אי חתימת טיוטא בה נשמר מקום לחתימה יוצרת חזקה שלא נכרת חוזה
- על פניו, קיום טיוטא של הסכם שלא נחתמה, מעלה קושי מבחינת הטוען לכריתת חוזה שכן מעצם הכנת טיוטא של חוזה שאמורה להיחתם, עולה שהצדדים התכוונו לכרות חוזה על דרך חתימה על הסכם כתוב וחתום ולא על דרך התנהגות. ביהמ"ש המחוזי בתל אביב סיכם הפסיקה והספרות הנוגעת להעדר גמירות דעת עקב העדר חתימה בת"א (ת"א) 3303-12-10 י.ד.מ.ש. בע"מ נ' ניסקו חשמל ואלקטרוניקה בע"מ [נבו] (פסק דין מיום 30/6/16), כלהלן:
"העדר חתימה על חוזה כתוב יהיה, בדרך כלל, משום הוכחה מרחיקת לכת ואולי כמעט קונקלוסיבית לטענה, כי הצדדים לא הגיעו לגמירת הדעת, ולכן אין תוקף לנוסח החוזה, אם אחד הצדדים לחוזה יעלה טענה כזו. אך ייתכנו יוצאים מן הכלל, אם כי נדירים, בהם ישתכנע בית המשפט, על סמך חומר הראיות המובא לפניו, שאמנם היתה גמירת דעת בין הצדדים, למרות שחתימתם או חתימת אחד מהם חסרות על גבי ההסכם הכתוב.
.....
הועתק מנבווכך סיכמו המלומדים פרידמן וכהן את הפסיקה בנדון (עמ' 452): 'אין ללמוד מהפסיקה שעסקה בנושא אלא זאת: חתימה היא עדיין ביטוי מן המעלה הראשונה לקיומה של גמירת דעת לכרות חוזה. מסמך ללא חתימה יוצר חזקה כי אינו מחייב. חזקה זו נובעת מנסיון החיים ומאורחות המסחר. כדי לסתור את החזקה יש צורך בראיות משמעותיות'.
ניתן עוד להוסיף, לדעתי, מספר מקרים, בהם יש לתת תוקף מוגבר לחזקה של העדר גמירת הדעת לאור העדר חתימה על ההסכם:
....
ד. כאשר בטיוטות הכתובות שהוחלפו בין הצדדים נשמר מקום לחתימתם. במקרה כזה, ניתן להניח שלא לחינם הם עשו כן, וכי התכוונו באמת להתחייב בהסכם רק לאחר חתימתם עליו."
- מפאת חשיבות הדברים, להלן הטיוטא שלא נחתמה:
- בשים לב שבטיוטא נשמר מקום לחתימת הצדדים, מכאן שמתחזקת המסקנה שהתקיים מו"מ לקראת חתימה על הסכם, שלא צלח. לא רק שהתובע לא סתר החזקה לפיה לא נכרת חוזה, להלן מספר נימוקים נוספים שמגבשים יחדיו המסקנה שלא נכרת חוזה.
הטיוטא אינה מפנה לנספח שכולל רשימת הרהיטים ולכן נעדרת מסוימות בעניין מהותי
- מעיון בטיוטא עולה שהיא נעדרת מסוימות שכן אינה כוללת רשימת הרהיטים שהתובע אמור למכור לנתבע. התובע טען בכתב התביעה שהטיוטא שצורפה לכתב התביעה הוסכמה ע"י הצדדים גם אם לא חתמו עליה. עוד טען, שעל אף ששווי המיטלטלין הוערך במועד המכירה בסך של מאות אלפי שקלים, הסכימו הצדדים כי כלל המיטלטלין ימכרו בסך נוסף של 125,000 ₪ בלבד (בנוסף לתמורה שבהסכם המכר). עוד טען, שלקראת מסירת הדירה במהלך חודש אוגוסט 2023, הודיע הנתבע כי הוא מבקש לוותר על מספר פריטים ולפיכך הופחת הסכום מסך של 125,000 ₪ לסך של 120,000 ₪. דא עקא, טען, לקראת מועד מסירת החזקה בדירה, הנתבע התחמק מתשלום הסכום המוסכם. זאת, טען, על אף ההפחתה בסך של 5,000 ₪ מהסכום אותו היה אמור לשלם עבור המיטלטלין, אשר ניתנה לו בתאריך 12.10.23 עם מסירת החזקה בדירה לידיו יחד עם המיטלטלין, אשר התחמק מתשלום בגינם.
- הנתבע טען בכתב ההגנה שעיון בכתב התביעה מעלה שלא התקיים שלב של הצעה וקיבול כנדרש על פי דין וכעולה מכתב התביעה והטיוטה שצורפה אליו, רשימת הפריטים במסגרת "המיטלטלין" וסכומם לא הוסכמו, ובשום שלב לא התקיים מפגש רצונות בין הצדדים הנדרש לצורך התגבשותה של גמירות דעת. עוד טען, שאין חולק שהטיוטה לא כוללת רשימת פריטים ולא ניתן להבין ממנה מה כולל המונח העמום "מיטלטלין", באופן שבכל מקרה, גם לשיטתו של התובע, נדרש היה משא ומתן משלים נוסף. עוד טען, שאין חולק, כי הסכום שכתוב בטיוטה (125,000 ₪) לא היה סופי וכי בהתאם ברור שלא ניתן ללמוד על גמירות דעת נדרשת לצורך כריתת חוזה.
