דא עקא, שהתובע לא הציג כל ראיה והמוכיחה כי צלקובניק אמנם אמר את הדברים אשר מוזכרים בפרסום ויתרה מכך, בעדותו העיד כי אין לו הוכחות לכך. כך, בשורות 22-25 בעמוד 69 העיד זהבי:
"העד, מר זהבי: סביר להניח שמי שהעביר את רוב החומר זה מנכ"ל התחנה אבל אמרתי סביר להניח אני לא קובע את זה נחצות כי אין לי הוכחות ולא הבאתי אותם לפה אבל הפגיעה בי זה כשאמרו שפגעתי בקודשי ישראל וביזיתי אותם."
בסיכומיו הוסיף זהבי וטען כי בהינתן ששמו של צלקובניק מוזכר בדיווח ובהינתן שהנתבעת הודתה כי פרסמה מצדה הודעת גינוי ופנתה לאמצעי התקשורת - הרי שהוצגו תימוכין לכך שהנתבעת היא זו העומדת מאחורי הפרסום. אלא שהנתבעת צירפה את הודעת הגינוי אשר נשלחה על ידה ותוכנה אינו זה לתוכן המפורסם. אלא שבמסגרתה נכתב כי:
"הדברים שאמר היום נתן זהבי בוטים ומבזים. מיותר לציין שאין להם מקום בשידורי התחנה, ואנחנו מגנים אותם בכל לשון. גם לחופש הביטוי יש קווים אדומים. מנכ״ל הרדיו החליט להשעות את השדרן לאלתר ולהרחיקו מהמיקרופון עד לשיחת בירור, שלאחריה יתקבלו החלטות לגבי ההמשך."
לבד מכך שתוכן הודעת הגינוי אינו זהה לפרסום עליו מושתתת תביעת הדיבה ומשכך, אין בה כדי לבסס הטענה ובהתאם לה מקור הפרסום עליו נסמכת התביעה הוא בהודעה - הנני סבורה כי בגין ההודעה, קיימת לנתבעת הגנה מפני תביעת דיבה בהתאם להוראת סעיפים 14 ו - 15(2( ו - (4( לחוק איסור לשון הרע. זאת הואיל והאמור בהודעת הגינוי בחלקה הראשון מהווה הבעת דעה וחוסה תחת הגנת תום לב בפרסום ומשהאמור בסיפא בכל הנוגע להשעייתו מוגן בהיותו אמת. מעבר לכל האמור, התובעים השתיתו תביעתם בעילה זו, על כך שבשל התנהלות הנתבעים הוצג זהבי כמי שביזה את קודשי ישראל ופגע במגזר הדתי ואולם, עיון בשני הפרסומים מלמד כי בשניהם אין ולו רמז לטענות אלו.
בנסיבות אלו דין העילה הנוגעת ללשון הרע- להידחות וכך הנני מורה.
סוף דבר;
- לאור כל האמור והמפורט מצאתי לקבל את תביעת התובעים בעילת הפרת ההסכם - זאת משנקבע על ידי כי משהושעה זהבי משידור ולא קיבל תמורה בגין תקופת ההשעיה- זכאי הוא לפיצוי בגין כך. פיצוי זה עומד על סך 796, 500 ₪ (שהוא סכום מכפלת 25, 000 ₪ ב - 27 חודשים - 675, 000 ₪ - בתוספת מע"מ). התשלום ישולם בתוך 30 יום מהיום. הואיל ומדובר בתשלום בהתאם לסכום החוזי ובמסגרת ההסכם לא נקבעו הוראות הצמדה - קרי על פניו לאורך כל תקופת החוזה שולמה אותה התמורה בלא הצמדה ונוסף על כך, מדובר בתשלום עיתי חודשי אשר משולם ברובו גם בגין תקופה שלאחר מועד הגשת התביעה - הנני קובעת כי לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.
- התביעה בעילות הפרת זכות מוסרית ולשון הרע- נדחית.
- כפי האמור בסעיף 75 לפסק הדין - הנתבעת תודיע בהקדם, האם עומדת היא על תקופת אי התחרות הקבועה בסעיף 5.2 להסכם - שאם כן, הרי שעליה להמשיך ולשלם לתובעים את שכרם בכל תקופת אי התחרות. ככל שתודיע הנתבעת כי אינה עומדת על תקופת אי התחרות - לא תחול תניית אי התחרות על התובעים ובהתאמה לא תישא הנתבעת בתשלום בגין תקופה זו.
- הנתבעת תישא בהוצאות התובעים בסך של 75, 000 ₪ אשר ישולם בתוך 30 יום מהיום. אציין כי בפסיקת ההוצאות הבאתי לידי ביטוי, על דרך הפחתת סכום ההוצאות, לכך שלתובעים ניתנה אפשרות במסגרת החלטתי מיום 26/12/24, להגיש תצהירים משלימים לעניין הנזק.
- המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ד אב תשפ"ו, 28 יולי 2026, בהעדר הצדדים.