(ב) בסעיף זה "מרכיבי היסוד בצוואה" הם:
.....
(1)
(2)
(3)
(4) בצוואה בעל פה כאמור בסעיף 23 - הצוואה נאמרה על ידי המצווה
עצמו בפני שני עדים השומעים את לשונו בעת שהיה שכיב מרע
או בעת שראה את עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות..."
- מרכיבי היסוד של כל אחד מסוגי הצוואות מפורטים בסעיף 25(ב) לחוק הירושה. על צוואה בעל-פה חל סעיף משנה 25(ב)(4) לחוק הירושה, אשר קובע כי הצוואה נאמרה ע"י המצווה עצמו כתנאי ראשון, תנאי שני בפני שני עדים השומעים את לשונו, בנסיבות המצדקות זאת והמצווה היה מול פני המוות. אלו הם תנאי יסוד שבלעדיהם אין מורים על קיום הצוואה. במלים אחרות, התקיימות יסודות מסוימים בסעיף 23 לחוק הירושה היא הכרחית, והיעדר אותם יסודות, אינו ניתן ל"ריפוי" באמצעות סעיף 25 לחוק הירושה. כזו היא בוודאי הדרישה כי המצווה יהיה שכיב מרע או מי שרואה עצמו מול פני המוות. נסיבה זו אינה "הליך", שיכול שייפול בו פגם. היא מהווה תנאי מוקדם, שרק בהינתנו קמה האפשרות ליצור צוואה בעל-פה. היעדרות נתון זה אינה ניתנת לריפוי.
- הטוען לקיומה של צוואת שכיב מרע, הנעשית בעל פה, עליו לשכנע בראיות חזקות שיש לקיימה, כאשר על בית המשפט להיזהר במשנה זהירות ולבחון היטב אם אכן ניתן לסמוך על העדים המעידים על צוואה שנעשתה בע"פ (ראו: בע"א 138/64 פלדמן (שוורץ) נ' טריפמן (2) עמ' 420; ע"א 9200/99 יהודית חנוכה נ' ב"כ היועמ"ש, פ"ד נו ( 3) 801, עמ' 807).
- המושג "שכיב מרע" לא הוגדר בחוק, והוא נקלט מהמשפט העברי. הגדרת הרמב"ם למושג שכיב מרע היא "החולה שתשש כוח כל גופו וכשל כוחו מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על רגלו בשוק והרי הוא נופל על המיטה - הוא הנקרא שכיב מרע". הגדרה זו אומצה בפסיקה בע"א 252/70 רוזנטל נ' טומשבסקי, פ"ד כה (1) 448. ראה גם שוחט, דיני ירושה ועיזבון, מהדורה שביעית , עמ' 95.
- הפרשנות שנתנה הפסיקה למושג "שכיב מרע" הינה פרשנות מצמצמת המבחינה בין אדם חולה, אפילו במחלה קשה- המסוגל ללכת ולתפקד, ובעת הצורך- לדאוג לעריכת צוואה בכתב, בין בכתב ידו ובין בחתימתו על צוואה בנוכחות שני עדים, לבין אדם השוכב על ערש דווי, במחלה שאינו יכול לקום ממנה עוד, אינו מתפקד, ואין בכוחו וביכולתו לטפל בענייניו, כולל עריכת צוואה בכתב. ראה לעניין זה בע"ז (י-ם) 185/96 כהן נ' עיזבון המנוח רחמים כהן ואח'.
מן הכלל אל הפרט - דיון והכרעה:
- אקדים אחרית לראשית, כי לאחר בחינה מעמיקה של כלל החומר המצוי בתיק, ושמיעת חקירות ועדויות העדים, אני קובע כי לא התקיימו תנאי היסוד הנדרשים, לצורך קיום צוואת שכיב מרע ועל כן דין בקשתה של המבקשת להידחות.
- אציין ואדגיש, בשלב זה, כי גם בשאר התנאים שנקבעו בהוראות החוק ובהלכה הפסוקה בכל הקשור לעריכת צוואת שכיב מרע, נפלו פגמים רבים שהם עיקריים ויסודיים, אשר לא ניתנים לריפוי. מסקנתי היא, כי לא עלה בידי המבקשת לעמוד בנטל הנדרש להוכחת הטענה, כי המנוח ערך צוואת שכיב מרע, כפי שיוסבר ויפורט בהרחבה להלן.