- התובע טען בסיכומיו שפרטי המיטלטלין מופיעים בפרוטוקול המסירה שתיעד את מסירת הדירה. אולם, זו רשימה שנערכה לאחר מועד כריתת החוזה ומכאן שבעת כריתת החוזה, הרשימה לא הייתה קיימת. הנתבע טען בסיכומיו שהתובע אישר שרשימת המיטלטלין שמופיעה בתצהירו ובתצהיר מר דרך נערכה בדיעבד ולא במועד כריתת החוזה הנטען וממילא כוללת את האמירה "ועוד פריטים רבים". ביהמ"ש מוצא טעם בהערת הנתבע בסיכומיו שמצופה מהתובע שהינו בעל רשת חנויות תכשיטים להבין שיש קושי להגדיר ממכר בסכום ניכר, באופן כללי.
- כפי שיפורט בהמשך, גם בזמן אמת, הנתבע העיר למר דרך כשהוא העביר אליו טיוטא של הסכם בעניין המיטלטלין, בסמוך לחתימת הסכם המכר, שאין רשימה של המיטלטלין. ביהמ"ש קובע שלא בכדי הטיוטא לא נחתמה במתכונתה, כאשר אינה מפנה לרשימת המיטלטלין שעומדת בבסיס המכר, ולכן ממצא זה מחזק המסקנה שהמו"מ לא בשל לכדי כריתת חוזה מחייב.
בעת הגשת הראיות, התובע הציג טיוטא נוספת של הסכם, ללא סכום התמורה
- התובע צרף לכתב התביעה את הטיוטא שהוכנה בחודש אוגוסט 2022 שתוכנה הוצג קודם לכן. בעת הגשת הראיות, התובע הגיש באמצעות תצהיר מר דרך, טיוטא נוספת, (נספח 2 לתצהיר מר דרך) שמר דרך הצהיר שהוא העביר אל הנתבע בתאריך 22.8.22, לדבריו, שלושה ימים לפני חתימת הסכם המכר. בטיוטא הנוספת, לא מופיע סכום התמורה. התובע הצהיר שמר דרך העביר אל הנתבע את הטיוטא, ומכאן שהנתבע קיבל טיוטא ללא סכום התמורה. התובע הצהיר שהוא הגיע עם "הסכם המיטלטלין", כדבריו, למעמד חתימת הסכם המכר כדי להחתים עליו את הנתבע וצרף לתצהירו את הטיוטא עם סכום התמורה. מהשוואה בין תצהיר התובע ובין תצהיר מר דרך, נוצר קושי שכן גם התובע וגם מר דרך הצהירו שמר דרך העביר לנתבע הסכם, אך מר דרך צרף לתצהירו את הטיוטא ללא סכום התמורה. מכאן שהנתבע קיבל לפני חתימת הסכם המכר, על פי תצהירי התובע, דווקא את הטיוטא שאינה כוללת סכום התמורה. די בכך כדי לשמוט הקרקע תחת הניסיון לבסס התביעה על הטיוטא שצורפה לכתב התביעה שכוללת סכום התמורה. מכאן שלא רק שאין בזמן אמת רשימה מוסכמת של המיטלטלין, אלא שבזמן אמת, התובע העביר אל הנתבע באמצעות מר דרך, טיוטא ללא סכום התמורה.
תוכן הטיוטא מנוגד להסכם המכר
- בנוסף לכל האמור לעיל, הנתבע טען בכתב ההגנה שדין התובענה סילוק על הסף בשל היותה מנוגדת להוראותיו הברורות של הסכם המכר שכן סעיפים 1.2 ו- 8 להסכם המכר קובעים בצורה מפורשת כי החזקה בדירה תימסר לידיו כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ. עוד טען, שהוראות ברורות אלו סותרות באופן חזיתי את טענות התובע כאילו עמד על כך כי חלק בלתי נפרד מרכישת הדירה יהיו המיטלטלין הרבים שהיו שם, ושבמעמד חתימת הסכם המכר היה קיים הסכם נוסף בקשר למכירת מיטלטלין שהוא התבקש לחתום עליו. עוד טען, שהתובע מודה כי הפר את הוראות סעיפים 1.2 ו- 8 להסכם המכר, שעה שמסר לו את הדירה עם מיטלטלין, כשהיא לא פנויה ולא ריקה. עוד טען, שהתובע מודה כי הפר את הוראות סעיף 2.3 להסכם המכר שקובעות כי אין כל מניעה על פי דין או הסכם להעברת החזקה והבעלות, בהעלותו את הטענה בדבר קיומו לכאורה של הסכם נוגד בקשר למיטלטלין, אשר זכרו לא בא במסגרת הסכם המכר.
- מהראיות שהובאו, עלה שהטיוטא הראשונה של הסכם המכר גילמה מחיר תמורה כולל הן ביחס למחוברים והן ביחס למיטלטלין, כאשר שווי המיטלטלין הינו 300,000 ₪. ההפרש הניכר בין סכום זה לסכום התביעה כאן, יוצר לכשעצמו סימן שאלה. העד המרכזי בעיני ביהמ"ש, עו"ד מישקובסקי שהעיד מטעם התובע, כמי שליווה אותו במו"מ לקראת כריתת הסכם המכר, אישר שתחילה הצדדים היו בדעה שהתמורה בגין מכירת הדירה תכלול גם את שווי הרהיטים, וכך גם נכתב בטיוטא הראשונה שהוחלפה. הוא הסביר בעדותו כי הוא זה שיעץ לתובע לא לכלול שווי הרהיטים בהסכם המכר עקב החשש שמיסוי מקרקעין לא יכירו בהצהרת הצדדים לעסקה לגבי שווי המיטלטלין שכן לא היו לתובע חשבוניות שיתמכו בשווי המיטלטלין. הוא עמד בעדותו על כך שבמועד חתימת הסכם המכר, לא נכרת הסכם למכירת מיטלטלין שכן היה על התובע לדווח על כך לרשויות מיסוי מקרקעין. הוא אישר בעדותו שכשנודע לו על גרסת התובע לפיה נכרת הסכם לרכישת המיטלטלין, הוא לא יעץ לו לתקן הדיווח לרשויות מיסוי מקרקעין, אך הדגיש שאינו מייעץ להפר החוק.
