ברצוננו להודיע לך כי האמור במדבקה הישנה אינו נכון. תוקף האחריות מותנה בביצוע הטיפולים התקופתיים במלואם, במועדם ועל פי הנחיות היצרן, אולם אין חובה לבצע את הטיפולים במוסכים מורשים או לעשות שימוש בחלפים מקוריים" (נספח כג' לתצהירו של מר חרל"פ).
- בנוסף, הגישו הנתבעות מסמכים שונים מהם עולה, לדידן, כי לאורך השנים הקפידו על קיום ההוראות שבחוק ההגבלים העסקיים. בין אלו: מסמכים המלמדים על גיבוש תכנית אכיפה בנושא הגבלים העסקיים בשנת 1999, מתן הוראות לעובדי הנתבעות לפעול בהתאם לזו, והעברת הדרכות בעניין (נספחים ד' – י' לתצהירו של מר חרל"פ ונספחים יח' ו - יט' לתצהירו של מר דורי מנור, מנהל הנתבעות); נוהל האכיפה הפנימית שעודכן בשנת 2005 (נספח יא' לתצהירו של מר חרל"פ, נספח כא' לתצהירו של מר מנור ונספח לג' לתצהירו של מר שביב); והעתק מכתב "עידוד תחרות" משנת 2000, בו נרשם כי כל מוסך חופשי לקבוע את מחירי השירות והחלפים, וכי המוסכים אינם מחויבים לרכוש מוצרי תעבורה דווקא מן הנתבעות (נספח יב' לתצהירו של מר חרל"פ ונספח לא' לתצהירו של מר שביב); כאשר מכתב דומה נשלח למוסכי השירות בשנת 2005 (נספח יח' לתצהירו של מר חרל"פ ונספח לב' לתצהירו של מר שביב).
- עם זאת, הנתבעות הגישו גם מכתב מאת מר רן שביב, מנהל אגף החלפים בזמנו, הנושא את הכותרת "הבהרה נוהל הגשת קליים מחסן – איגרת 215", מיום 20.6.04. נוסח המכתב הוא כדלקמן:
"1. חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים מחייב מתן אחריות מינימלית לחלפים ל 3 חודשים או 6,000 קילומטר (לפי המוקדם).
- חברת שרודר מעניקה לרשת מוסכיה המורשים אחריות מורחבת של 12 חודשים או 50,000 קילומטר (לפי המוקדם) לחלקים מקוריים שנרכשו ישירות ממנה.
- האחריות המורחבת מוענקת למוסכים המורשים בשל רמתם המקצועית ועמידתם בדרישות אגף השרות ויצרן הרכב.
- חלפים שירכשו משרודר וימכרו על ידכם לגורם שלישי (לדוגמא מוסך מחוץ לרשת) לא יזכו לאחריות המורחבת.
- חלקים שלא סופקו מיצרן הרכב, יזכו לאחריות זהה לניתן לשרודר ושלא תיפחת מהדרישה על פי החוק (3 חודשים / 6,000 קילומטר).
- מחובת המוסך לידע ולהסב תשומת לב הלקוח, שעל החלקים המקוריים שהותקנו בטיפול ושלא נקנו ישירות משרודר לא תינתן האחריות המורחבת.
..." (נספח כא' לתצהירו של מר רן שביב; ההדגשות במקור – א' פ').
- כן צורף מכתב מיום 4.9.06, מאת רן שביב, ועמו נוהל תביעת אחריות יצרן למוצר תעבורה. שם נרשם, כי כל שנאמר בנוהל מהווה הרחבה ותוספת לאחריות הנדרשת על ידי צו הפיקוח. נוהל זה השווה בין האחריות שניתנה למוסכי הרשת לבין אחרים, כך שמאותה העת אחריות הנתבעות למוצרים שנרכשו, כלפי כלל הרוכשים, ארכה 12 חודשים.
- בחקירותיהם מר שביב ומר דורי מנור טענו כי לא היה כל פסול בהתנהלות זו. מר שביב טען כי ההבחנה נבעה מהוראות היצרן (פרוטוקול מיום 23.12.14 עמ' 302 ש' 4 – 5, עמ' 355 ש' 5 – 8). עוד העיד, כי הלכה למעשה ג'אן זכתה לאחריות המורחבת, למעט לתקופה קצרה, בה הוחלט להפסיק זאת. זאת, טען, מאחר שהנתבעות לא יכלו לסמוך על לקוחותיו של ג'אן שלא ירמו אותן ויטענו שמוצר התעבורה פגום, מקום בו הלקוחות אחראים על גרם הנזק (שם, עמ' 355 ש' 24 – 32). מר מנור סיפק הסבר אחר. לדבריו, הסיבה למתן האחריות המורחבת רק למוסכי השירות נבעה מכך שתביעות אחריות היו מוגשות לנתבעות בגין פגמים במוצרי תעבורה שכלל לא נרכשו מהן (פרוטוקול מיום 2.4.16, עמ' 681 ש' 5 – 6). הוא גם הדגיש, כי לא היה מדובר בקיצור תקופת אחריות למוצרים הנמכרים דווקא לג'אן, אלא כי מדובר היה במדיניות כלפי כלל לקוחותיה, שאינם בגדר מוסכי שירות. כך או אחרת, התקופה בה ניתנה אחריות מורחבת רק למוסכי שירות ארכה מעט למעלה משנתיים (שם, עמ' 678 ש' 22 עד עמ' 679 ש' 6; עמ' 680 ש' 18 – 20).
- הגם שאחריות יבואני הרכב למוצרי תעבורה אותם הם סיפקו, לא נדונה במסגרת הליך הצו המוסכם, הרי שנדונה אחריות יבואני הרכב לכלי רכב. בבקשה לצו המוסכם נאמר, כי יבואני הרכב נהגו להעניק אחריות מורחבת לתקופה ארוכה מעבר למתחייב לפי חוק, כאשר האחריות הותנתה בביצוע הטיפולים במוסכי השירות. כתוצאה מכך, וכדי שלא להביא לביטול האחריות שניתנה לבעלי הרכב, הם הקפידו לבצע טיפולים במוסכים המורשים, שם רכשו מוצרי תעבורה מקוריים, שמקורם ביבואני הרכב (ראו סעיפים 26 – 29 בבקשה לצו מוסכם). סופו של יום, כלל הצו המוסכם הוראה המחייבת את היבואן לתת לבעל הרכב את האפשרות לבחור האם ברצונו לרכוש תקופת אחריות מורחבת אם לאו. כן נקבע, כי יבואן הרכב לא יתנה את תוקף האחריות בחיוב ישיר או עקיף של בעל הרכב לקבל שירות ממוסך שירות (סעיפים 5 ו-6 בצו המוסכם).
- השוני בתקופות האחריות שניתנו לג'אן לעומת מוסכי השירות מעלה סימני שאלה. יש להניח, כי התנהלות הנתבעות פגעה ביכולתה של ג'אן להתחרות בהן במכירת מוצרי תעבורה. הנתבעות ידעו כי ג'אן רוכשת מהן מוצרי תעבורה וכי היא מוכרת אותן למוסכי השירות. ברי, כי ככל שרצתה ג'אן להמשיך ולהתחרות בנתבעות במכירת מוצרי תעבורה למוסכי השירות, צריכה היתה לספק גם היא אחריות מורחבת להם. ברם, ג'אן לא יכולה היתה לספק אחריות כזו, מאחר שזו לא ניתנה לה על ידי הנתבעות. אמנם מר שביב שיער כי ג'אן יכולה היתה לקבל אחריות מורחבת באמצעות "הדילרים" שלה (פרוטוקול מיום 23.12.14, עמ' 367 ש' 11-12), אולם, כאמור, מדובר בהשערה שלא נתמכה בראיות.
- ועדיין. האם האמור מהווה הסדר כובל אסור? גם לזאת יש לדעתי לענות בשלילה. האפליה בתנאי האחריות, גם אם יש בה לפגוע בג'אן, היא פעולה יונילטראלית (ראה פסקאות 118 – 120 לעיל). קרי, נעדר אספקט ההסכמה הנדרש כדי שהפעולה תהווה הסדר כובל. משכך, האמור גם הוא יכול להוות אך אינדיקציה לכוונותיהן של הנתבעות באשר לג'אן.
התמלילים
- אמשיך ואבחן את השיחות בין מר ציון ג'אן לבעלי מוסכים שונים, אותם הקליט שלא בידיעתם, ואשר לטענת התובעת מבססים כי הנתבעות כפו הסדר כובל על מוסכים (ומפיצים אחרים) שלא לרכוש מהם.
- בשיחה עם מר עמי מ"מוסך רמ"ר", מיום 1.6.08, הלה אמר את הדברים הבאים:
"עמי: אין לי, אין לי, אני הייתי, הייתי מאוד רוצה לקנות אצלכם, אבל אני לא יכול.