקציה לירידה בכושרה הקוגניטיבי של המנוחה (פרוט' 30.1.25, ע' 50, ש' 11).
- שוכנעתי אפוא כי במועד עריכת הצוואה, או הצוואות, לא נפל רבב בכושרה של המנוחה להבחין בטיבו של מעשה הצוואה. בשים לב לנטל שעל שכמן של המבקשות, התרשמתי מעדויות הבנות, ומעדותם של שלושה עדים אובייקטיבים - העו"ס, עורך הדין והעד לצוואה המוקדמת - כי במועד עריכת הצוואה המאוחרת המנוחה היתה צלולה וכשירה להבין את טיבה של הצוואה, ולפיכך אני דוחה את טענות הבן בהקשר זה.
הטענה להשפעה בלתי הוגנת
- סעיף 30(א) לחוק הירושה מורה כי "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה". אין לראות בכל ניסיון השפעה על מצווה מעשה פסול שעלול להביא לביטול הצוואה. לא אחת מפעילים ילדים או קרובים אחרים לחץ על פלוני להעדיף אותם על פני אחרים. אלא שבכך אין בכדי להוביל לפסילת הצוואה. ההשפעה הפסולה, הבלתי הוגנת, המביאה לפסילת הצוואה, היא כזו השוללת את רצונו החופשי של המצווה, ומתוקף כך מדובר בהשפעה משמעותית וכמעט מוחלטת על מעשיו של המצווה - השפעה "[...] שאינה השפעה שגרתית מעשה יום יום, אלא השפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות על פי המושגים החברתיים והמוסריים שלנו" (שוחט, פינברג ופלומין - "דיני ירושה ועזבון", סדן, התשע"ד - 2014, 124, והאסמכתאות המובאות שם).
- בית המשפט העליון העמיד מבחנים לאיתור השפעה בלתי הוגנה ולאבחנתה מהשפעה שאין בה פסול. ההלכה נקבעה בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה (פ"ד נב(2) 813, 864; להלן - "הלכת מרום"). פסק הדין העמיד ארבעה מבחני-משנה לביסוס תלות "מקיפה ויסודית" של המצווה בנהנה המגיעה כדי שלילת רצונו החופשי של המצווה (שם, 830) - מבחן העצמאות; מבחן הסיוע; מבחן הקשר עם בני-אדם אחרים ומבחן נסיבות עריכת הצוואה.
- בסיכומיו הבן ריכז את טענותיו בהקשר זה, ואביאן להלן בתמצית. אקדים ואומר כי הבן מוצא בקשר הקרוב בין הבנות לבין המנוחה, בו כשלעצמו, ראיה להשפעה בלתי הוגנת מצד הבנות. לדבריו מתקיים בענייננו מבחן הסיוע והוא לומד הדבר מעדות העו"ס כי המנוחה היתה תלויה בבנות "בכל הקשור לרחצה, ליווי לטיפולים וגם אוכל". עוד למד מעדות העו"ס כי הבנות "היו מגוייסות לעזור למנוחה והיו איתה בקשר יום יומי" (ס' 81-80 לסיכומים). לשם חיזוק טענתו הבן מפנה עוד לעדות המבקשת מס' 2 אשר לדבריה היתה פוגשת את המנוחה מידי יום ואף מלינה אותה בביתה (ס' 82). לדבריו אף המבקשת מס' 1 העידה על "קשר הדוק" שהיה לה עם המנוחה, וכי היתה פוגשת בה מידי יום (ס' 89). עוד הפנה לעדות האח הבכור ר', שהעיד כי המנוחה חששה מן הבנות ולא רצתה כי תדענה שהמנוחה מתארחת בביתו. הבן מוסיף כי "מצבה הרפואי הקשה" של המנוחה הפך אותה תלויה וקלה לניצול על ידי הבנות (ס' 86).
- אפתח ואומר שהקשר הטוב בין המנוחה לבין בנותיה, קרוב והדוק ככל שיהיה, אינו מעיד כשלעצמו על השפעה בלתי הוגנת. קבלת הטענה תביא לריקון עילה זו מתוכן ותאפשר למצוא השפעה בלתי הוגנת בין כל מצווה הקרוב לילדיו או לנהנים מצוואתו. גם אם אניח כי קשר קרוב זה התבטא בסיוע מצד הבנות לאמן, בין אם ברחצה או בהכנת מזון, אין בכך ללמד בהכרח על תלות של המנוחה בבנותיה. איני מקבלת את העובדה כי הבנות פגשו במנוחה מידי יום, ואף פעמיים ביום, כראיה להשפעה בלתי הוגנת ולא מצאתי ממש בטענות אלה.
- סבורני עוד כי הבן מייחס לעו"ס דברים שלא נאמרו ומייחס עוד לדבריה פרשנות מרחיקת לכת. בכל הקשור לתיאור מצבה של המנוחה, התייחסה העו"ס בעדותה לתקופה המאוחרת למועד הצוואה. על מצב הדברים בשנת 2016, מועד עריכת הצוואות, העו"ס לא ידעה להרחיב (פרוט' 30.3.23, ע' 19, ש' 27). כמו כן, תשובתה של העו"ס ביחס לתלות של מצווה באחרים לא התייחסה למנוחה אלא לשאלה כללית שהופנתה אליה בזו הלשון:
"ש. נכון לומר כי מהיכרות שלך עם אוכלוסיה מבוגרת של 30 שנה כאשר אוכלוסיה שהיא חלשה פיזית היא תלויה באחרים