בעקבות זאת הגיש התובע בקשה לצו מניעה זמני כנגד החלטת הנתבעים לסלקו מתפקידו תוך רמיסת זכויותיו. במסגרת הדיון ובהסכמת הצדדים סוכם כי יחסי עובד-מעביד יופסקו ביום 12.9.13, מבלי לגרוע בטענות הצדדים לעניין נסיבות הפסקת העבודה.
התובע דורש בתביעתו תשלום פיצויי פיטורים בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה, וכן תשלום של זכויות נוספות (הפרשי שכר, פדיון חופשה, הפרשות לקופת גמל ולקרן השתלמות וכן פיצוי בשל אי הנפקת תלושי שכר בסך 5,000 ₪).
- טענות הנתבעת
הנתבעת טענה בכתב הגנה כי תביעתו של התובע מבוססת כולה על "הסכם מייסדים" אשר הנתבעת כלל אינה צד לו ולא אשררה אותו מעולם, ומשכך ההסכם אינו מחייב אותה.
הנתבעת טוענת כי בינה לבין התובע לא התקיימו יחסי עובד-מעביד. התובע פעל כבעל מניות וכמנהל וקיבל בתמורה קיבל שהשתנה מעת לעת, תוך שמובהר שאין קשר בין גובה התגמול להשקעה של כל אחד מבעלי המניות בנתבעת.
בתחילה הנתבעת נתנה ללקוחותיה רק שירותי כביסה והתובע שימש כובס ומנהל חנות. סמוך להקמת המפעל באור עקיבא עבר התובע "לעבוד" כאחראי על עובדי הייצור במפעל הנתבעת. לחלופין טענה הנתבעת כי גם אם הסכם המייסדים היה מחייב אותה, הרי שממילא התובע והנתבעים לא פעלו על פיו ומכאן שיש לראות בתובע כמי שהשלים עם שינוי תנאי העבודה ועם הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת.
עוד נטען, כי בהעדר יחסי עובד-מעביד אין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעה.
הנתבעת טענה כי התובע שימש אחראי על עובדי הייצור של הנתבעת ומלא תפקידו בצורה לקויה. בעקבות זאת התקבלו תלונות רבות, והנתבעת הפסידה לקוחות. הנתבעת אף טענה כי התובע הטריד מינית עובדות של הנתבעת.
בנוגע לסיום העבודה התובע הציג גרסאות סותרות. מכל מקום, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים מאחר שהוא זה שעזב את מקום העבודה.
אשר לתביעה לפדיון ימי חופשה טענה הנתבעת כי התובע נהג לשהות חופשות ארוכות בחו"ל על חשבון ימי עבודה ומשכך אינו זכאי לימי חופשה, שניצל ביתר.
כמו כן התובע אינו זכאי לשכר מעבר לתשלומים שקיבל בפועל.
אשר לסכום שקוזז משכר התובע, מדובר ברכישת בגדים עבורו שנעשתה באמצעות כרטיס האשראי שקיבל לצורכי הנתבעת, מכאן שהקיזוז נעשה כדין.
הנתבעת הכחישה את זכאות התובע לכלל הסעדים המבוקשים בתביעה וכן את סמכותו של בית הדין נוכח אי קיומם של יחסי עבודה, לגרסתה.
- טענות הנתבעים 2-4