סעש (ת"א) 1092-09-21 דותן פלג – ביופיד הדברה ידידותית לסביבה בע"מ

פסק דין

לפני תביעתו של מר דותן פלג, שהועסק כמנהל עסקים בנתבעת, במסגרתה הוא טוען כי הנתבעת,הפרה את התחייבויותיה כלפיו במהלך תקופת העסקתו ובסיומה.  לטענתו, הנתבע, בעל המניות והרוח החיה בנתבעת, הציג בפניו מצגים ונתן לו הבטחות, בין היתר להעלאת שכרו.  הבטחות אלו לא קויימו ובסופו של יום התובע פוטר שלא כדין מן הנתבעת.  בנסיבות אלו טוען התובע כי יש להרים את מסך ההתאגדות כנגד הנתבע, ולחייב את הנתבעים בתשלום: הפרשי שכר, הקצאת מניות בנתבעת, ותשלום פיצוי בגין עוגמת נפש, בעקבות פיטוריו שלא כדין מהנתבעת.

הצדדים

1. התובע, מר דותן פלג (להלן: "התובע"), הועסק בנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת" או "החברה") בתפקיד "מנהל עסקים", מיום 1.12.2017 ועד לפיטוריו ביום 20.7.2021.
2. הנתבעת היא חברת ביו-טק קטנה העוסקת בתחום ההדברה הביולוגית (מפתחת מערכי הדברה נגד זבוב הפירות וחרקים דומים האמורים להחליף ריסוס).
3. הנתבע 2 ("הנתבע" או "נמרוד") הוא היזם והמייסד של הנתבעת, שימש כמנכ"ל שלה מיום הקמתה והחזיק בכלל מניותיה.

ההליך

1. בכתב התביעה המקורי נתבעה גם גב' דגנית ישראלי, אשתו של הנתבע, אשת משאבי אנוש בהכשרתה (להלן: "גב' ישראלי").  גב' ישראלי סייעה מדי פעם לנתבע, אך מעולם לא הועסקה כעובדת בנתבעת.  לאחר בירור העובדות בדיון המוקדם מיום 24.10.2022, גב' ישראלי נמחקה מן התביעה וכתב התביעה תוקן בהתאם.
2. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 3.11.2024, העידו מטעם התובע: התובע בעצמו, מר יעקב קאול ועו"ד דורון אפיק, דירקטורים לשעבר בנתבעת.  מטעם הנתבע העידו: הנתבע בעצמו, אשתו גב' ישראל וגב' מיכל שני, עובדת לשעבר בנתבעת.
3. אוסיף כי נציגי הציבור הוזמנו לדיון ולא התייצבו.  בנסיבות אלו הוחלט לדון בהיעדרם, בין היתר לאור וותקו של התיק, העובדה כי דיון ההוכחות נדחה במספר חודשים לבקשת הצדדים, יומנו העמוס של בית הדין ומספר העדים הרב.

רקע נדרש לצרכי הכרעה

1. הדברה ידידותית לסביבה, בעיקר נגד זבובי הפירות, היא "מפעל חייו" של הנתבע.  הנתבע הקים את הנתבעת לפני כ-20 שנה, במטרה להפוך את שיטת ההדברה שהוא פיתח לעסק מסחרי - זאת, ללא הצלחה.
2. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916התובע עבד בעברו כמנהל של חברת סטרט-אפ.  בשנת 2017 מכר משותף הפגיש בין התובע לבין הנתבע והמליץ על התובע כמי שעשוי "להזניק קדימה" את הנתבעת מבחינה כלכלית-עסקית.
3. 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)התובע החל עבודתו בנתבעת ביום 1.12.2017.  ביום 14.1.2017 הסכם עבודה (להלן: "הסכם העבודה"), [1] זאת לאחר שהצדדים ניהלו משא ומתן באשר לתנאי ההסכם, כפי שעולה מן התכתובות בין הצדדים.  [2]
4. בנספח א' להסכם העבודה סוכם, בין היתר: כי התובע ישמש כמנהל עסקים בנתבעת וידווח ישירות למנכ"ל; וכי הוא יועסק במשרה של 50%, זאת בתמורה לשכר בסך של 14,000 ₪ לחודש, הכולל תשלום בסך של 2,000 ₪ בגין "שעות נוספות גלובליות".  שכר זה הוגדר כ"שכר הכולל", ומשכר זה שולמו התנאים הסוציאליים בגין התובע, לרבות ההפרשות לפנסיה.  [3]
5. תפקידו של התובע בנתבעת כלל: גיוס לקוחות בחו"ל, ממדינות כגון הודו, אוסטרליה וסנגל, וגיוס כספים ומימון עבור הפרויקטים הללו, כמו גם לכלל פעילות החברה.  התובע היה כפוף בתפקידו זה ישירות לנתבע, אשר שימש כמנכ"ל החברה.
6. במהלך תקופת עבודתו ביקש התובע לעבור לעבוד במשרה מלאה תוך הגדלת שכרו, בהתאם.
7. הצדדים חלוקים על תוכן ההסכמות לעניין אפשרות ומועד הגדלת משרתו של התובע, ועל המשמעויות של הסכמות אלו, ככל שהיו, נוכח מצבה של הכלכלי של החברה, שלא השתפר.
8. בשנת 2020 מצבה הכלכלי של הנתבעת הורע עוד יותר, עקב פנדמיית קורונה העולמית.
9. בשנת 2021, על רקע מצבה הכספי הרעוע של החברה, פניותיו של התובע לעובדים אחרים בחברה ולדירקטורים בעניין שינוי אפשרי באסטרטגיה של החברה, כמו גם לנוכח סירובו של הנתבע להעלות את שכרו של התובע - עלו יחסיהם של התובע והנתבע על שרטון.
10. בסופו של יום התובע פוטר מעבודתו.  בנסיבות אלו הוגשה התביעה שלפנינו.

תמצית טענות התובע

1. הועתק מנבוהנתבע הציג בפני התובע ויתר העובדים והדירקטוריון מצגי שווא באשר לנתבעת, עתידה ומצבה הכספי השוטף, וכפועל יוצא על יכולתו של הנתבע לשלם לתובע את שכרו של התובע, באופן אישי, כמו גם להעלאת שכר התובע לשכר הראוי, כפי שיטתו.
2. התובע זכאי לקבל משכורת עבור משרה מלאה (28,000 ₪ בחודש) באופן רטרואקטיבי החל מחודש אוגוסט 2018.  התובע הבהיר לנתבע שהוא מסתמך על הבטחותיו של האחרון בנושא, אשר לא ציין בפניו כי הנתבעת לא תהיה מסוגלת לשלם לו עבור משרה מלאה.
3. התובע הבהיר לנתבע כי יש לו צורך בשכר בהיקף של משרה מלאה, וביקש שיתאפשר לו לעבוד גם במשרה נוספת, לכך התנגד הנתבע.  במשך חצי שנה התובע אכן הקדיש מחצית זמנו לחברה אחרת, אך בחלוף כשנה, הלכה למעשה החל לעבוד במשרה מלאה בנתבעת.
4. נדרש מהתובע מאמץ רב מאד כדי לנסות להביא עסקאות, כפי שאף עולה מדברי הנתבע אשר נדרש לשהות בחו"ל (באפריקה ובאוסטרליה) חודשים רבים כדי לקדם את העסקאות הללו.  ניתן ללמוד גם על היקף עבודתו והתחייבות הנתבע להעסיקו במשרה מלאה גם מהבטחתו של הנתבע להעלות את שכרו ל-100,000 ₪ בחודש.
5. התובע הבהיר לנתבע כי הוא אינו מוכן להסתפק בשכר של 14,000 ₪ לחודש עבור "משרה מלאה".  עם עזיבתו של מר טלמור, המנהל העסקי (הקודם) באוגוסט 2018, הנתבע הבטיח לתובע כי "ככל שהתובע ייעתר לדרישתו וישקיע את מלוא מאמציו ומרצו במשרה מלאה בחברה, היא בקרוב תפרוץ ומצבה התזרימי ישתפר" ובהתאם התובע נתן בו אמון עיוור.  הנתבע סירב בתואנות שונות ליתן לו אסמכתא כתובה לעניין העסקתו במשרה מלאה, והשלמת השכר המלא.
6. בכל הנוגע ל"מבצע שכר שקל מול שקל" - התובע זכאי להשלמת שכר (באופן זהה לשאר עובדי החברה), זאת לכאורה בהמשך להבטחתו של הנתבע.  באוגוסט 2020, בעיצומו של משבר הקורונה, כינס נמרוד את העובדים וביקש מהם להישאר בעבודתם, לא לצאת לחל"ת ולא לקבל שכר באותו שלב, תוך הבטחה שהחברה תשלם לעובדים בעתיד שכר כפול - קרי שקל [נוסף] כנגד כל שקל שלא שולם להם באותו שלב.
7. לשיטת התובע התחייבות זו עומדת בעינה ללא תלות במצב החברה.
8. התובע זכאי לקבל 20% ממניות החברה - בהתאם להסכם ההעסקה במסגרתו הוא היה זכאי ל-5% ממניות חברת הבת, אותה הבטיח הנתבע להקים.  מניות חברת האם היו אמורות להיות שוות פי 4 ממניות חברת הבת.  בפועל, הנתבע התחמק במתכוון מלהקים את חברת הבת או אפילו להכריז על תכנית אופציות לעובדים, ולכן על הנתבעת להקצות לו 20% ממניותיה.
9. התובע פוטר שלא כדין, ובהתאם הוא זכאי לפיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו.  אין כל בסיס לטענת הנתבע לפיה התובע ניסה להשתלט על הנתבעת.  כוונתו היתה להציע תכנית הבראה.  כמו כן, אין בסיס לטענת הנתבע כאילו התובע הכשיל עסקה.  לעניין השימוע שנערך לו (בהיוועדות חזותית) - התובע טוען שהוא נערך למראית עין, וכי לא היתה הצדקה להשתתפותה של גב' ישראלי בשימוע.
10. התובע טוען כי יש להטיל אחריות אישית על הנתבע.  לטענתו, הנתבע "היה ועודנו הרוח החיה מאחורי פעילותה והתנהלותה של החברה".  הנתבע מימן את פעילות החברה באמצעות מימון דק והשתמש לרעה באמון שניתן לו "תוך שהוא גורר את עצמו, את משפחתו, ואת עובדיו אל תהומות חובותיו תחת ניהולו הכושל הגובל ואף חורג אל גבול האחריות הפלילית".
11. לאור כל האמור התובע תובע סך של 661,882 ₪ בגין אי תשלום שכר והפרשת סוציאליות; סך של 620,426 בגין אי תשלום מענק שימור עובדים ; וסך של 128,23.8 ₪ בגין עוגמת נפש עקב פיטוריו, בתוספת פיצויי הלנה.  סה"כ הוא תובע סך של 1,410,538 ₪.