- עו"ד מישקובסקי הופנה בחקירתו לסעיף 12.1 להסכם המכר ונשאל אם ההסכם אכן מבטא כלל ההסכמות וענה שזה מה שרשום וכי הסכם המכר נוסח על ידי שני הצדדים. הוא אישר שתוכן סעיף 12.1 ששולל קיום הסכמות שלא נכללו בהסכם, היה קיים מהטיוטא הראשונה שניסח. עו"ד מישקובסקי הופנה לסעיף 12.2 להסכם המכר שקובע שכל שינוי בטל, אלא אם כן נעשה בכתב ונחתם ואישר שהמשמעות שכל ההסכמים הקודמים להסכם המכר, לרבות בעניין רהיטים כביכול, בוטלו בעת חתימת הסכם המכר. הוא העיד שהסכם רכישת המיטלטלין נכרת לאחר חתימת הסכם המכר, ובאותה נשימה העיד שלמיטב הבנתו תמיד הייתה הסכמה לגבי המיטלטלין, והשאלה הייתה, אם זה נכנס בהסכם המכר או לא, ואיך לנהל את זה. מכאן שטענת התובע בסעיף 6 לסיכומיו, לפיה כל עדיו העידו שהחוזה נכרת "ערב" חתימת הסכם המכר, אינה נכונה.
- די בעדות זו כדי להביא לקריסת הטענה לכריתת הסכם למכירת הרהיטים עובר לחתימת הסכם המכר כביכול. בנוסף, הסכם המכר שולל באופן מפורש את הגרסה הנוספת מטעם התובע, גרסת עו"ד מישקובסקי, שהעיד, ללא ידיעה אישית, שהסכם המכר שונה ללא תיקון בכתב, חתום ע"י הצדדים, כנדרש בהסכם המכר לגבי תיקונו, וכי על פי הסכמה נטענת זו, הנתבע ביקש ואף התחייב כביכול לרכוש המיטלטלין. כמו כן, עו"ד מישקובסקי אישר שהתובע לא הצהיר בדיווח לרשויות מיסוי מקרקעין שהוא הגיש עבור התובע, כי נכרת הסכם נוסף בקשר למכירת הדירה ולא הוגשה הודעה מתקנת למיסוי מקרקעין לגבי קיום הסכם נוסף, שנכרת כביכול לאחר חתימת הסכם המכר.
00התכתובות שוללות הן הטענה של התובע לגבי כריתת החוזה לפני חתימת הסכם המכר והן את הגרסה הנוספת לגבי כריתת חוזה בשלב מאוחר יותר
- 0בניגוד לעדות עו"ד מישקובסקי לגבי בקשת הנתבע לרכוש הרהיטים, שהינה בבחינת עדות שמועה, על פי המסמכים שהוחלפו בין הצדדים לפני ולאחר חתימת הסכם המכר, אין בקשה של הנתבע ואין גם הסכמה בדבר רכישת המיטלטלין ואף להפך, מהתכתובת שהתנהלה לאחר חתימת הסכם המכר, ברור שקיימת מחלוקת. מכאן שאחת משתיים. נכרת חוזה מחייב במועד הכנת מי מהטיוטות עם סכום התמורה וללא סכום התמורה, כגרסת התובע, שהנתבע כביכול התנער ממנו, ומכאן שהתובע הצהיר באופן כוזב לרשויות מיסוי מקרקעין שלא קיים הסכם נוסף בקשר למכירת הדירה. יצוין שעל צדדים לעסקה במקרקעין, לדווח גם על הסכם לרכישת מיטלטלין, כפי שאישר עו"ד מישקובסקי בעדותו שכן רשויות מיסוי מקרקעין מעוניינות לבחון "הסכם לרכישת מיטלטלין", שמא אין הוא הסכם לרכישת מקרקעין, אלא ניסיון להגדיל התמורה בגין מכירת הדירה מצד אחד וצמצום מס השבח ומס הרכישה מצד שני, שכן מכירת מיטלטלין פטורה מתשלום מס שבח ומס רכישה.
- אם התובע לא נתן הצהרה כוזבת לרשויות מיסוי מקרקעין, מכאן שלא נכרת חוזה מחייב לפני מועד חתימת הסכם המכר והיה על התובע להסביר מהן הנסיבות בהן כביכול נכרת חוזה מחייב בדבר מכירת הרהיטים לאחר חתימת הסכם המכר, כאשר לפי התכתובות אין הסכמה של הנתבע לרכוש המיטלטלין וחשוב מכך, כאשר התובע טוען שהחוזה נכרת לפני חתימת הסכם המכר.
