מבחינת השיחה ונסיבות לא מצאתי הפרת חובת זהירות כלפי הנתבעת או חוסר תום לב של התובעת. השיחה נועדה בעיקר לוודא כי מושכת השיק מודעת למסירתו לתובעת, השיק נרשם לפקודת התובעת, ויש בדעתה לפרוע אותו במועד הפירעון, ומדובר בעסקה אמיתית. לנתבעת הייתה הזדמנות בשיחה לשאול שאלות או לדבר עם הקבלן שהיה נוכח ליד אסי, אולם בחרה שלא לעשות כן. ניתן להניח כי הקבלן ביקש ממנה לאשר לתובעת לבצע בשיק עסקת ניכיון.
חקירת נציגי התובעת רק חיזקה את המסקנה כי מי שנפגע משיחה זו היא התובעת, אשר הסתמכה על המצג של הנתבעת כי מסרה את השיק לפקודת התובעת, בגין עבודות שבוצעו עבודה וכי תפרע את השיק במועד פירעונו. כך העיד דני מזרחי (עמ' 4, ש' 16, וכן בעמ' 22( וכך גם אסי שמש (עמ' 31, ש' 18).
אשר על כן, לא מצאתי כי השיחה המקדימה שוללת את תום ליבה של התובעת.
סוף דבר
- הנתבעת משכה שיק לפקודת הקבלן והתובעת, למרות שלא היה לה קשר עסקי מולה, ובכך נטלה סיכון כי תהיה חייבת בפירעון השיק גם אם לא קיבלה תמורה מהקבלן. אין בידי לקבל הטענה כי הקבלן הוסיף את שמה של התובעת כנפרעת ללא הסכמת התובעת. גם לו היה עושה כן, חריגת הקבלן מהרשאתו לא פוגמת בחובה לפרוע אותו לאוחז כשורה.
למרות שהנתבעת לא קיבלה תמורה בגין השיק, מאחר והתובעת אוחזת כשורה בשיק, חייבת הנתבעת בפירעון השיק.
על כן, התביעה מתקבלת במלואה, ההתנגדות לביצוע השיק נדחית. התובעת רשאית תוך 30 ימים לפעול לביצוע השיק בתיק ההוצל"פ.
לאור התוצאה לפיה הנתבעת חבה בתשלום השיק, למרות שלא קיבלה תמורה, ונוכח שכר הטרחה הפסוק בתיק ההוצל"פ, מצאתי לפסוק הוצאות על הצד הנמוך, למרות שהנתבעת האריכה הדיון שלא לצורך.
הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בגין אגרה וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 12, 000 ₪.
ניתן היום, ח' אב תשפ"ו, 22 יולי 2026, בהעדר הצדדים.