כן העיד זהבי בשורות 1-2 בעמוד 28:
"העד, מר זהבי: אני חשבתי שהיא לא הייתה מוצדקת ואני לא חוזר בי מדברים שאני מאמין בהם."
ולבסוף, בשורות 30-33 בעמוד 46:
"העד, מר זהבי: אני אענה לך בפעם ב-12 סתם אמרתי 12 שלא חשבתי שיש מקום להתנצל על כך שאני נאבק למען 174 אנשים שמתו מהיפותרמיה רעב ושהדברים שאמרתי הוא כותב שאני מבזה את קודשי הדת זה שקר דעתי לשון הרע לא רק שנייה אני אומר לך, "
תימוכין לטענתו זו של זהבי ולכך ששמיעת הדברים בקונטקסט כולו מלמדת כי אין בהם כדי להפר את הדין, ניתן למצוא בעדותו של צלקובניק, מטעם הנתבעת עצמה. בעדותו התחמק מר צלקובניק ממענה ישיר לשאלה האם שמיעת הדברים בקונטקסט אמנם מלמדת כי אין פגיעה כנטען ואולם, מעדותו עולה כי בפועל כך הוא סבור. כך, בעמוד 87 שורות 3-14, העיד צלקובניק:
"העד, מר צלקובניק: ראשית אגיד כעורך סוגים רבים של תוכן ב-25 השנים האחרונות שלו משמיעים אני אומר את זה לבית המשפט הנכבד לו משמיעים קטעים של 6 דקות 10 דקות 12 דקות תמיד קונטקסט כזה או אחר יכול להישמע אחרת אבל זה כבר ענייני עריכה וזכותו של אדוני להשמיע זה היה בשולי הדברים לשאלתך החלק הסופי הסוף הסוף הסוף מה שאחר כך גם בעידן הרשתות החברתיות הופץ נגזר נשלח בווטסאפים הופץ לכלל המדינה יצר גלים מיד לאחר שידורו של תגובות אין סופיות שדיברו על הכללות ציבוריים, אנטישמיות לדידם של הפונים וכל מיני פגיעה בסממני קודש ובראשם הנחת תפילין שאם אדוני היה גם מציג את הווידאו שמגיע למאות אלפי צופים מהרדיו ומכלל כלי התקשורת שהתוכנית מופצת היו רואים שמר זהבי עשה תנועה סביב התפילין ועשה כאילו הוא כורך אותם ותולה את עצמו מה שלא תרם לאירוע."
ריכוז האמור מלמד כי לא הוכח שאמירתו של זהבי אמנם הפרה את הוראות הרגולציה הרלוונטיות ויתרה מכך, על פניו שמיעתה בקונטקסט מלמדת כי היא מהווה מימוש של חופש הביטוי. לאור האמור הנני קובעת כי בעצם אמירתו כשלעצמה לא הפר זהבי את הוראות ההסכם בין הצדדים.
- אלא שאף בקביעה זו לא תם הדיון, הואיל ושאלה נוספת היא האם בנסיבות אלו, שומה על זהבי לקבל את הנחיותיה של התחנה וביתר דיוק האם במקרה דנן, ההנחיות אשר ניתנו על ידי התחנה באו בגדר האפשרויות העומדות לה במסגרת ההסכם. אשר לשאלה זו, הרי שאפתח ואציין כי - בכל הנוגע להנחיות אשר רשאית התחנה ליתן - נכונה אני להניח כי סעיף 2.6 יכול להכיל מבחינת לשונו, קביעה ובהתאם לה התחנה מוסמכת להנחות את השדרן לקיים מכאן ואילך, אחר הוראות כאלו ואחרות בכל הנוגע לתוכן דבריו. אלא שהמחלוקת במקרה דנן, אינה באשר להנחיות באשר לתוכן הדברים מכאן ואילך, אלא שהיא מתמקדת בשאלה האם זכאית התחנה לדרוש מהשדרן לקיים כל הנחיה שתינתן על ידה והאם יכולה היא לנקוט, ככל שהוא מסרב לכך, בכל סנקציה שתבחר. בכלל כך, האם מוסמכת התחנה לדרוש כי השדרן יתנצל על דברים אשר אינו סבור כי יש מקום להתנצל בגינם?; האם מוסמכת היא להשעות את השדרן לזמן בלתי מוגבל, מבלי לשלם לו את שכרו?; ונוסף על כך, האם מוסמכת היא לדרוש כתנאי לחזרתו לעבודה - הפקדת בטוחות כספיות והתחייבות לנשיאה במחצית מהעיצומים אשר יוטלו על התחנה בגין דברי השדרן בעתיד. דרישות אלו, הן הדרישות אשר נדרשו על ידי הנתבעת מאת זהבי. זאת כעולה מפורשות ממכתב עו"ד סומר מיום 5.2.23 (נספח 6 לתצהיר עו"ד סומר). במסגרתו רוכזה עמדת התחנה באשר לתנאים לחזרת זהבי לעבודתו כדלקמן:
"1. דרישה שנתן יתנצל באופן חד משמעי על דבריו. (זהו נוסח המקובל עלינו - מוכנים לשקול נוסח אחר שיהיה מקובל(: