כך הוא גם ביחס להתייחסות המשיבים להצעת המערער לפיה ישלם את יתרת מס השבח מעל הסכום של 150,000 ש"ח. הצעה זו עלולה להיות משמעותית אך יש לבחון את תוקפה, תנאיה או העדרם ועיתויה. מהחומר עולה כי נכונות של המערער לשלם יתרה זו הייתה שלובה בניסיונותיו ובנכונותו להביא להפחתת שומת מס השבח. לטענת המערער, ניסיונות אלה צלחו. ואולם, בית המשפט קמא קבע כי המערער לא הוכיח את הסכמת רשויות המס להפחתת שווי העסקה לכ-500,000 ש"ח, באופן שגורר אחריו גם הפחתה בשיעור מס השבח ובעקיפין מתווה את הדרך להשלמת עסקת המכר. עוד נקבע כי המערער לא טען ולא הוכיח מהם התנאים לאותה שומה מוסכמת, ובכלל זאת מהם הוויתורים או ההצהרות שהיא מצריכה מהמשיבים. אלה הם ממצאים עובדתיים שאין מקום להתערב בהם. ושוב, גם אם קמה חובה על המשיבים לשתף פעולה בקשר עם הפחתת מס השבח, אין הם חייבים לקבל כל תנאי ולפעול בהתאם לדרישות המערער כדי להשיג מטרה זו, ואין בכך כדי ללמד על חוסר תום ליבם. אף לא הוכח מבחינה עובדתית שניתן היה להגיע להפחתת מס השבח. ברקע, סטייה גדולה מסכום החיוב בגין מס שבח בהסכם – 150,000 ש"ח לעומת 340,000 ש"ח. עולה, איפוא, כי לא הוכח שהמערער היה מוכן לשלם את יתרת מס השבח – יהא גובהה אשר יהא. אלא, נכונות זו תמיד הייתה מותנית בהפחתת שומת מס השבח, ואף באופן משמעותי. לא עולה כי המערער התחייב לשלם את הפער גם במצב בו שומת מס השבח הייתה נותרת על כנה.
יתר על כן, גם אילו היה זה ביכולתו של המערער להביא להפחתת שומת מס השבח, ואף אם הצליח בכך לאחר זמן – אין זה הוגן כלפי המשיבים להקפיא את ההסכם עד שתבוא (אם תבוא, ובאילו תנאים) הסכמתן של רשויות המס לתיקון השומה. כמובן, אילו היה מדובר בפרק זמן סביר עמדת המערער הייתה חזקה יותר. תום הלב בקיום חיוב על פי הסכם נגזר גם ממימד הזמן. למעשה, עד לעת הזו, לא הוכיח המערער בכלים המשפטיים העומדים לרשותו את אותה הסכמה ותנאיה. בזמן קיום ההסכם ובהליכי קמא, עולה כי עמדת המערער להשלים את החסר – ללא תנאי – לא הוכחה. אף אם כיום המערער מוכן לקחת את החבות על עצמו (במלואה), אין זה משנה על פי אמת המידה של תום לב. למשל, לו היה מתברר כי אחרי שהתנהלו הליכים משפטיים בשתי ערכאות וחלפו שנים, כך שהיום תנאי השוק פועלים לטובת המשיבים באופן ששווי החנות עלה בצורה משמעותית – אין הם חייבים להתעלם מההתפתחויות בשטח על ציר הזמן, יהא אורכו אשר יהא. יוזכר, כי ההסכם נחתם בשנת 2010, והמרצת הפתיחה הוגשה לבית המשפט קמא בשנת 2012. הוא אשר אמרנו: זהו עניין של מידה, וחלוף הזמן מהווה שיקול רלוונטי בעולם החוזים.