תמצית טענות הנתבעים

1. התובע אינו זכאי למשכורת בסך 28,000 ₪ - התובע לא הביא כל ראיה לזכותו לקבל משכורת "כפולה", קרי 28,000 ₪.  בהסכם העבודה צוין במפורש כי היקף המשרה של התובע יעמוד על 50%, ומעולם לא הוסכם אחרת.  התובע הודה כי המעבר למשרה מלאה אמור היה להיות רק כשלחברה תהיה יכולת לשלם סכום כזה - ומועד זה מעולם לא הגיע.
2. מהראיות שהגישו הנתבעים עולה כי התובע ביקש שכר של 28,000 ₪ עבור 80% משרה, אך הנתבע מעולם לא אישר לו שכר זה.  עדי הנתבע חיזקו את עמדת הנתבעים בעניין זה.  התובע לא הסביר מדוע הוא תבע רק 28,000 ₪ לחודש ולא 100,000 ₪ (כפי שלשיטתו נמרוד הבטיח לו), ומנגד מדוע הוא לא התפטר כאשר נמרוד סירב לאשר לו בכתב שכר של 28,000 ₪.  מעבר לכל זה, הנתבעים מכחישים שהיקף עבודת התובע היה במשרה מלאה וטוענים כי הוא נהג להגיע למשרדי החברה בהיקף חלקי בלבד וודאי לא מדי יום.
3. בכל הנוגע לתביעת התובע ל-20% ממניות החברה - גם לשיטתו, לתובע מעולם לא הובטחו מניות בנתבעת.  כל מה שהובטח לו הוא אופציות ל-5% ממניות חברת הבת, זאת במסגרת תכנית אופציות לעובדים לכשתגובש ובכפוף לתנאיה.  בפועל, מצבה של החברה הלך והדרדר, היא לא גייסה משקיעים, ולכן לא גובשה תכנית אופציות, ומכאן ש"דותן לא היה ואינו זכאי לדבר".  הנתבעים התובע עצמו הודה כי הענקת המניות היתה כפופה לאירוע עתידי של הצלחת החברה, אשר תאפשר (בשאיפה) גם העלאת שכרו.
4. בנוגע לטענות לעניין" מבצע שכר שקל מול שקל"- ההצעה הועלתה ע"י נמרוד באופן ספונטני במהלך ישיבת צוות 2020, כאשר כוונתו הברורה היתה שמדובר בהצעה קצרת טווח.  בחודש בנובמבר 2020 הודיע הנתבע לעובדים, מענק כאמור (ל-3 החודשים מאוגוסט ועד נובמבר) ישולם אך ורק בהנחה שמצב החברה ישתפר וכאשר התזרים יאפשר את התשלום, וזאת רק לעובדים שיישארו בחברה עד לאותו שלב.
5. באשר לנסיבות סיום עבודתו של התובע - בהודעת המייל ששלח התובע לנמרוד ביום 27.5.2021 הוא כתב שאין באפשרותו לתת לחברה דחיות נוספות בשכרו היה בגדר "הכרזת מלחמת פתע" של התובע על נמרוד.  כתגובה ביום 31.5.2021 הודיע נמרוד לתובע כי אל לו לפנות לדירקטוריון או לצוות ללא אישורו המוקדם.  התובע לא ציית וביום 2.6.2021 הוא שלח מייל ליו"ר הדירקטוריון, עו"ד אפיק, בו הוא טען כי החברה הגיעה לסופה, וביום 3.6.2021 הוא שלח מייל לנמרוד בו הוא ציין כי צוות העובדים שוקל את צעדיו.  התובע פעל מתוך מטרה להשתלט על הנתבעת זאת בעת שהנתבע שהה באותה עת בסנגל שבאפריקה בניסיון (שכשל) להביא עסקה לידי מימוש.  די היה ב"נסיבות אלו של משבר אמון חריף וניסיון השתלטות על החברה" כדי לפתוח בהליך פיטורין נגד התובע.  לעניין שכרו של התובע מציינים הנתבעים, כי בהינתן שהתובע דרש להעלות את שכרו באופן מידי ל-28,000 ₪ וכן לשלם לו למפרע, הרי שדרישות השכר של התובע היו שיקול רלוונטי ואף לגיטימי בסיום העסקתו.
6. בנסיבות העניין גם אין מקום להטלת אחריות אישית על הנתבע, התובע לא הביא כל ראייה או טענה להרמת מסך ההתאגדות על פי הפסיקה, התובע קיבל את מלוא זכויותיו ותשלומיו כדין.  ממלא הוכח כי הנתבע פעל כדין, לאור עדותם של העדים מטעם התובע ששימשו כדירקטורים בחברה.

דיון והכרעה