- עיקר התשתית הראייתית שהונחה לפני נשענת על התיעוד הרפואי בעניינו של המנוח מבית החולים ב-***, מבית החולים הגריאטרי ***, קופת חולים מכבי והמוסד לביטוח לאומי. ראיה מרכזית נוספת היא חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, וכן עדויותיהם של העדים מר נ.ק. ומר מ.ק. מטעם המבקשת.
- במקרה המונח בפני נטען ע"י המבקשת כי המנוח ערך צוואה בעל פה ציווה את עזבונו בתאריכים 6/12/21, 11/12/21 וב- 13/12/21 בפני מר נ.ק.. עפ"י הנטען המנוח התכוון לרשום את דירתו על שמה של המנוחה. המבקשת גם טענה, כי גם ביום 30/10/21 ביחד עם מר נ.ק. ביקרה את המנוח בבית חולים *** ואמר לו כי הוא מתכוון להוריש את הדירה שבבעלותו לידיה.
- השאלה המרכזית שעל ביהמ"ש לבחון במסגרת ההכרעה הינה כשרותו של המנוח לערוך צוואה, וכן האם התקיימו המרכיבים הקבועים בהוראות ובהלכה הפסוקה לקיומה של צוואת שכיב מרע. הסוגיה המרכזית והרלוונטית ביותר בתיק זה היא כשרותו המנטלית והקוגניטיבית של המנוח במועדים הנטענים לעריכת הצוואה. כאמור ביהמ"ש מינה את המומחה, מומחה בתחום הפסיכוגריאטריה, לבחון סוגיה זו.
- המומחה הגיש חוות דעת אשר במסגרתה קבע כי "לאחר שבדק את המסמכים הרפואיים של מר ו. המנוח ועיינתי בכל החומר המצורף מסקנתי היא כי בעת עריכת הצוואות בתאריכים 6, 11 ו- 13 לדצמבר 2021, המנוח לא היה במצב של כשירות נפשית להבין בטיבה של צוואה או בטיבו של כל מסמך משפטי אחר".
- בחקירתו הנגדית מיום 20.7.2025, המומחה דחה את טענת המבקשת בדבר כשירות חלקית או הבהובי צלילות, והסביר כי מצבו של המנוח לא אפשר שום רמת תפקוד קוגניטיבית שתוכל להיחשב כשירות משפטית. גם בעדות שניתנה מטעמו חזר והבהיר המומחה כי המנוח היה מתועד כל הזמן במסמכים הרפואיים שההכרה שלו הייתה מעורפלת, וכי כל הזמן היה במצב ירוד והוא הוגדר כחולה טרמינלי. עדותו של המומחה הייתה עקבית, מבוססת ובהירה והסתמכה על המסמכים הרפואיים שהונחו בפניו לרבות המסמכים מבית חולים הסיעודי ב-***.
ראה עדותו של המומחה בעמוד 9 לפרוטוקול הדיון מיום 20/7/25
- טענת המבקשת כי המומחה לא בדק את המנוח בעצמו אינה גורעת מתוקף חוות הדעת, שכן חוות דעת רטרוספקטיבית, המבוססת על תיעוד רפואי מוסדי רציף, היא הליך מקובל ומוכר בפסיכיאטריה משפטית. כמו כן, הטענה של המבקשת כי היה על המומחה לעיין בתצהירי העדים אינה רלוונטית שכן עסקינן בטענות עובדתיות ומשפטיות. המומחה אף ציין בעדותו, כי טענות העדים הינם טענות משפטיות ולא טענות מתחום הרפואה וכי הוא אמור להתייחס למסמכים הרפואיים. המומחה העיד כי התיעוד במקרה זה היה מפורט מספיק כדי לאפשר קביעות כי המנוח לא היה כשיר מנטאלי לערוך צוואה.
ראה עדותו של המומחה בעמוד 7 לפרוטוקול הדיון מיום 20/7/25.
- גם טענת המבקשת כי קביעת המומחה מבוססת על השערות מצאתי לדחות. כאשר נשאל המומחה בחקירה האם קביעתו מבוססת על השערות, ענה המומחה:
"לא אז בוא נתקן, בוא נוודא שאנחנו מדברים על אותו דבר. השערה זה כשאין לי שום מסמך לפניי, כשאני חושב מה שאני חושב... ברגע שאני נסמך על מסמכים אני מבין את מה שיש במסמך הרפואי וזה הטוב ביותר שיש לי".