- בהקשר זה יצוין, כי לאחר שהתקבלה שומת מס השבח הציעו המשיבים למערער כי ההסכם לא יבוטל, בכפוף לכך שהמערער ישלם להם 350,000 ש"ח נוספים וכן את יתרת מס השבח אך ההצעה לא מומשה. מעיון בהחלטות בית המשפט קמא וטיעוני הצדדים עולה כי היו מגעים נוספים לפשרה בניסיון לאפשר את קיום ההסכם – אך גם הללו לא צלחו. אף במהלך הדיון בפנינו התברר כי אין אפשרות להגיע להסדר. הניסיונות לסיים תיק זה בפשרה כשלו. בנסיבות שנוצרו – לרבות ערעור היחסים והאמון בין הצדדים, אך ייתכן שאף ללא מימד זה – וכחיזוק לנימוקים שהובאו לעיל, אין בסיס בדין לחייב את המשיבים למכור את החנות למערער היום. לא הוכחה הפרה של דרישת תום הלב בקיום ההסכם. יש לזכור תמיד כי דרישה זו היא כביש דו-סטרי. ובענייננו, אין בכך למתוח ביקורת אלא לתאר את המצב העובדתי שהתגלגל והשלכותיו על חובות הצדדים. כמובן שאין בכל האמור כדי למנוע מהצדדים להגיע להבנות חדשות בעניין החנות.
סוף דבר
- מהטעמים שפורטו לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור וכן לחייב את המערער בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 25,000 ש"ח.
ש ו פ ט
השופט נ' סולברג:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט א' שהם:
אני מסכים.
ש ו פ ט
אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל.
ניתן היום, י"ד בתמוז התשע"ה (1.7.2015).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט