תאדמ (ב"י) 26342-10-24 א.מ. טייגר בע"מ נ' אסף הוכמן

פסק דין

לפניי תביעה כספית, שהוגשה על ידי התובעת, א.מ טייגר בע"מ, כנגד הנתבע, מר אסף הוכמן, לחיובו בתשלום יתרת חוב נטענת, הנובעת מטענת התובעת לסיום מוקדם של הסכם למתן שירותי ייעוץ עסקי שנכרת בין הצדדים, וזאת טרם השלמת תקופתו המלאה.

תמצית הרקע העובדתי

1. התובעת, א.מ טייגר בע"מ ("טייגר"), הינה חברה העוסקת במתן שירותי ייעוץ עסקי. הנתבע, מר אסף הוכמן, הינו סוכן ביטוח נסיעות לחו"ל ("הוכמן").
2. ביום 06.07.2017 נחתם בין הצדדים הסכם קודם למתן שירותי ייעוץ עסקי להוכמן ("הסכם הייעוץ משנת 2017"), אשר הסתיים לאחר כחודשיים, לבקשת הוכמן.
3. ביום 22.07.2018, חתמו הצדדים על הסכם חדש למתן שירותי ייעוץ עסקי ("הסכם הייעוץ משנת 2018") (נספח 1 לכתב התביעה המתוקן).
4. יצוין כי על ההסכם חתומה Success, אולם מספר החברה הרשום הוא של טייגר, ולטענת טייגר, Success הינו שם "מסחרי" בלבד ולא של חברה רשומה.
5. ביום 01.04.2019 הודיע הוכמן לטייגר כי הוא מעוניין לסיים את ההתקשרות בהסכם הייעוץ משנת 2018.
6. בתגובה להודעת הסיום, שלחה טייגר להוכמן מכתב גמר חשבון אשר דרש ממנו תשלומים נוספים מעבר לסכום ששולם על ידו עד למועד הפסקת ההתקשרות (נספח "ח" לכתב ההגנה המתוקן).
7. הוכמן סירב לשלם את הסכום הנדרש, ובעקבות כך, טייגר הגישה תביעה כספית (תאד"מ 49290-04-21), [נבו] אשר נמחקה בשל אי התייצבותו של נציג טייגר לדיון ("התביעה הראשונה").
8. לאחר מחיקת התביעה הראשונה, הוגש כתב תביעה בהליך דנן, אשר במסגרתו נתבע חוב בסך של 22,253 ₪ ("כתב התביעה המקורי"). בשלב מאוחר יותר, תיקנה טייגר את כתב תביעתה, ובין היתר את הסעד המבוקש במסגרתו, לסך של 23,938 ₪ ("כתב התביעה המתוקן").

תמצית טענות טייגר

9. לטענת טייגר, לפי הסכם הייעוץ משנת 2018, הוכמן התחייב לקבל ממנה שירותי ייעוץ למשך תקופה של 12 חודשים בתמורה לסך של 2,900 ₪ בתוספת מע"מ לחודש (סעיף 11 לכתב התביעה המתוקן וסעיף 2 לסיכומי טייגר).
10. מכיוון שעד לסיום ההתקשרות ביום 01.04.2019 שילם הוכמן לטייגר סך מצטבר של 14,513 ₪ בתוספת מע"מ (סעיף 17 לכתב התביעה המתוקן וסעיף 4 לסיכומי טייגר), הוא נותר חייב לטייגר את סכום היתרה בסך של 20,287 ₪ בתוספת מע"מ (סעיף 18 לכתב התביעה המתוקן וסעיף 5 לסיכומי טייגר).
11. עוד נטען כי הסכום ששולם על ידי הוכמן עד למועד הפסקת ההתקשרות על ידו, שולם במסגרת "הקלה תזרימית" שהעניקה טייגר להוכמן, שאיפשרה לו לשלם סכום נמוך תוך הבטחה שישלים את היתרה בעתיד. טייגר ציינה כי סיכום "ההקלה התזרימית" ניתן בעל פה ואינו מתועד, אך הבהירה כי לא ויתרה על סכום התשלום החוזי (סעיף 4 לסיכומי טייגר).
12. טייגר הוסיפה והבהירה כי בניגוד לנטען על ידי הוכמן כעת, בזמן אמת אישר הוכמן כי סיום ההתקשרות על ידו נבע מחוסר תקציב ולא מחוסר שביעות רצון (נספח 2 לכתב התביעה המתוקן; סעיף 14 לכתב התביעה המתוקן וסעיפים 6-7 לסיכומי טייגר).
13. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916כמו כן, טענה טייגר כי בניגוד לנטען על ידי הוכמן, הוא קיבל את מלוא השירותים הנדרשים ממנה, וכי ההתייחסות להטבות המנויות בסעיפים 1.3.5.-1.3.7 להסכם הייעוץ משנת 2018, ובכלל זה 2 קורסים אישיים בהאברד קולג'; כרטיסים לסדנאות ש- Success עורכת מדי חודש וכן 2 מנויים למשך כל תקופת הליווי לאוניברסיטה של Success, היא של "קבלה" ו- "זכאות" ולא התחייבות. לשיטתה, מדובר במעין תוספת הניתנת לבחירת לקוחות טייגר, ללא תמורה, למרות המחירים הנקובים בסעיפים אלו, וטייגר אינה יכולה להכריח את הלקוחות לקבל ולצרוך הטבות אלו (סעיף 12 לסיכומי טייגר).

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)תמצית טענות הוכמן

14. הוכמן טען כי טייגר אינה יכולה לשנות את מחיר התמורה החוזית כרצונה, או לגבות ממנו תשלום על מלוא התקופה. לטענתו, אין לאפשר לה לקבוע את תנאי היציאה מההסכם עליו חתמו הצדדים, מבלי ליידע את הוכמן מראש ומבלי שהדבר מוסדר באופן ברור מהכתובים (סעיפים 15 ו- 16 לסיכומי הוכמן).
15. בנוגע לכך, הוכמן ציין כי טייגר שינתה את עמדתה מספר פעמים בכל הנוגע לסכום התביעה ודרך חישובו: כך, במכתב "גמר חשבון" שנשלח להוכמן (נספח "ח" לכתב ההגנה המתוקן), טענה טייגר כי הוכמן בחר ב"חבילת מאסטר" הכוללת הנחה בתמורה להתחייבותו לקבלת ליווי למשך שנה. נטען כי ככל שמפסיקים את ההתקשרות לפני תום השנה, ההנחה מתבטלת ולכן הוכמן מחויב במחירים המלאים בגין השירותים (סעיף 10.1 לסיכומי הוכמן).
16. בהמשך למכתב גמר החשבון, הוגשה בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א(1) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (נספח "ט" לכתב ההגנה המתוקן). במסגרת זו, דרשה טייגר מהוכמן סך של 16,417 ₪ (סעיף 29 לכתב ההגנה וסעיף 10.2 לסיכומי הוכמן.  הסכום בנספח "ט" לכתב ההגנה המתוקן נקוב בתוספת מע"מ).
17. לאחר מכן הוגשה התביעה הראשונה (תאד"מ 49290-04-21) [נבו], במסגרתה דרשה טייגר תשלום בגין החלק היחסי של החודשים שהוכמן צרך, בתעריף חודשי של 3,616 ₪ בתוספת מע"מ ובסך כולל של 14,417 ₪ בתוספת מע"מ.
18. בכתב התביעה המקורי בהליך זה, חזרה טייגר על הטענה כי התמורה בהסכם הייעוץ משנת 2018 מגלמת הנחה משווי השירותים ונטען כי כאשר הוכמן ביקש לסיים את ההתקשרות קודם לתום תקופתה, עליו לשלם בגין השירותים אותם צרך (סעיפים 5 ו-6 לכתב התביעה המקורי).
19. הועתק מנבולעומת זאת, בכתב התביעה המתוקן, הוכמן נדרש לשלם בהתאם לסכום החיוב החודשי בהסכם ההתקשרות משנת 2018 לפי תקופה של 12 חודשים, למרות שביקש לסיים את ההתקשרות קודם לכן. כלומר, במקום הטענה לגבי הנחה שניתנה כביכול, בכתב התביעה המתוקן דרשה טייגר את התעריף החודשי כפול 12 חודשים, בניכוי הסכום ששולם עד להודעת הוכמן (סעיף 32 לכתב ההגנה).
20. לכתבי הטענות בהליך זה, לא צירפה טייגר את מסמך גמר החשבון, והטענה לגבי "חבילת מאסטר" הושמטה מהם (סעיף 10.4 לסיכומי הוכמן).
21. הוכמן טען כי מדובר בדרך חישוב שונה של הסכומים, וכי השוני בין דרכי החישוב לא הובהר כראוי.
22. בנוסף, הוכמן טען כי טייגר לא טענה לגבי "הקלה תזרימית" קודם לסיכומיה, ולכן העלאת הטענה מהווה הרחבת חזית אסורה. יתר על כן, גם אם לא תתקבל הטענה בדבר הרחבת חזית, הרי שמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד (סעיף 7.1 לסיכומי הוכמן).
23. עוד נטען כי טייגר לא עמדה בנטל להוכיח את מרכיבי התביעה, ולטענת הוכמן, טייגר היא זו שהפרה את ההסכם בכך שלא סיפקה לו את השירותים שהתחייבה. כך, נטען כי לא סופקה תוכנית עסקית; לא סופקה תוכנית אסטרטגית ולא סופקו שני קורסים במכללה של התובעת, שכן הוכמן נפסל מלקבל את הקורסים בשל שימוש בתרופות נוגדי דיכאון, בהתאם לערכי הסיינטולוגיה (סעיפים 14 ו- 17 לסיכומי הוכמן; סעיפים 46-54 לכתב ההגנה).
24. כמו כן, נטען כי בחקירתה הנגדית של גברת איריס פרלמן ("גברת פרלמן"), מדריכה במכללת האברד בתקופה הרלוונטית, וכן בחקירת הוכמן, העלתה טייגר טענה כי הזכאות לשני קורסים המוזכרים בהסכם הייעוץ משנת 2018 ניתנת להעברה. הוכמן טען כי טענה זו לא נטענה קודם לכן וטייגר מנועה מלהעלותה (סעיף 7.2 לסיכומי הוכמן).
25. בנוסף, טען הוכמן כי במהלך חקירתו הנגדית וכן במהלך חקירתה של גברת פרלמן, עלתה טענה לפיה לא הייתה התחייבות למתן ההטבות, אלא זכאות בלבד. הוכמן טען כי טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה.  יתר על כן, נטען כי גם אם יקבע שאין מדובר בהרחבת חזית, מדובר בשאלה פרשנית שיש לפרשה לרעת המנסחת (טייגר) (סעיף 7.3 לסיכומי הוכמן).
26. עוד נטען כי ההסכם בין הצדדים הוא חוזה אחיד, כי התניות בו מקפחות את הצרכן (סעיפים 12-13 לסיכומי הוכמן). הוכמן טען כי הוטעה בגין השימוש במונחים "מכללה", "אוניברסיטה" ו"האברד קולג'" (סעיפים 18.1 -18.3 לסיכומי הוכמן).  כמו כן, נטען להסתרת הקשר לתורת הסיינטולוגיה (סעיפים 18.5- 18.8 לסיכומי הוכמן).

דיון והכרעה

27. מאחר שהועלתה על ידי הנתבע טענה לגבי תנאי מקפח בחוזה שנכרת לפי חוזה אחיד, ביום 12.01.2026, התבקשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה, בהתאם לסעיף 20 לחוק חוזים אחידים, תשמ"ג-1982 ("חוק חוזים אחידים").
28. ביום 22.06.2026, הודיעה המדינה כי הגורמים המקצועיים במשרד המשפטיים סבורים שאין מקום למסור עמדה בהליך זה, מבלי שיהא בכך הבעת עמדה לגופו של עניין, ובכלל זה גם לא ביחס לתקינות התנהלותה של התובעת.
29. כמו כן, להשלמת התמונה הוסיפה המדינה כי התקבלה פנייה אצל הגורמים המקצועיים במשרד המשפטיים ממנה עולה שהתקבלו פניות רבות מלקוחות נגד פעילות התובעת, בעיקר בסוגיות הנוגעות לסיום ההתקשרות, וכי התובעת מנהלת מאות תביעות כנגד לקוחותיה.
30. לאחר קבלת עמדת המדינה ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובסיכומים; שמעתי את עדי הצדדים ובחנתי את הראיות שהוצגו, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן:

• פרשנות הסכם הייעוץ משנת 2018

31. יובהר כי על אף חתימת "Success" על ההסכם, מספר החברה הרשום הוא של טייגר, ובהיעדר טענה קונקרטית מצד הנתבע לגבי זהות הצדדים החוזיים, טייגר היא הצד להסכם ולתביעה זו.
32. בסעיף 2 להסכם הייעוץ משנת 2018 תחת הכותרת "התמורה", נכתב כי מחיר החבילה הוא 2,900 ₪ בתוספת מע"מ לחודש כאשר התוכנית נמשכת 12 חודשים. עוד נכתב כי אפשרויות התשלום הן: שבעה תשלומים שווים חודש בחודשו שימסרו במועד החתימה, תשלום ראשון במזומן בשיקים/הוראת קבע או 8-18 תשלומים באמצעות כרטיס אשראי קרדיט.
33. בסעיף 2.1.2 להסכם נכתב כי התעריף לעיל מהווה תנאי לקבלת השירותים ו/או הייעוץ ואינו ניתן להחזרה בשום מקרה. בסעיף 2.1.3 יש התייחסות לתשלום בגובה 10 אחוזים מהשיפור במחזור החודשי.
34. לטענת טייגר, תחת הכותרת "התמורה" בסעיף 2 האמור, כלולה גם התחייבות לצרוך את השירותים בסכום כולל של 12 חודשים כפול 2,900 ₪, לא כתשלום חודשי אלא כסכום כולל שישולם בין אם ההסכם יימשך חודש ובין אם יימשך 12 חודשים.
35. לעניין זה נשאל מר הדר על ידי עו"ד קולב: "אין בעיה.אם אתה יכול להראות לי בהסכם איפה רשום בהתחייבות לשנה מלאה?". מר הדר השיב: "אם תסתכל בסעיף עצמו, זה כתוב...  כתוב שזה ל-12 חודשים...  התוכנית זה החבילה" (עמוד 6 שורה 38 עד עמוד 7 שורה 5).
36. ככל הנראה, הסתמך מר הדר על המילים בסעיף 2.1.1 להסכם הייעוץ משנת 2018: "כאשר התוכנית נמשכת 12 חודשים".
37. לאחר עיון איני סבורה כי מתקשר סביר בהסכם הייעוץ משנת 2018, יכול היה להבין כי כוונת האמור בסעיף 2, ליצור התחייבות חוזית למשך 12 חודשים, בלא אפשרות לסיום תקופת ההסכם קודם לכן. כך, אין בהסכם הייעוץ משנת 2018 כותרת נפרדת לגבי תקופת ההסכם והוא אינו כולל אמירה ברורה כי תקופת ההסכם היא למשך 12 חודשים וכי לא ניתן לסיים את ההסכם קודם לכן, אלא אם הלקוח ישלם את מלוא התמורה החוזית.
38. הניסוח "כאשר התוכנית נמשכת 12 חודשים" והניסוח "אינו ניתן להחזרה בכל מקרה" נבלעים במסגרת התייחסות לתמורה ולקבלת שירותים, ואינם יוצרים התחייבות חוזית ברורה וחד משמעית של הלקוח לתקופה חוזית של 12 חודשים ללא אפשרות השתחררות.
39. מדובר בתניה מהותית ביותר, אשר יש לה השלכות כספיות משמעותיות ללקוח והיה על התובעת לנסח אותה בצורה ברורה ונפרדת.
40. בית המשפט אינו יכול להשלים עבור המנסח תניה מהותית של התחייבות הלקוח לתקופה, בהיעדר הוראה מפורשת בעניין בהתאם לעקרון "המוציא מחברו עליו הראיה", הנטל להוכחת תנייה זו רובץ על התובעת.
41. למעלה מכך, גם אם הייתי מניחה כי המילים "כאשר התכנית נמשכת 12 חודשים" או "אינו ניתן להחזרה בכל מקרה", יצרו עמימות בלשון ההסכם, מסקנתי לא הייתה משתנה.
42. שכן, במצב כזה בית משפט נדרש להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבית של הצדדים באמצעות נסיבות חיצוניות האופפות את מערכת היחסים החוזית, ובכלל זה: התנהגותם של הצדדים עובר ולאחר כריתת החוזה, התנהלותם של הצדדים במסגרת חוזים אחרים וכדומה. על מנת שניתן יהיה להיעזר בנסיבות חיצוניות נדרשת תשתית ראייתית איתנה המעידה כי זו הייתה כוונת הצדדים בפועל (ע"א 2308/20 פז חברת נפט בע"מ נ' אליהו ממן פסקה 64 ‏[נבו] (‏28.8.2022‏)‏‏).
43. מדובר במשוכה ראייתית אשר לא בנקל ניתן לעבור אותה, ויש להציג ראיות ממשיות התומכות בה (ע"א (מחוזי ת"א) 43884-04-14 בינת ק.ח.מ בע"מ נ' קופת חולים מאוחדת, בפסקה 10 [נבו] (30.03.2015)).
44. אחת מן הראיות שעשויה לשמש כנסיבות חיצוניות היא טענתה של טייגר כי ההתחייבות החוזית לתקופת ההסכם ניתנה בעל פה. כך נשאל מר הדר על ידי עו"ד קולב: "איך אני אמור לדעת שזה מה שיעלה לי לצאת מההסכם?" השיב מר הדר: "זה מוסבר בפגישה אחד על אחד, וגם זה כתוב ליד כל סעיף אם תסתכל" (עמוד 7 שורות 18-19 לפרוטוקול הדיון).  עו"ד קולב הוסיף ושאל: "את כל זה הוא אמור להבין לבד?", ונענה על ידי מר הדר: "לא, אני הסברתי לו את זה אחד על אחד בפגישה, זה בהסכם כתוב" (עמוד 7 שורות 32-33 לפרוטוקול הדיון).  עו"ד קולב הקשה: "זה לא רשום בהסכם", ולכך השיב מר הדר: "אדוני, אם זה ככה, ההסכם היה 7 עמודים" (עמוד 7 שורות 34-35 לפרוטוקול הדיון).
45. אולם, טייגר לא עמדה בנטל להוכיח כי היו הסכמות בעל פה לפיהן הוסבר להוכמן כי הוא כבול להסכם למשך 12 חודשים, וכי הסכום הכתוב בסעיף התמורה הינו סכום כולל שייגבה גם אם תקופת צריכת השירותים תהיה למשך תקופה פחותה. משכך, טייגר לא עמדה בנטל ההוכחה הרובץ על הטוען לקיומו של הסכם בעל פה, בפרט כשמדובר בהסכמות בעל פה המשנות תנאים מהותיים בהסכם כתוב.
46. בנסיבות אלו, אין בידי לקבל את טענתה של טייגר כי התחייבות מהותית לגבי אפשרות סיום ההסכם, ניתנה בעל פה כדי להימנע מפירוט מלא בהסכם הכתוב.
47. ראייה נוספת שעשויה לשמש כנסיבה חיצונית, היא התנהלות הצדדים במסגרת חוזים שנחתמו ביניהם בעבר. מר הדר הסביר בעדותו כי בהסכם הייעוץ משנת 2017 אפשרו להוכמן להשתחרר מההסכם טרם תום התקופה כיוון שהתחשבו בו, וזו זכותו להחליט במי הוא מתחשב ובמי לא (עמוד 3 שורה 30 לפרוטוקול הדיון).  מנגד, הוכמן העיד כי בעת ההתקשרות בהסכם הייעוץ משנת 2018 הוא הבין כי הוא יוכל להפסיק את ההתקשרות בכל עת, כפי שעשה בהסכם הקודם (עמוד 38 שורות 14-22 ושורה 28 לפרוטוקול הדיון).
48. בהיעדר כל הבהרה מפורשת מטייגר כי ההתנהלות בעבר הייתה חריג חד פעמי, נראה כי טענת הוכמן כי הסתמך על התנהגות טייגר לפיה איפשרה לו טייגר להשתחרר מהסכם הייעוץ משנת 2017 ללא כל קנס, הייתה סבירה. התנהגות זו חיזקה את תפיסתו של הוכמן כי הוא יוכל להפסיק את ההתקשרות בכל עת, כפי שעשה בעבר.
49. זאת ועוד, ההסכם שנוסח על ידי טייגר לא מפרט באופן ברור את המנגנון של "פירוק החבילה" או חישוב מחדש של התמורה בתעריף גבוה יותר בשל סיום מוקדם. תנאי הביטול נחבאים בין השורות גם לשיטתה של טייגר ומצויים בידיעת טייגר בלבד.  הדבר מעיד על חוסר תום לב, או ניסיון להטעות את הצרכן, שכן תנאי מהותי זה אינו מפורט באופן נהיר וברור.
50. בנסיבות בהן קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי פרשנותו של חוזה, פרשנות כנגד מנסחו עדיפה מפרשנות לטובתו, זאת בהתאם לסעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, לפיו: "חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו".
51. בענייננו אין חולק כי הסכם הייעוץ משנת 2018 נוסח על ידי טייגר. כאמור, גם לשיטת העד מטעמה, מר הדר, היה הכרח במתן הסבר פרטני בעל פה ללקוח לגבי מהות ההתחייבות לתקופה ומשמעותה הכספית במקרה של סיום מוקדם (עמוד 7, שורות 29-35 לפרוטוקול הדיון).  הצורך בהסבר בעל פה לפרט כה מהותי, שאינו עולה בצורה ברורה ומפורשת מלשון ההסכם, מהווה חוסר בהירות מהותי המצדיק את הפעלת הכלל של פרשנות לרעת המנסח.  לפיכך, יש לפרש את ההסכם לרעת טייגר (המנסחת).
52. יתר על כן, לא נכתב בכתב התביעה המתוקן דבר וחצי דבר לגבי הטענה כי היו פרטים נוספים שהוסכמו בין הצדדים בפגישה ביניהם. טענה זו נטענה לראשונה במהלך חקירתו של מר הדר.  מדובר בפרטים העומדים בלב התביעה, ויש משקל משמעותי לכך שלא הועלו קודם לכן בכתבי הטענות ומהווה הרחבת חזית אסורה.
53. גם הפרשנות המוצעת על ידי התובעת, לפיה סעיף 2.13 להסכם הייעוץ משנת 2018 מהווה אינדיקציה להתחייבות ל-12 חודשים, נדחית. סעיף זה מתייחס לאופן חישוב תשלום נוסף, אך אינו קובע או מבהיר כי התחייבות היא לתקופה בלתי ניתנת לביטול.  להפך, בסעיף 2.13 נכתב כי בדיקת שיפור המחזור החודשי תיעשה במהלך תקופת הייעוץ ועד שלושה חודשים לאחר סיום הייעוץ.  קרי, ההתייחסות היא לתקופת הייעוץ ושלושה חודשים לאחר סיום הייעוץ ולא בהיעדר ייעוץ.
54. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הפרשנות שנתנה התובעת להוראת סעיף 2.1.2 להסכם הייעוץ משנת 2018, לפיה במקרה של סיום התקשרות מוקדם, על הוכמן לשלם את סכומי התשלום בתעריף מלא למשך 12 חודשים, אינה עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף ופרשנות סבירה שלו, והיא נדחית.

• טייגר שינתה גרסתה לגבי סכום החוב של הוכמן ודרך חישובו

55. לאמור מצטרפת העובדה כי במהלך ההתנהלות מול הוכמן, שינתה טייגר את טענותיה לגבי הסכום שעליו לשלם לה בגין הפסקת ההתקשרות ודרך חישובו.
56. דרך חישוב הסכום המבוקש בכתב התביעה המתוקן לא הוסברה בצורה ברורה, וכך גם לא הוסבר ההבדל בין סכום זה לבין סכום התביעה המקורי, או הסכום במכתב גמר החשבון ויש בכך כדי לגרוע ממהימנות טענותיה של טייגר (אבישי אדד טיעון בלתי-עקיב: סופיות, מניעות והשתק 103 (2021)). יודגש כי בכתב התביעה המתוקן נטען תחת פרק "תביעה שנמחקה" ללא מספור סעיף, כי סכומי התביעה שונים עקב חישוב לא נכון של החוב בתביעות הקודמות, אולם לא ניתן הסבר מעבר לכך.
57. בתחילה טענה טייגר כי התעריפים ששילם הוכמן הינם תעריפים הכוללים הנחה אשר מתבטלת ככל שההתקשרות מסתיימת טרם תום התקופה. כך, בעקבות הודעתו של הוכמן על הפסקת ההתקשרות, אחראית יועצים בטייגר, גברת אדווה פוקס, שלחה להוכמן מכתב גמר חשבון (נספח "ח" לכתב ההגנה המתוקן) (עמוד 24, שורות 1-2 לפרוטוקול הדיון).
58. במכתב גמר החשבון נטען כי החבילה בנויה על כך שבשנה של ליווי משלמים סכום של 2,900 ₪ בתוספת מע"מ לחודש בפריסה ל- 7 תשלומים ועשרה אחוזים מהגידול שמייצרים. אולם, כאשר הלקוח מחליט לא להמשיך שנה שלמה, "ברגע שמפרקים את החבילה.  המחירים משתנים ומחויבים לפי המחירים המלאים שלהם כפי שפורט בחוזה" (נספח ח' לכתב ההגנה המתוקן).
59. עוד הוסבר במכתב גמר החשבון כי בגין הרבעון הראשון יש לשלם 15,000 ₪ בתוספת מע"מ; בגין רבעון שני של ייעוץ בשווי 9,000 ₪ בתוספת מע"מ; חודש מרבעון שלישי בשווי 1,500 ₪ בתוספת מע"מ ומנוי חודשי באוניברסיטה של סקסס בשווי 3,430 ₪ בתוספת מע"מ. בסך הכול 28,930 ₪ בתוספת מע"מ.  וכי מאחר שעד למועד כתיבת המכתב שולם סך של 14,513 ₪ בתוספת מע"מ, על הוכמן להשלים יתרה בגובה של 14,417 ₪ בתוספת מע"מ.
60. בהמשך, ביום 13.08.2020, טייגר הגישה בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בסך של 14,513 ₪ בתוספת המע"מ (נספח "ט" לכתב ההגנה המתוקן, עמוד 46) והגישה את התביעה הראשונה שנמחקה כאמור לעיל.
61. לאחר מכן, עם הגשת כתב התביעה שפתח את ההליך דנן, בניגוד למכתב גמר החשבון ולבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל, טענה טייגר כי הוכמן חב לה עבור 8 חודשי שירותי ייעוץ עסקי. נטען כי עלות שירותי הייעוץ העסקי שקיבל הוכמן עומדים על סך של 27,000 ₪ (סעיף 21 לכתב התביעה המקורי); כי בהתאם לסעיף 1.3.7 להסכם הייעוץ משנת 2018 בגין שווי שני מנויים שקיבל לאתר "האוניברסיטה של סקסס" למשך 8 חודשים חב הוכמן בסך של 6,533 ₪ (סעיף 22 לכתב התביעה המקורי) והסכום הכולל, לרבות תוספת מע"מ, הוא של 39,233 ₪ (סעיף 23 לכתב התביעה המקורי).  במהלך תקופת ההתקשרות שילם הוכמן לטייגר סך של 16,980 ₪.  משכך, החוב הנטען שנותר להוכמן נאמד בסך של 22,253 ₪ (סעיף 23 לכתב התביעה המקורי).
62. במסגרת כתב התביעה המתוקן, שינתה טייגר את גובה הסעד המבוקש ודרך חישובו. טייגר טענה בכתב התביעה המתוקן כי עבור תקופת ההתקשרות נדרש הוכמן לשלם לה סך של 34,800 ₪ בתוספת מע"מ, שהם סך של 40,716 ₪, כאשר מתוכם שילם הוכמן סך של 16,980 ₪.  על כן, החוב הנטען הנותר להוכמן נאמד בסך של 23,938 ₪ (סעיפים 17-18 לכתב התביעה המתוקן).
63. משמעות הדבר, כי טייגר שינתה את דרך חישוב החוב, וכיום טענתה אינה כי מתבטלת הנחה במקרה של סיום התקשרות טרם תום התקופה, או כי יש לשלם עבור המנוי לאתר "האונברסיטה של סקסס", אלא כי יש לשלם את מלוא 12 החודשים של תקופת ההתקשרות.
64. במהלך עדותו בהליך זה, נשאל מר הדר לגבי שינוי גרסאות אלו. מר הדר העיד כי השם "חבילת מאסטר", אליו התייחסה אדווה ב"גמר החשבון", הוא שם פנימי של טייגר (עמוד 6 שורה 31 לפרוטוקול הדיון).  כאשר נשאל מדוע הוחלט לוותר על התייחסות ל"גמר החשבון" בכתב התביעה המתוקן, לא ידע מר הדר להשיב לשאלה והפנה לבא כוחו עו"ד גרנובסקי (עמוד 8 שורות 7-11 לפרוטוקול הדיון).
65. בהמשך עדותו הסביר מר הדר כי: "קודם כל גם בגמר החשבון כתוב כמה הוא שילם ומה היתרה שלו לתשלום, ובעצם מאוד תלוי מה ההסכם שהבן אדם בוחר. אסף בחר במסלול עם הבסיס הנמוך ביותר והאחוזים מצמיחה עם התחייבות ל-12 חודשים שמגנים עלינו מאחר ואנחנו משקיעים הרבה מאוד כסף כדי שהוא יצמח.  עצם כמות העסקה אפילו מצוינת בהסכם, ולכן יש ליד כל דבר מה השווי שלו כדי שאם הוא ירצה לפרק את החבילה, הוא ידע מה הוא צריך לשלם כפי שהוסבר לו בפגישה" (עמוד 11 שורות 24 עד 30 לפרוטוקול הדיון).
66. בהמשך העיד מר הדר כי: "אני מודע לזה שאפשר לסיים את הגמר חשבון בשתי דרכים שונות, ואפשר פעם אחת לבוא לקראת הלקוח ולהתחשב כפי שהתחשבנו בפעם הקודמת. לרוב אנחנו הולכים לפי הנמוך ביניהם" (עמוד 13 שורות 9-11 לפרוטוקול הדיון).
67. 00שינויי גרסאות אלה הם מהותיים במיוחד לאור העובדה שכל אחת מהגרסאות הציגה חישובים שונים, וכללה מנגנוני חישוב שונים, החל מ"חבילת מאסטר" דרך "חלק יחסי" וכלה ב"מלוא 12 חודשים".
68. 0איני מקבלת את טענת טייגר כי ניתן לסיים את גמר החשבון במספר אופנים, שכן דרך סיום ההתקשרות צריכה להיות ברורה, קבועה מראש, ונובעת באופן עקבי וחד משמעי מהוראות ההסכם בין הצדדים, על מנת לאפשר ללקוח לכלכל את צעדיו. עצם העובדה שטייגר שינתה עמדתה באופן תדיר ומהותי לגבי אופן חישוב סיום ההתקשרות מאירה בזרקור חזק את אי הבהירות הבסיסית והמהותית בהסכם בין הצדדים בעניין זה, ומטילה צל כבד על עקביות ומהימנות טענותיה לאורך ההליך.
69. עוד בהקשר זה, במסגרת סיכומיה שבה טייגר וטענה כי הוכמן שילם תשלומים מופחתים במהלך ההתקשרות כחלק מ"הקלה תזרימית" (סעיף 4 לסיכומיה). אולם טענה זו לא הוכחה ולא אוזכרה בכתב התביעה המתוקן ואף לא בכתב התביעה המקורי, מדובר בטענה עובדתית חדשה בהליך, המהווה שינוי יסודי בבסיס החיוב הנטען, אשר לא נטענה באף שלב קודם לכן בכתבי הטענות.  על כן, ובהתאם לדין, מדובר בהרחבת חזית אסורה.
70. בעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית משפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו במפורש או מכללא (ע"א 6799/02 יולזרי נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, סעיף 6 לפסק הדין) ("עניין משולם"). במקרה דנן, לא התבקש תיקון כאמור ולא ניתנה הסכמה.  לפיכך, לא ניתן להעלות טענה לגבי "הקלה תזרימית" בשלב הסיכומים ואיני נותנת לה משקל.

• העדר הוכחה לאספקת שירותים בפועל

71. בנוסף לאמור לעיל, אני סבורה כי לא הוכחו השירותים שניתנו להוכמן במהלך תקופת ההסכם למתן שירותי ייעוץ משנת 2018.
72. טייגר התחייבה בסעיף 1 להסכם למתן שירותי ייעוץ משנת 2018, כי השירות יכלול ייעוץ במספר תחומים (ככל שתחומים אלו יהיו זקוקים לטיפול): שיווק, כוח אדם, תכנון כספי, מבנה ארגוני, חומרים פרסומים ואימון אישי.
73. עוד נכתב בסעיף 1 האמור כי "הייעוץ יכלול בין השאר: קופירייטינג; עריכה של תוכן שיווקי; ליווי קמפיינים שיווקיים וניהולם השוטף; פיקוח וניהול שדרוג אתר האינטרנט; פייסבוק; מבדקי אישיות לכוח אדם חדש וקיים; הגדרת תקציבים שיווקיים וניהולם; ניהול תקציבים פיננסיים; בניית ספר נהלים; הגדרת מדיניות לחברה; בניית תוכנית שכר ויעדים ואסטרטגיה לניהול ותפעול מועדון לקוחות".
74. בסעיף 1.3 להסכם התחייבה טייגר כי הייעוץ יכלול: חקירה עסקית מורחבת אשר בסיומה תיכתב תוכנית אסטרטגית בהתאמה לצורכי הלקוח וביחס למטרות שהוצבו; כי במידה ובמהלך הייעוץ יתעורר צורך לטפל בנושאים שלא צויינו בתוכנית העסקית, יבוצע הטיפול ולאחר מכן מתכונת העבודה תחזור לסדרה; כי זמן בניית התוכנית האסטרטגית נעשה על ידי יועץ בכיר; הליווי הינו לתקופה של 12 חודשים במהלכם מתחייבת Success לשני מפגשי ייעוץ בכל חודש במשך הרבעון הראשון, פגישת ייעוץ אחת כל חודש ברבעון השני, כאשר אורך כל פגישה יהיה כשעתיים וכן ייעוץ שוטף באמצעות דוא"ל ותמיכה טלפונית. בששת החודשים לאחר מכן הליווי יכלול תמיכה שוטפת באמצעות דוא"ל ותמיכה טלפונית.
75. עוד התחייבה טייגר כי ייערך מבדק אישיות שבהתאם לו תותאם תוכנית אישית להעצמה באמצעות קורסים אישיים בהאברד קולג'. הלקוח יהיה זכאי לשני קורסים כחלק מחבילת הייעוץ; הלקוח או מי מעובדיו יהיה זכאי לקחת חלק בסדנאות שטייגר עורכת מדי שבועיים כחלק מחבילת הייעוץ; הלקוח זכאי ל- 9 כרטיסים לסדנאות לבחירתו; הלקוח יקבל 2 מנויים למשך כל תקופת הליווי לאוניברסיטת Success; Success מתחייבת כי במהלך תוכנית הליווי יבוצע מעקב על ידי "מפקח מקרים" שהינו יועץ בכיר שמפקח על כל תהליך הייעוץ ועובר על תיק הייעוץ של הלקוח אחת לשבוע.  ליד מרבית הסעיפים לעיל קיים גם תג מחיר לביצוע הפעולות המנויות בו.
76. על אף האמור, טייגר לא הוכיחה מה השירות שניתן להוכמן. ראשית, טייגר לא זימנה להעיד את היועצים אשר לפי הנטען נתנו שירות להוכמן (תחילה "לירן" ואז "ים"), אשר היו עובדיה ובשליטתה, עדים אשר יכלו לשפוך אור על השירות שניתן להוכמן (עמוד 13 שורות 22-23 ובהמשך שורות 33-39; עמוד 14 שורות 35-38, עמוד 41 שורות 32-33, עמוד 43 שורות 31-39 ועמוד 44 שורות 1-3 לפרוטוקול הדיון).  כך גם לא זומנה להעיד האחראית על היועצים, גברת אדווה פוקס (עמוד 24 שורות 1-2 לפרוטוקול הדיון), אשר שלחה את מכתב גמר החשבון להוכמן.
77. חלף עדים מהותיים אלה הובאה עדותו של מר הדר, אשר העיד כי הוא לא נתן שירותים להוכמן ואף הפנה לגורם שנתן שירותים לקבלת מענה לגבי השירות שניתן (עמוד 14 שורות 35-38 לפרוטוקול הדיון).
78. כלל הוא כי חלה חזקה ראייתית לפיה בעל דין לא ימנע מבית משפט ראייה לטובתו, ובכלל זה הבאת עדות, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, בלא שניתן לכך הסבר סביר, ניתן להסיק כי אילו הייתה מובאת הראיה הייתה פועלת נגדו. ככל שהראייה משמעותית יותר, כך רשאי בית משפט להסיק מסקנות קיצוניות יותר מהימנעות צד להביאה (ת"א (מחוזי-ים) 2538/00 אירנה נורז'ץ ליטבק נ' הרשות הפלשתינית, בפסקה 61 [נבו] (08.07.2019)).  עניין זה אף תקף ביתר שאת עת מדובר בעדים מהותיים להליך כבענייננו (ע"א 7300/21 אסרף נגד בובליל, בפסקה 36 [נבו] (12.03.2024)).
79. לאור הימנעות טייגר מלהביא לעדות את העדים שנתנו את הייעוץ העסקי להוכמן, אשר בנסיבות העניין היה מתבקש להזמינם, מתחזקת טענת הוכמן ונחלשת טענת טייגר.
80. אי זימונם של עדים מהותיים אלה להעיד שומט את הקרקע תחת טענותיה של טייגר כי הוכמן קיבל את מלוא השירות הנחוץ לו ומנגד מחזק את טענת הוכמן כי לא ניתן לו שירות כפי שהתחייבה טייגר בהסכם למתן שירותי ייעוץ משנת 2018.
81. שנית, לא הוצגו שירותים ספציפיים שניתנו להוכמן. בראשית חקירתו הסביר מר הדר כי "כל מה שכתוב בהסכם אנחנו נותנים.  כמובן בהתאם לצורך של הלקוח, כל אחד מה שהוא צריך" (עמוד 2 שורות 25-26 לפרוטוקול הדיון).
82. אולם, מר הדר לא יכול היה להצביע על שירות שניתן להוכמן. כאשר נשאל מר הדר אם נערכה להוכמן תוכנית עסקית, השיב: "אני אומר שוב, אתה צריך לשאול את לירן, אבל לפי מה שאני מסתכל בגמר חשבון שהוא קיבל, אני לא רואה שחייבו אותו למרות שבהסכם כתוב שתכנית זה 12 אלף שקלים ואני גם לא רואה שחייבו אותו על תכנית עסקית לפי הגמר חשבון.  לא לכל לקוח מחויבת להיכתב תוכנית" (עמוד 14 שורות 35-38 לפרוטוקול הדיון).
83. לאחר שנשאל כיצד לא הוכנה תוכנית עסקית השיב מר הדר כי "...תכנית היא יכולה להיות דף עבודה משותף. מאחר ומגיעים אלינו לקוחות לפעמים צריכים משהו שהוא חירום, נגיד כמו עזרה שיווקית או עזרה כספית.  ואם היינו כותבים עכשיו תכנית עסקית, זה יכול לקחת חודש חודש וחצי, מאחר שתוכנית עסקית שלנו היא מכבדת את עצמה והיא עשרות עמודים, ואם מגיע לקוח כמו אסף שהוא עכשיו לחוץ כלכלית והוא היה לחוץ כלכלית מלכתחילה אז מיד יוצאים לפעולה..." (עמוד 15 שורות 28 עד 33 לפרוטוקול הדיון).
84. ובהמשך טען מר הדר "...אני לא רואה שנעשתה תוכנית עסקית. יכול להיות שבוצעה תוכנית אסטרטגית.  לא יכול להיות, בטוח שבוצעה תוכנית אסטרטגית" (עמוד 16 שורות 6 ו-7 לפרוטוקול הדיון).  כאשר נשאל איפה התוכנית, השיב "תוכנית אסטרטגית לא צריכה להיות מוגשת ללקוח.  זה חומר בין היועץ לאחראי יועצים.  זה מסמך פנימי עם מידע עסקי שלנו.  אנחנו לא משתפים אותו" (עמוד 16 שורות 9-10 לפרוטוקול הדיון).
85. כאשר נשאל לעניין זה מפורשות, השיב: "תראה. עבור אסף ההסכם הזה הוא מ- 2018 עברו 7 שנים ולא אני היועץ.  אני כן יכול להגיד לך שאנחנו לא מתעדים מאחר וזה שיחות בין לקוח לבין יועץ.  לפעמים אנשים מגיעים אלינו ל- coaching.  יכול להיות שהוא היה במצב נפשי מאוד רעוע ועזרנו לו בזה, לא תיעדנו את כל השיחות" (עמוד 17 שורות 2-5 לפרוטוקול הדיון).  בהמשך העיד מר הדר כי "הוא קיבל ייעוץ, ייעוץ זה משהו שנעשה בין שני אנשים.  הייעוץ נעשה בעל פה.  לשמחתי, היום ב- 2025 אנחנו יכולים כבר לתעד את זה עם בינה מלאכותית ולהוציא סיכום שלא הייתה קיימת בשנים האלה, ולכן לא תיעדנו את כל השיחות.  זה לא מתועד בעל פה.  זה נעשה בין שני אנשים וקובעים פגישה עוד פעם בדיוק כמו שיחה עם פסיכולוג, וזה לא מתועד באף מקום" (עמוד 24 שורות 17 עד 22 לפרוטוקול הדיון).
86. גם טענה זו אין בידי לקבל.
87. ראשית, גם אם אין כל תיעוד לשירות שניתן, כפי שעולה מדבריו של מר הדר, טייגר הייתה צריכה להציג עדות ישירה ופרטנית לגבי השירות שניתן, ולא די בהשערה לגביו.  חברה עסקית המספקת שירותי ייעוץ נדרשת באופן סביר לתעד את פעילותה, במיוחד כאשר היא תובעת תשלום בגין שירותים אלו, ולאור הפירוט הרב של השירותים בהסכם עצמו.  טענת מר הדר, כי "לא מתעדים את זה" אינה עולה בקנה אחד עם ציפייה זו, ואף אינה סבירה בהינתן אופיו העסקי והמסחרי של ההסכם והשירותים הנטענים.  בהיעדר כל תיעוד, או עדות קונקרטית של יועץ כלשהו, לא ניתן לקבל את טענת התובעת כי השירותים סופקו בפועל.
88. שנית, גם אם חלק מהפגישות לא תועדו, לא ניתן לקבל מצב בו אין כל אינדיקציה לשירות של ייעוץ עסקי שניתן להוכמן. לעניין זה העיד הוכמן כי השירות היחיד שקיבל היה פגישה אחת בחודש עם היועץ העסקי, פגישה של שעה בה לטענתו לא קיבל דבר (עמוד 41 שורות 32-33 לפרוטוקול הדיון).  עדות של הוכמן לא נסתרה בידי טייגר.  עדותו האמינה והעקבית של הנתבע, אשר עמדה במבחן החקירה הנגדית, מקבלת משנה תוקף בהיעדר כל ראיה סותרת מצד התובעת, שבידיה היו הכלים להפריכה.
89. שלישית, עוד יצוין, כי טייגר התנתה את קבלת ההטבות והקורסים המובטחים בהסכם בדרישות הנוגעות לאורח חייו ופרטיותו של הנתבע. מעדותם של גב' פרלמן ומר ליטבק עלה כי הנתבע נדרש למלא שאלון באתרcom המקושר לפי הנטען לתורת הסיינטולוגיה, וכי נדרש לשנות את הרגליו ולהפסיק נטילת תרופות פסיכיאטריות כתנאי לקבלת השירותים (עמוד 32, שורות 21-28 לפרוטוקול הדיון).  דרישה זו מחזקת את הטענה כי טייגר היא זו שלא עמדה בחלקה בהסכם בכך שמנעה מהנתבע לצרוך את השירותים בשל תנאים אלו.
90. לסיכום נקודה זו, בנסיבות שפורטו לעיל, טייגר כשלה בהוכחת טענתה כי סיפקה להוכמן את מלוא השירותים שהתחייבה אליהם. נטל ההוכחה כי סופקו השירותים בפועל מוטל על כתפיה של טייגר, שלא הציגה תיעוד לפגישות הייעוץ.  טענותיו העקביות של הוכמן כי לא קיבל תמורה ממשית וכי טייגר לא עמדה בהתחייבויותיה המהותיות לא נסתרו.
91. מחדלה של טייגר בעניין זה פוגע בליבת ההסכם ומהווה הפרה של חובת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, בכל הנוגע לקיום חיוביה הנובעים מההסכם למתן שירותי ייעוץ 2018. מכאן שיש לייחס לה חלק בכישלון מימוש ההתקשרות (תאד"מ (בת ים) 28164-11-24 א.מ.  טייגר בע"מ נ' לוי [נבו] (22.6.2025) בפסקה 11 לפסק הדין).  במצב דברים זה דרישה לתשלום מלוא התמורה בגין 12 חודשים בעת הפסקת ההתקשרות מוקדם יותר, אינה מחזיקה מים.

• האם "ההטבות" הן חלק מהשירותים שטייגר מחויבת לספק

92. כאמור, טייגר טענה כי ההטבות המפורטות בסעיפים 1.3.5-1.3.7 אינן בגדר חובה, כי אם בגדר זכאות "מעין אקסטרה הניתנת ללקוחות התובעת, ללא תמורה וזאת על אף מחירם הנקוב בהסכמים אלו ולבחירתם המלאה של הלקוחות" (סעיף 12 לסיכומי טייגר).
93. טענה זו של טייגר לא הופיעה בכתב התביעה המקורי ולא בכתב התביעה המתוקן. על כן טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה (עניין משולם, סעיף 6 לפסק הדין).
94. למעלה מהצורך ואף אם לא היה מדובר בהרחבת חזית אסורה, אני סבורה כי טייגר לא הרימה את הנטל הראייתי הנדרש להוכיח כי הסיבה שהוכמן לא קיבל את ההטבות הייתה אי רצונו לצרוך אותן.
95. כך, מעדותה של גברת פרלמן עלה כי היא העבירה שיעורים במכללת האברד; כי הקורסים במכללה היו חלק מן השירותים של טייגר (עמוד 26 שורות 28-29 לפרוטוקול הדיון); כי היא נפגשה עם כל לקוח; כי חלק מהשירותים הם הקורסים במכללה (עמוד 26 שורות 35-38 לפרוטוקול הדיון), וכי לאחר שהוכמן שיתף אותה לגבי הסיטואציה בה הוא מצוי: "ואז מה שהצעתי לו זה פשוט שיש אפשרות במקום שהוא ילמד במכללה. שפשוט ילמד עם יועץ את אותם התכנים.  הוא יכול לקבל בעצם אחד על אחד" (עמוד 27 שורות 38-39 ועמוד 28 שורות 1-2 לפרוטוקול הדיון).
96. במענה לשאלתו של עו"ד קולב, האם הוכמן קיבל את השירות האישי האמור, השיבה הגב' פרלמן: "זה אני לא יודעת. אני לא הייתי אחראית על השירות, לתת את, לדאוג ללקוח ברמה הזאת אם הוא מקבל שירות כזה או כזה.  אבל אני כן העברתי את מה שאני אמרתי לאסף, כן העברתי לאחראית יועצים וההחלטה נעשית בדרג הזה.  אני לא הייתה לי סמכות להחליט מה הלקוח יקבל או מה לא.  כי גם זה מה הלקוח רוצה, אז בסופו של דבר זה עובר לאחראית יועצים.  במקרה הזה כן" (עמוד 28 שורות 5-10 לפרוטוקול הדיון).
97. אמנם מעדותה של הגב' פרלמן לא עולה בברור כי עקב נטילת התרופות להוכמן לא סופק השירות, אך מעדותה עולה בברור כי השירות הנקוב בהסכם ההתקשרות עימו אינו תואם את אורח חייו ומידותיו, וכי היא לא איפשרה לו ללמוד במסגרת המכללה (עמוד 29, שורות 5-9 לפרוטוקול הדיון).
98. חיזוק לדברים אלו התקבל במסגרת עדותו של מר סרגיי ליטבק, אשר היה אחראי הכספים אצל טייגר במועד ההתקשרות החוזית עם הוכמן ("מר ליטבק"), כשבתשובתו לשאלת עו"ד קולב האם הוא זוכר מה נאמר להוכמן בפגישה עם הגברת פרלמן, השיב: "שבפגישה עם איריס הסתבר שכדי שהוא יקבל שירות הוא צריך לשנות את ההרגלים שלו, את הדברים שהוא עושה, את אופן החיים שלו שהיו לו עד אז... לפי מה שאני מבין, שהוא היה נמצא תחת תרופות, ותחת השירות הוא צריך להוריד את התרופות כדי לקבל שירות כדי שהוא יוכל בעצם ליהנות מהשירות עצמו" (עמוד 32 שורות 21-28 לפרוטוקול הדיון).
99. משמעות הדברים היא כי, בניגוד לעדותו של מר הדר לפיה הוא לא יכול לכפות על לקוח את הקורסים והשירותים הניתנים במסגרת ההטבות (עמוד 20 שורות 23-26 לפרוטוקול הדיון), מעדותם של הגברת פרלמן ומר ליטבק עולה כי לפחות בכל הנוגע ללימודי המכללה, השירות לא סופק בשל סיבות הקשורות בטייגר וכי לא הוצע לו שירות חלופי.

• הסיבה לסיום ההתקשרות החוזית

100. מחד גיסא, טייגר הציגה את תכתובת ה- WhatsApp ששלח הוכמן למר אלעד הדר, לפיה הסביר הוכמן כי הוא לא מעוניין לסיים את ההתקשרות בשל חוסר שביעות רצון אלא בשל חוסר תקציב, וכי הוא מעוניין להישאר עם טעם טוב כדי שיוכל להשתמש בשירותי טייגר גם בעתיד (נספח "2" לכתב התביעה המתוקן).
101. מאידך גיסא, הוכמן העיד כי: "לא צרכתי שום שירות, לא קיבלתי דבר, ולראייה, אינכם יכולים להראות אפילו הוכחה של המוצר שנמסר לי. אני מנסה להתחמק מעימותים.  אני לא אוהב את זה" (עמוד 39 שורות 3-6 לפרוטוקול הדיון).  בהמשך הוסיף הוכמן כי "הלקוח שלך לא עונה לי לטלפון.  אני מנסה להראות לך את כל ההתכתבויות שאתה מציג חלקן בצורה מגמתית? יש לי את כולן בפלאפון.  אני יכול להראות לך פעם אחר פעם.  'אלעד אני מבקש להיפגש', 'על מה?', 'אלעד אני צריך לדבר איתך', 'אני עסוק עד 9 וחצי בערב', מ-7 בבוקר עד 9 וחצי ללקוח משלם אין לו דקה אפילו אחת.  'בוא ניפגש ביום שישי', האם אדוני רוצה שאראה לו את ההתכתבויות שהוא משתמש בהן בצורה מגמתית? יש לי את כל ההתכתבות במלואה" (עמוד 39, שורות 8-14 לפרוטוקול הדיון).
102. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי יש לתת משקל מכריע להודעת ה-WhatsApp כראייה יחידה ומכרעת לסיום ההתקשרות מסיבות תקציביות בלבד. באיזון הודעה זו למול הראיות האחרות, ובפרט העובדה שטייגר כשלה בהוכחת אספקת השירותים בפועל, וכן בהינתן חוסר העקביות בגרסאותיה; ועדותו האמינה והעקבית של הוכמן, לפיה סיום ההתקשרות נבע מחוסר שביעות רצון מטיב השירות שניתן ולא מסיבות תקציביות בלבד, ראיתי לתת משקל משמעותי יותר לראיות האחרות.
103. הודעת ה- WhatsApp יכולה הייתה לנבוע מתוך רצון לסיים את ההתקשרות בצורה נעימה ולשים את העניין מאחוריו, כפי שהעיד הוכמן, ולא בהכרח שיקפה שביעות רצון מטיב השירותים שקיבל.

• תנאי מקפח בחוזה אחיד

104. בנוסף, גם אם אניח כי פרשנות טייגר להוראות הסכם הייעוץ משנת 2018 מחזיקה מים וכי ניתן שירות להוכמן (וכאמור איני סבורה כך), הרי שמדובר בחוזה אחיד והדרישה לתשלום בגין מלוא תקופת ההסכם הנטענת (12 חודשים) גם במצב בו מתבקש סיום ההסכם קודם לכן, עולה כדי תנאי מקפח בחוזה אחיד ולפיכך דינה ביטול.
105. תחולת חוק חוזים אחידים - סעיף 23(1) לחוק חוזים אחידים, תשמ"ג- 1982 ("חוק החוזים האחידים"), שולל את תחולת החוק על תנאי הקובע את התמורה הכספית שישלם הלקוח בעד נושא העסקה. במקרה דנן, התנאי המגביל את זכות הנתבע לסיים את ההתקשרות, ואף מחייב אותו בתשלום מלא עבור תקופה שלא קיבל שירות, אינו בגדר תנאי הקובע את עצם התמורה הכספית הבסיסית עבור השירות (התמורה החודשית).  תחת זאת, מדובר בהסדר הנוגע לסיום ההסכם בתוך תקופת ההתקשרות, ומשמעויותיו הכספיות במקרה של יציאה מוקדמת.  תנאים כאלה אינם חוסים תחת ההחרגה שבסעיף 23(1) לחוק חוזים אחידים, שכן הם אינם קובעים את מחיר המוצר או השירות עצמו, אלא את התנאים הנלווים לסיום ההתקשרות (ת"צ (מרכז) 53033-12-12 לוי נ' זאפ גרופ בע"מ [נבו] (11.05.2014), פיסקאות 32-34 ("עניין זאפ").
106. כמו כן, וכפי שפורט בהרחבה לעיל, התנאי אינו מנוסח בלשון פשוטה וברורה, בניגוד לנדרש על פי סעיף 23(1) לחוק החוזים האחידים, ובכך אף נשמט ממנו הסייג לתחולת החוק.
107. האם מדובר בחוזה אחיד - על פי סעיף 2 לחוק החוזים האחידים, חוזה אחיד הוא: "נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם".
108. הנטל להוכיח כי חוזה הוא אחיד מוטל על הטוען לכך (בדרך כלל הלקוח). עם זאת המבחן לקיום חוזה אחיד הוא פורמלי.  כל שהלקוח צריך להוכיח הוא קיומם של מרכיבי הגדרת "חוזה אחיד" שבסעיף 2 לחוק החוזים האחידים.  הוא אינו נדרש להוכיח כי לא ניתנה לו אפשרות לשאת ולתת על שינוי תנאים בחוזה (ע"א 4602/97 רדאל (אשדוד 88 בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נג(2) 577, בפיסקה 18 לפסק הדין).
109. בחינת הסכם הייעוץ משנת 2018 מעלה כי מדובר בחוזה אחיד, שכן הוא נוסח על ידי טייגר שהגדירה את תנאיו מראש כדי שישמשו לחוזים רבים עם לקוחות בלתי מסוימים במספרם או בזהותם.
110. ניתן לראות כי פרטיו של הוכמן מולאו בכתב יד, וכי נכתב שהשירות יכלול ייעוץ ברשימת תחומים, כאשר נכתב "ככל שתחומים אלו יהיו זקוקים לטיפול". דהיינו, כל לקוח ייבחן ויקבל טיפול, אך ההסכם מתייחס לכלל השירותים האפשריים, כיוון שהוא כללי, וכך אף העיד מר הדר (עמוד 2 שורות 25-26 לפרוטוקול הדיון).
111. אמנם נטען על ידי מר הדר כי אם מבקשים שינוי בחוזה ניתן לשנותו (עמוד 2 שורות 35-38 לפרוטוקול הדיון), אולם לא הוצגה כל ראייה לכך. בפועל גם לא שונה הנוסח שהוכן מראש.  קרי, מהראיות שהוצגו עולה כי ההסכם הוא חוזה אחיד וכי תנאים מהותיים בו אינם נתונים למשא ומתן.
112. האם התנאי לגבי היעדר יכולת להשתחרר קודם לסיום ההסכם הוא תנאי מקפח - תנאי מקפח מוגדר בסעיף 3 לחוק החוזים האחידים, כתנאי שיש בו, בשים לב למכלול תנאי החוזה ונסיבות אחרות, משום קיפוח של לקוחות, או יתרון בלתי הוגן לספק העלול להביא לקיפוח לקוח.
113. סעיף 4 לחוק החוזים האחידים קובע חזקות קיפוח. בין היתר, בסעיף קטן 5 נקבע כי תנאי "המחייב את הלקוח באופן בלתי סביר להיזקק לספק או לאדם אחר, או המגביל בדרך אחרת את חופש הלקוח להתקשר או לא להתקשר עם אדם אחר" מקים חזקת קיפוח.  בנוסף, סעיף 4(6) קובע חזקת קיפוח לתנאי "השולל או המגביל זכות או תרופה העומדת ללקוח על פי דין, או המסייג באופן בלתי סביר זכות או תרופה העומדת לו מכוח החוזה...".
114. התנאי הנדון, המחייב תשלום מלא עבור שירותים שלא סופקו בפועל עקב סיום מוקדם של ההתקשרות, שולל למעשה את זכותו של הלקוח להשתחרר מהחוזה ללא תשלום עבור תמורה שלא קיבל, ובכך הוא עונה על חזקות הקיפוח שבסעיפים 4(5) ו-4(6) לחוק.
115. הקריטריון המרכזי לבחינת קיפוח הוא "מבחן ההגינות והסבירות". תנאי ייחשב למקפח אם הוא נועד להגן על אינטרס של הספק מעבר למידה הראויה והלגיטימית בסוג זה של התקשרות, תוך ניצול כוחו העדיף של הספק להכתבת תנאים בחוזה שבו ללקוח אין יכולת ממשית לנהל משא ומתן הנטל לעניין זה עובר לספק להראות כי התנאי סביר ומוצדק בנסיבות העניין (ע"א 1770/21 אמיר חצרוני נ' Facebook Ireland Limited בפסקה 47 [נבו] (14.12.2022)).
116. לעניין זה התייחס כבוד השופט גרוסקופף בעניין זאפ, פסקאות 46-47: "משך הזמן הסביר להתקשרות ללא אפשרות יציאה הוא עניין התלוי בטיב השירות בו מדובר, ובמכלול נסיבות העניין.... על מנת להראות כי הסדר המונע מהלקוח כל אפשרות לסיים את ההתקשרות הוא סביר, ובלתי מקפח, לא די בהצבעה על אינטרס עסקי לגיטימי, אלא גם יש מקום לשכנע כי אין דרכים פחות קיצוניות (מבחינת פגיעתן בחירות הלקוח) לקדמו".
117. לאחר בחינת תנאי ההסכם ונסיבותיו אני סבורה כי טייגר לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי התנאי המונע סיום ההתקשרות סביר וצודק בנסיבות העניין.
118. אומנם מדובר במוצר שאינו חיוני, ויש להניח כי קיימת תחרות מסוימת בשוק (אם כי הדברים לא הוצגו), אולם בשים לב למכלול תנאי ההסכם ולנסיבות אחרות יש בתנאי משום מתן יתרון בלתי הוגן לטייגר באופן שעלול להביא לקיפוח (סעיף 3 לחוק חוזים אחידים).
119. כך, לא הוצג כי ניתנה להוכמן אפשרות לבחור בין תקופות חוזיות שונות, ולא הוכח כי היעדר אפשרות להשתחרר מההסכם הייתה ברורה להוכמן. בין הצדדים קיימים פערי כוחות ומידע, ולשונו הלא ברורה של ההסכם אינה תורמת לצמצום פער זה.  היות תנאי הכבילה עמום מחזקת את חוסר האיזון ואת המשקל שיש לתת לכך שמדובר בתנייה מקפחת.
120. כך גם, איני מקבלת את טענת טייגר כי מכיוון שחלק מהתמורה היא בדמות 10 אחוזים מהשיפור במחזור החודשי, יש בסיס לדרישתה (עמוד 10 שורות 22-25 לפרוטוקול הדיון ועמוד 11 שורות 24-30 לפרוטוקול הדיון).
121. מדובר בטענה שנטענה באופן כללי, בלי שהוצגה ראיה לכך שמרכיב זה אכן יצר איזון כלכלי סביר לתנאי הקיפוח הנטען. כך נטען כי הושקע כסף רב כדי שעסקיו של הוכמן יצמחו ולכן יש סבירות בתנאי, אך לא הוצגו ראיות לעניין זה.  התובעת כשלה בהוכחת השקעה קונקרטית, ולכן טענתה בדבר 'ההיגיון המסחרי' נותרה תלויה על בלימה.
122. כמו כן, מדובר בתנאי שאינו מתקיים בהכרח, ואין כל וודאות לשיפור במועד בו נחתם ההסכם ולכן חורג מהאיזון הנדרש בין הצדדים. קרי, כפי שאירע במקרה דנן כאשר הוכמן חויב בתשלום מלא גם ללא קבלת שירות מלא או ללא שירות כלל ובלא כל שיפור נטען ברווחיו.
123. בנסיבות אלה התנאי מגן על אינטרס טייגר מעבר למידה הראויה והלגיטימית, ויוצר חוסר איזון בין הצדדים. בפרט כאשר מדובר בחוזה אחיד שבו ללקוח אין יכולת ממשית לנהל משא ומתן על תנאים אלו.
124. קביעה דומה בדבר היותם של תנאים דומים מקפחים בחוזה אחיד ניתנה בתאד"מ (שלום חדרה) 12729-11-20 א.מ טייגר נ' ציבולסקי [נבו] (28.11.2022). באותו עניין נקבע כי תנאי המגביל ומסייג את זכות הביטול בהסכם נוסח באופן לא סביר ומהווה תנאי מקפח מכוח סעיף 4(6) לחוק החוזים האחדים.
125. העובדה שהתמחור מבוסס בחלקו על אחוזים מהצלחה אינה סותרת את החזקה בסעיף 4(5) ובסעיף 4(6) לחוק החוזים האחידים, שכן היא מגבילה באופן בלתי סביר את חופש הלקוח להשתחרר מחוזה או להתקשר בחוזה עם ספק אחר. כדי להצדיק תניית כבילה חוסמת לא מספיק להצביע על קיומו של אינטרס של הספק, אלא עליו להוכיח כי אין דרכים קיצוניות פחות.  קרי, כאשר ניתן להגן על האינטרס הלגיטימי של הספק באמצעים פוגעניים פחות מאשר כבילה מוחלטת (כגון, התניית שחרור בעמלה יחסית גם לאחר ההשתחררות במקום שלילה מוחלטת של זכות יציאה).  כבילה מוחלטת ללא חלופת יציאה מידתית חורגת מהנדרש ומהווה הגנת יתר בלתי הוגנת.
126. לסיכום נקודה זו, טענת טייגר בדבר "היגיון מסחרי" מאחורי חיוב מלא בתקופת ההתקשרות, גם במקרה של סיום מוקדם, אינה מספקת, שכן היא לא הוכיחה כי אין דרכים פחות פוגעניות להגן על אינטרס זה וכיצד היא מאזנת את פערי המידע וההטיות הוגניטיביות הפוטנציאליות אצל לקוחותיו (עניין זאפ, פיסקה 47).
127. לפיכך, גם מטעם זה אין לקבל את התביעה נגד הוכמן.

• הערה לפני סיום

128. התייחסתי לעיל לטענות שראיתי שיש בהן להוות משקל בפסק דיני. יצוין כי נטענו טענות נוספות אשר לא ראיתי להתייחס אליהן בשל היעדר המשקל שלהן להכרעתי, בין היתר, הטענה להטעיית הוכמן בשל השימוש במונחים "מכללה"; "אוניברסיטה" וכיוצ"ב.  יש טעם בטענה כי לא ניתן להשתמש במונחים אלה ללא אישור המועצה להשכלה גבוהה, אולם איני סבורה כי היה לשימוש במונחים אלה משקל מכריע בהתקשרותו של הוכמן בהסכם למתן שירותי ייעוץ משנת 2018, או בהפסקת ההתקשרות.  הגם שהטענה בדבר שימוש במונחים מטעים, עשויה להיות בעלת משקל ציבורי, בנסיבות המקרה בו נדחתה התביעה על בסיס נימוקים מהותים הנוגעים לפרשנות ההסכם, אי אספקת שירותים והיות התנאים מקפחים, אין צורך להכריע בטענה זו לצורך פסק דין זה.
129. כך גם נטען לגבי הסתרת קשר נטען לסיינטולוגיה. אולם, גם לעניין זה לא ראיתי כי הכרעה בו נדרשת לפסק דיני.  שכן, לא הוכח כי היה בקשר כאמור כדי להשפיע על הוכמן בהתקשרותו או הפסקת התקשרותו עם טייגר.  למעלה מן הצורך אציין כי לא הוצגה כל הוראה בדין האוסרת את קיומה או את פעילותה של תנועת הסיינטולוגיה.

• סוף דבר

130. לאור האמור, התביעה נדחית. טייגר תשלם את הוצאותיו של הוכמן בשיעור של 7,500 ₪.  הסכום האמור ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא ריבית פיגורים כדין.
131. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' תמוז תשפ"ו, 24 יוני 2026, בהעדר הצדדים.