- גם עדות חתנו של התובע, מר דרך, שהכין הטיוטא, ללא סכום התמורה, בשם התובע ושלח אותה לנתבע, לא סייעה לתובע. הוא העיד על מו"מ בעניין רכישת המיטלטלין. הוא לא ידע להסביר מדוע רכישת המיטלטלין הושמטה מטיוטות מאוחרות של הסכם המכר. בניגוד לעו"ד מישקובסקי, הוא עמד על כך שהיה סיכום לפני חתימת הסכם המכר. כאשר נשאל אם נכרת הסכם, הוא שאל "מה זה נכרת?". ביהמ"ש מצא תשובתו כמעלה קושי בשים לב להשכלתו המשפטית ומעמדו כמנכ"ל חברת נדל"ן גדולה. הוא העיד שהנתבע השיב בעת קבלת הטיוטא שעליו לבדוק וכן העיד שהייתה אמורה להיות מצורפת לטיוטא בעת חתימתה, רשימה של המיטלטלין. הוא עומת עם סעיף 18 לתצהירו לפיו יש בהודעה של הנתבע מחודש יוני 23 הודאה בקיום הסכם, ונשאל הכיצד הצהרתו מתיישבת עם כך שהודעת הנתבע אינה מתייחסת לרהיטים וענה על כך שיש ללמוד על הסכמת הנתבע לרכוש הרהיטים מדבריו בעניין סיכומים מחוץ לחוזה. הוא התבקש לאתר בתכתובות, מסמך בו הנתבע מסכים לרכוש המיטלטלין והפנה לתשובת הנתבע, עת קיבל הטיוטא "סבבה". עוד העיד, שלאחר מכן הבין מהתובע שהנתבע חתם על הטיוטא, אך חזר בו מהסכמתו.
- מעיון בתכתובת מתאריך 22.8.22 שמר דרך טען בעדותו שהיא מוכיחה כריתת חוזה, במסגרתה מר דרך העביר לנתבע הטיוטא ללא סכום התמורה, עולה שהנתבע עונה "ההסכם סבבה למעט, אם כבר עושים הסכם.. שיציין מה כולל המיטלטלין. לגבי הסכום תשלים את הבדיקה. תזכור את המלצתי הכנה והנכונה..". מכאן שהייתה נכונות של הנתבע לשקול כריתת חוזה, אך לא מעבר לכך.
- התובע ביצע בסיכומיו מקצה שיפורים לעדות מר דרך וטען ש"האקדח המעשן" להוכחת כריתת חוזה הינה תכתובת מתאריך 23.8.22 בין מר דרך ובין הנתבע שמשקפת לטענתו הסכמת הצדדים להפחית סכום המיטלטלין מסך של 150,000 ₪ לסך של 125,000 ₪ והפנה לדבריו של הנתבע במסרון מאותו יום "תוסיף 1,000 ₪ להסכם האחר שיהיה 126,000 במקום 125 ואנא סדרו זאת" וכן לעובדה שכאשר מר דרך שלח אליו מסרון בתאריך 24.8.23 בו ציין "השלמה ל %100 במסירה + התשלום על המיטלטלין", הנתבע לא ענה. אולם, גם מסרונים אלה שמצביעים על שינויים מהותיים במו"מ, מסך של 150,000 ₪ לסך של 125,000 ₪, כאשר נקודת הפתיחה הייתה כזכור 300,000 ₪, אינם מובילים למסקנה ששתיקת הנתבע הינה בגדר קיבול שגובר על תוכן הסכם המכר שנכרת למחרת ואשר שולל קיום הסכם נוסף. מכאן שלא היה בעדות מר דרך ובמסמכים שהוגשו באמצעותו, תכתובות וטיוטא נוספת, ללא סכום התמורה, כדי לבסס הטענה לכריתת חוזה "ערב" חתימת הסכם המכר.
- מעדות מר דרך עלה שלכאורה המו"מ התנהל ברובו בין מר דרך ובין הנתבע, והתובע אישר עובדה זו בעדותו, ולכן מלכתחילה היה קושי לתובע להתבסס על תצהירו לעניין ניהול המו"מ. התובע אישר בחקירתו שרכישת המיטלטלין נזכרה תחילה בטיוטא של הסכם המכר וכי בשלב מאוחר יותר הייתה הצעה להפריד בין הסכם המכר ובין מכירת המיטלטלין והוא לא ראה בזה בעיה. לא היה לו מענה ענייני לסתירה בין גרסתו לקיום הסכמה בעניין הרהיטים עובר לחתימת הסכם המכר ובין תוכן הסכם המכר ששולל קיום הסכמות נוספות וקובע שעליו למסור הדירה ריקה. בשונה מסעיף 16 לתצהירו בו טען שהנתבע סרב לחתום על הטיוטא, הוא העיד שעורכת הדין של הנתבע אמרה לו ולנתבע, בעת חתימת הסכם המכר, "תחתמו בחוץ". כאשר נשאל מדוע הם לא חתמו בחוץ, הוא ענה שלא האמין שהנתבע יתכחש. הוא שב על טענתו שנכרת הסכם בעניין המיטלטלין לפני חתימת הסכם המכר וטען שעו"ד מישקובסקי לא העיד אחרת ממנו. אולם, טענה זו אינה נכונה כפי שפורט קודם לכן.
- התובע העיד שההסכם בעניין המיטלטלין נכרת בלחיצת יד. כאשר נשאל האם בעת הכנת הטיוטא לא הייתה רשימת מיטלטלין ובעת מסירת הדירה, הייתה רשימה שהכין מר דרך, לא היה לו מענה ענייני. הוא הסביר שהייתה פגישה בדירה שנועדה לצורך מסירת החזקה ובה הוא סרב למסור החזקה כי הנתבע לא נתן לו שיק עבור הרהיטים וכי בעצת עורך דינו הוא הסכים למסור שבוע לאחר מכן הדירה לנתבע, גם ללא קבלת שיק.
- גרסת התובע בדבר כריתת ההסכם בלחיצת יד, אותה הוא מבליט בסעיף 15 לסיכומיו, הינה גרסה כבושה שעלתה לראשונה, בעדותו, על אף שמדובר בטענה עובדתית חשובה ומרכזית. לכן, בשים לב לקשיים הנוספים בגרסת התובע ביחס לתוכן הסכם המכר, ביהמ"ש לא האמין לגרסתו. כך למשל, כאשר התבקש להסביר כיצד גרסתו מתיישבת עם התחייבותו למסור הדירה ריקה, לא היה לו מענה.
- הנתבע העיד שהתובע כל הזמן העלה במהלך המו"מ מחיר התמורה עבור רכישת הדירה מ 12 מיליון ₪ עד 14 מיליון ₪ ואף יותר. לגבי המיטלטלין, הנתבע העיד שהתובע הציע לו להיכנס לדירה עם מזוודות, וכי היו הרבה מאד מיטלטלין, והתובע אף אמר לו שהוא לא יצטרך לקנות סכו"ם ומפות והוא חשב באותה עת שכך יעשה. הוא אישר שהייתה שיחה ואף דובר על הסכום הנזכר בטיוטא שבה מוזכר סכום, אך זה לא סוכם והוא לא הסכים מעולם. הוא נשאל מדוע כתב "סבבה" בתשובה לקבלת טיוטא ממר דרך, שלושה ימים לפני חתימת הסכם המכר והשיב שבטיוטא שמר דרך שלח אליו אין סכום, וכי הוא אינו יודע למה התכוון במילה "סבבה", אך הוא התכוון לעבור על הטיוטא.
- עוד העיד, שאם היה מסכים לרכוש הרהיטים היה מדווח על כך לרשויות מיסוי מקרקעין. הוא הכחיש בתוקף את גרסת התובע בעת מתן עדותו, לפיה עורכת הדין שייצגה אותו בעת חתימת הסכם המכר אמרה לו ולתובע במעמד חתימת הסכם המכר, "לחתום בחוץ" על הטיוטא בעניין הרהיטים וטען שהתובע לא הוציא את הטיוטא של המיטלטלין במעמד החתימה על הסכם המכר. הוא העיד שבמועד חתימת הסכם המכר, הוא עדיין לא ידע אם יקבל הצעת התובע לרכוש הרהיטים.
- התובע טען בסעיף 16 לסיכומיו שממועד כניסת הסכם המכר לתוקף בחודש דצמבר 2022 ועד לאמצע שנת 23, "התנהלו הצדדים כסדרם" וכי רק כאשר הוא סרב להקדים מועד מסירת הדירה, הנתבע נקם בו בכך ש"הפך את עורו". אולם, אם הצדדים התנהלו כסדרם עד אמצע שנת 23, מצופה היה שההסכם שהתובע הגיע עמו, לגרסתו, בחודש אוגוסט 22 למעמד חתימת הסכם המכר, ייחתם עד אמצע שנת 23. מדוע לא נחתם? אין בסיכומי התובע הסבר עניני ומשכנע.
- בנוסף, כאשר באת כוח הנתבע, שכביכול אמרה לתובע ולנתבע בעת חתימת הסכם המכר, "תחתמו בחוץ" על הסכם המיטלטלין, הסכם שלא נחתם מעולם, הלינה בסעיף 5 למכתבה מתאריך 8.10.23 (נספח 6 לראיות הנתבע) על כך שבביקור בדירה בתאריך 5.10.23 התברר שטרם פונו מהדירה מיטלטלין רבים, עו"ד מישקובסקי עונה מידית באותו יום (נספח 7 לראיות הנתבע) בסעיף 3 למכתבו, שלנוכח מועד המסירה ארבעה ימים לאחר מועד הביקור בדירה, "הגיוני שפרטי ריהוט ו/או מוצרי מטבח ו/או מוצרי חשמל כאלו ואחרים יהיו עדיין בדירה (בניגוד למועד המסירה)". באותו מכתב, עו"ד מישקובסקי כתב בסעיף 6 שהנתבע חב לתובע 120,000 ₪ "בגין המיטלטלין שנמכרו לו". באת כוח הנתבע דחתה בתאריך 9.10.23 (נספח 8 לראיות הנתבע) הטענה בדבר קיום ההסכם הנטען ועמדה על פינוי המיטלטלין. באת כוח הנתבע תיעדה במכתב נוסף מתאריך 10.10.23 (נספח 9 לראיות הנתבע) כיצד ניסה התובע לכפות על הנתבע תשלום בעד המיטלטלין כתנאי למסירת הדירה, תוך שהיא חוזרת ומכחישה קיום הסכם נטען לרכישת המיטלטלין. עו"ד מישקובסקי משיב באותו יום (נספח 10 לראיות הנתבע) ש"ככל שלא תתקבל במשרדי עד מחר בשעה 12:00 הודעה בדבר המיטלטלין שמרשך דורש שיושארו בדירה אלו כולם ייתרמו/ימכרו/יזרקו".
- עו"ד מישקובסקי הופנה בחקירתו למכתבו מתאריך 10.10.23 בו כתב שאם הנתבע עומד על כך שאינו מתחייב לרכוש המיטלטלין הם יפונו, וכי הנתבע, יהיה מושתק מלטעון בהליך עתידי כי אינו מחויב לשלם שכן לא קיבל הרהיטים, והוא ענה שבסופו של יום הנתבע לקח הרהיטים ו"ביקש להשאיר אותם בסוף". אולם, אין לפני ביהמ"ש בקשה של הנתבע, לרבות, לאחר קבלת החזקה, לקבל הרהיטים. לכן, על פי המכתב של ב"כ התובע מתאריך 10.10.23, היה על התובע לפעול בהתאם למכתב בא כוחו, ולפנות המיטלטלין. תחת זאת, הוא השאיר את המיטלטלין בדירה ובהליך זה שב וטען שנכרת הסכם לרכישתם. הנתבע העיד ששבוע לפני מסירת החזקה, התקיימה פגישה בדירה עם התובע בה הוא היה אמור לקבל החזקה, כפי שהעיד התובע, וכי התובע דרש לקבל ממנו תשלום עבור הרהיטים והוא סרב בנימוק שאין הסכם. הוא העיד שלאחר מכן הסכים לקבל החזקה בדירה, על אף שהרהיטים לא פונו בהתאם להוראת הסכם המכר, וכי שילם אלפי ₪, לאחר קבלת החזקה, עבור פינוי הרהיטים, אך לא מצא הקבלה. התובע טען בסעיף 17 לסיכומיו שהנתבע לא הסתייג בפרוטוקול המסירה (נספח 11 לראיות הנתבע) מהשארת המיטלטלין בדירה ובסעיף 20 לסיכומיו טען שהעובדה שהמיטלטלין נשארו בדירה "משמיטה את הקרקע תחת טענתו המאוחרת לפיה הנכסים נכפו עליו". הנתבע הסביר בחקירתו, שלא התנה את קבלת הדירה במעמד מסירת החזקה בפינוי המיטלטלין שכן ראה בכך ניסיון של התובע לכפות עליו רכישת המיטלטלין שכן התובע ידע שהוא מעוניין לקבל החזקה בדירה מוקדם ככל האפשר ולכן גם הסכים להקדים תשלומים. התובע אישר בסעיף 7 לסיכומיו שהנתבע ביקש להקדים קבלת הדירה.
- ביהמ"ש מוצא הסבר הנתבע לכך שלא סרב לקבל החזקה בדירה עקב אי פינוי המיטלטלין כסביר, מה גם שהתובע לא התמיד בעמדתו למנוע מסירת הדירה עד שיקבל הסך של 120,000 ₪. התובע הדגיש בסיכומיו שהנתבע לא רשם בפרוטוקול המסירה הסתייגות לנוכח הכללה בפרוטוקול של רשימת פריטים שנמסרו. עיון ברשימה מעלה שמסעיף 6 ברשימת הפריטים שנמסרו (מסעיף 1 עד 6 מדובר במפתחות ושלטים שלכאורה מקובל למסור ללא תשלום נוסף), שאלה אינם בגדר חפצים שנהוג להשאיר בדירה בעת מכירתה כחלק מהממכר, כגון תנור, מיקרוגל, מקרר, ספה, רמקולים ועוד. אולם, באותה מידה, מצופה היה שנציגי התובע בעת רישום פרוטוקול המסירה יציינו בסעיף ה"תשלום" בפרוטוקול, בנוסף לסך המצטבר של 1.4 מיליון ₪, את הסך של 120,000 ₪ שהנתבע חייב לשיטתם לשלם עבור הפריטים שרכש. מכאן שהתוצאה היא שיש לראות בהעדר מחאה של התובע על השארת הפריטים, והעדר דרישה בפרוטוקול לפנותם, כפי שדרש בפרוטוקול לפנות חפצים מהחניה, שהנתבע מחל בעת רישום הפרוטוקול על זכותו על פי הסכם המכר לראות בהשארת המיטלטלין כהפרה של ההסכם, וכן מחל על זכותו לדרוש שיפוי בגין פינויים, ותו לא. לכן, ביהמ"ש קובע שאין לראות בהשארת מיטלטלין בדירה, בעת מסירת החזקה, בניגוד למכתב בא כוחו של התובע, כהצעה וקיבול כביכול לרכישת המיטלטלין שהושארו.
- התובע טען בסיכומיו שהוא הציג "מערך ראייתי איתן וקוהרנטי.. המגובה במסמכים בזמן אמת שלא נסתר". אולם, בפועל העדויות השונות מטעם התובע סתרו זו את זו, כגון לעניין מועד כריתת החוזה, והתכתובות מזמן אמת סתרו את הטענה לכריתת חוזה. כמו כן, התובע ייחד סעיפים 23 עד 31 לסיכומיו על מנת להצביע על שינויים בגרסת הנתבע במשך ניהול ההליך. ביהמ"ש מסכים שגם גרסת הנתבע אינה סדורה ועקבית בלשון המעטה. אולם, הצבר הדברים מלמד ששני הצדדים מאשרים שהתקיים מו"מ בדבר רכישת רהיטים ע"י הנתבע, אך התובע לא הצליח להוכיח, כפי חובתו כתובע, שהמו"מ, שכלל הכנת טיוטא עם סכום התמורה שלא נחתמה, וטיוטא נוספת שלא נחתמה, ללא סכום התמורה, הגיע לכלל כריתת חוזה על דרך קיבול. זאת, בשים לב שהנתבע קיבל טיוטא ללא סכום התמורה וללא רשימת מיטלטלין ולכך שהסכם המכר שולל באופן מפורש טענת התובע בדבר כריתת הסכם נוסף להסכם המכר, דהיינו, הסכם למכירת הרהיטים שהתובע השאיר בדירה, על אף שהתחייב בהסכם המכר לפנות את הרהיטים. אם לא די בכל אלה, התובע הבליט בסיכומיו מספר פעמים טענה ל"לחיצת יד" שנולדה בעת מתן עדותו. לנוכח כל האמור לעיל, ביהמ"ש דוחה התביעה לאכוף חוזה שלא נכרת למכירת רהיטים, לרבות אלה שהושארו בפועל בדירה.
האם יש לאכוף "הסכמה ג'נטלמנית"?
- הנתבע טען בכתב ההגנה שדין התובענה סילוק על הסף בשל היותה מבוססת על "הסכמה ג'נטלמנית", לטענת התובע, ולא על חוזה משפטי מחייב תוך שהוא מפנה לטענה בכתב התביעה כי הטיוטה הייתה חלק מ"הסכמה ג'נטלמנית" בין הצדדים, שלכאורה לא נחתמה, מקום בו הצדדים המתינו להשתכללות הסכם המכר. דהיינו, טען, לשיטת התובע, הטיוטה, שלא נחתמה, אינה הסכמה חוזית, אלא הייתה "הסכמה ג'נטלמנית", שכידוע אינה מהווה חוזה מחייב, ואינה אכיפה מבחינה משפטית.
- ביהמ"ש קובע שהטענה של התובע בדבר "הסכמה ג'נטלמנית", שעומדת בניגוד לתוכן הסכם המכר, שהצדדים המתינו לאישורו, ולהצהרת התובע לרשויות מיסוי מקרקעין בעת שחתם על הסכם המכר, עומדת בסתירה גם לטענה לפיה נכרת הסכם מחייב ואינה יכולה לדור איתה בכפיפה אחת ועצם העלאתה מהווה העלאת גרסה סותרת לטענה לפיה נכרת חוזה מחייב בלחיצת יד כביכול, כפי גרסתו הכבושה בעת מתן עדותו.
התביעה הוגשה בשיהוי
- הנתבע טען שדין התביעה להיות מסולקת על הסף בשל היותה נגועה בחוסר תום לב, שיהוי ושימוש לרעה בהליכי משפט וכי התובע מנסה להתעשר על חשבונו ולקבל סכום של 120,000 ₪ בגין חפצים ישנים ומקולקלים, שהוא הודיע מפורשות בכתב כי אינו חפץ בהם. עוד טען, שלחוסר תום הלב של התובע יש להוסיף את השיהוי הרב שחל בהגשת התובענה, אותו התובע מנסה לתרץ ולתלות במלחמת "חרבות ברזל" שהחלה בתאריך 7.10.23, וזאת חרף העובדה שהתובע עצמו מצרף תכתובות בין באי כוח הצדדים מהתאריכים 8.10.23, 10.10.23 ופרוטוקול מסירה מיום 12.10.23. התובע טען בסיכומיו שהיה נתון בלחץ עצום נפשי ופיזי עקב מעבר הדירה המורכב ולכן נמנע ממנו "להתעסק באותם ימים קשים...באדם שהפר הבטחותיו". אולם, הוא לא מצא לענות למכתב התובע מחודש דצמבר והגיש התביעה כשנה וחצי לאחר מסירת החזקה. התובע טען בסעיף 18 לסיכומיו שהנתבע לא הלין לאחר קבלת החזקה על השארת הרהיטים בדירה ולא דרש פינויים, לרבות לא במכתבו מחודש דצמבר 2023. כמו כן, טען בסעיף 19 לסיכומיו שנתבע העיד שלא שלח דרישה לפינוי המיטלטלין ואילו בסעיף 70 לכתב הגנתו טען ששיגר פניות רבות לסילוק החפצים לאחר קבלת החזקה. כאמור לעיל, ביהמ"ש מסכים שגם גרסת הנתבע אינה נקייה מאי דיוקים, אך מצופה היה שהתובע ילין מיד לאחר מסירת החזקה על כך שהנתבע טרם שילם לו התמורה שכביכול הוסכמה, ולבטח ישיב לפניית הנתבע בחודש דצמבר 23, גם אם לא התייחסה לרהיטים שהושארו, שהנתבע חייב לו 120,000 ₪ בהתאם לאותה הסכמה נטענת.
- ביהמ"ש קובע שאין הצדקה לדחות התביעה אך בשל השיהוי, אך יש לראות בשיהוי בהגשת התביעה חיזוק למסקנה שיש לדחות הטענה שנכרת חוזה.
ביהמ"ש דוחה הטענה שנכרת חוזה למכירת רהיטים
- לנוכח כל האמור לעיל, ביהמ"ש דוחה הטענה שנכרת חוזה בו מכר התובע לנתבע רהיטים.
האם יש לחייב הנתבע בתשלום בגין הפרת חובת ניהול מו"מ בתום לב?
- לצד הבקשה לאכיפת חוזה מכח חוק החוזים תרופות ולחיוב מכח סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"א 1970 (להלן: "חוק החוזים חלק כללי") שקבלתה מחייבת הכרה בכריתת חוזה, וביהמ"ש דחה הטענה שנכרת חוזה, התובע טען בסעיף 33 לסיכומיו שיש לחייב הנתבע בגין הפרת חובת תום לב בניהול מו"מ מכח סעיף 12 לחוק החוזים חלק כללי. התובע לא פירש לאיזה סוג פיצוי הוא מתכוון, פיצוי קיום או פיצוי הסתמכות. לעניין פיצויי קיום, כבר נקבע בע"א 6370/00 קל בניין נ' ע.ר.מ (פורסם בנבו) שביהמ"ש ייתן סעד של פיצויי קיום רק במקרים חריגים, וביהמ"ש לא מצא בהליך זה, לנוכח התנהלות התובע, הצדקה לקבוע פיצויי קיום, גם אם היה קובע שהנתבע ניהל מו"מ בחוסר תום לב והוא לא קבע כך. לעניין פיצויי הסתמכות, גם אם ביהמ"ש היה קובע שהנתבע ניהל מו"מ בחוסר תום לב, והוא לא קבע כך, התובע לא הביא ראיות לעניין גובה הפיצוי בגין הסתמכותו על המו"מ.
האם יש לחייב הנתבע מכח עשיית עושר ולא במשפט?
- בנוסף לטענה שנכרת חוזה, התובע טען בכתב התביעה שהנתבע עשה עושר ולא במשפט וקיבל לידיו מיטלטלין בשווי של מאות אלפי שקלים מבלי ששילם בגינן. אולם, התובע לא העמיד חוות דעת שמאי, ולא ידע להסביר בחקירתו מדוע לא הגיש חוות דעת. התובע טען בסעיף 21 לסיכומיו שלא היה צורך בהגשת חוות דעת שמאית מטעמו שכן הסכום נקבע "בהסכמה מפורשת". אולם, ביהמ"ש דחה הטענה שנכרת חוזה. כמו כן, הנתבע טען ובצדק בסיכומיו, שקיים קושי לתובע לדרוש מצד אחד הסך של 120,000 ₪ ומצד שני להודיע לנתבע שאם הוא לא יודיע שהוא מעונין ברהיטים הם "יתרמו/ימכרו/ייזרקו". לכן, ביהמ"ש דוחה התביעה בגין העילה הנוספת, על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979 בהעדר ראיה חיונית ונדרשת לעניין שווי המיטלטלין שהושארו בדירה.
האם יש לחייב הנתבע מכח חוק השומרים?
- התובע העלה בסיכומיו טענה חדשה לפיה יש לחייב הנתבע מכח חוק השומרים, תשכ"ז- 1967. הטענה מהווה הרחבת חזית ולכן ביהמ"ש דוחה אותה. אולם, גם לגופה, אין בה ממש. על פי הסכם המכר על התובע היה לפנות את המיטלטלין, אך הוא בחר להפר הסכם המכר, על אף שהוזהר ע"י ב"כ הנתבע שהוא מפר את הסכם המכר, ולהשאירם בדירה, על מנת לנסות לכפות על הנתבע הסכם על פי טיוטא שלא נחתמה. לכן, אין מקום לראות בנתבע, בנסיבות אלה שומר של המיטלטלין. הטענה שהנתבע לא נתן לתובע הזדמנות לפנות המיטלטלין, אינה תואמת הראיות, לפיהן הנתבע דרש מספר פעמים לפני קבלת החזקה לפנות המיטלטלין, אך התובע התעקש להשאירם בדירה וגם לאחר מסירת החזקה, לא העלה כל טענה הן לעניין רצון לקבל המיטלטלין שהשאיר בכוונת מכוון בדירה על אף שהוזהר שהוא מפר הסכם המכר, והן לעניין דרישת תשלום בגין מכירת המיטלטלין כביכול.
חלקה של הבת
- הנתבע טען בכתב ההגנה שאף לשיטתו המוכחשת של התובע, בידיו מחצית מהזכויות ב"מיטלטלין", שכן אין חולק כי גם לפי הטיוטה שניסח התובע, בעת שרעייתו הייתה עדיין בחיים, היא רשומה כמוכרת ובעלת מחצית מהזכויות הנטענות. בהתאם, טען, לתובע טענה בסך של 60,000 ₪ לכל היותר, גם לפי שיטתו, בעוד שהתובענה הוגשה מטעם התובע בלבד ע"ס 120,000 ₪. הנתבע צרף לאחר הגשת הראיות, ראיה בדבר זכותו לתבוע גם בשם בתו, שירשה עמו זכויות המנוחה. ביהמ"ש לא מצא להידרש לטענה זו של הנתבע שכן ממילא דוחה התביעה במלואה.
ביהמ"ש דוחה התביעה
- לנוכח כל האמור לעיל, ביהמ"ש דוחה התביעה במלואה.
דיון בהוצאות
- מכיוון שביהמ"ש דחה התביעה במלואה, עליו לחייב התובע בתשלום שכ"ט בא כוח הנתבע. ביהמ"ש מביא בחשבון סכום התביעה, העובדה שהתקיימו רק שני דיונים, ונחקרו ע"י הנתבע שלושה עדים, וכן שגם גרסת הנתבע לא הייתה סדורה ועקבית, גם אם הדבר לא הביא לקבלת התביעה, עקב כשלים מהותיים בתביעה. לכן, ביהמ"ש מחייב התובע לשלם לנתבע שכ"ט בא כוחו בסך של 17,700 ₪ בלבד.
סוף דבר
- ביהמ"ש דוחה התביעה.
- ביהמ"ש מחייב את התובע לשלם לנתבע שכ"ט בא כוחו בסך של 17,700 ₪, בתוספת ריבית שקלית, ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.