תמש (י-ם) 31375-07-19 א"כ נ' י"כ

פסק דין

עניינה של תביעה זו - בקשת התובעת כי בית המשפט יבטל את הסכם הממון שנחתם בין הצדדים ואושר בבית המשפט ביום 15.3.2018.

בנוסף מבקשת התובעת הצהרה, על פיה היא בעלים של מחצית הזכויות, הכספים או הרכוש שנצברו מיום נישואיה לנתבע, וכן היא מבקשת כי בית המשפט יורה על פירוק השיתוף בכל הנכסים והזכויות המפורטים בכתב התביעה.

עוד מבוקש להורות על פירוק שיתוף בכל הנכסים הרשומים על שמו של הנתבע ביחד או עם אחרים.

ביטול ההסכם מתחייב, לשיטת התובעת, מכך שהנתבע הציג בפניה מצגי שווא בנוגע להיקף רכושו, הסתיר רכוש וכספים והיטעה אותה באופן שעולה לכדי תרמית, הטעיה וחוסר תום לב.

הרקע להליך

1. הצדדים נישאו בשלהי שנת 2003 ולהם שני ילדים, ילידי 2013 ו-2015.
2. במשך השנים ערכו הצדדים שני הסכמים. הראשון שבהם נחתם ביום 26.4.2015 והוא מוגדר כהסכם "חלוקת רכוש נכסים וכספים הקיימים".  מסמך זה מעולם לא אושר על ידי ערכאה שיפוטית כלשהי.
3. במסגרת ההסכם הצהיר הנתבע, כי לעסקיו יש "רווחים מועטים ולא משתלמים", ועל בסיס זה הוסכם בסעיף ו' כי הצדדים לא יפתחו את העסקים להערכת שווי וכל אחד יישאר בבלעדיות עם העסק השייך לו ("xxx" לנתבע ו"xxx" לתובעת).
4. לפי סעיף ג' להסכם, הצדדים הגיעו לחלוקה של כספי מכירת דירות, אשר לאחר קיזוז הוצאות וחובות הותירו יתרה של 2, 300, 000 ₪ לחלוקה. הנתבע התחייב להעביר לתובעת סכום של 1, 200, 000 ₪ (המורכב ממחצית הסכום בתוספת 50, 000 ₪ שהנתבע התחייב להוסיף לה מחלקו).  הנתבע טוען כי מסר לה במעמד זה המחאה על סך זה אך היא לא הפקידה אותה, והם הסכימו על התחשבנות עתידית.
5. כפי שיפורט בהמשך, הצדדים חלוקים בשאלה האם ההסכם בוצע בפועל. הנתבע טוען כי בוצע והתובעת כי לא בוצע והיא לא קיבלה את הכספים שהובטחו לה מכוחו.
6. ביום 15.3.2018 אישר בית המשפט (כב' השופט ערן שילה) את הסכם הממון נשוא תביעה זו בין הצדדים. ההסכם, הקובע משטר של הפרדה רכושית בין הצדדים, הינו כוללני ואין בו פירוט של רכוש הצדדים, פרט לשתי חברות - xxx של הבעל ו-xxx בע"מ של האשה.
7. ביום 14.7.2019 הוגשה התביעה לביטול ההסכם.
8. התנהלו הליכי גילוי ועיון ארוכים והוערך שווי חברות הצדדים. השווי של חברת xxxהוערך בכ-1, 226, 000 ₪ והשווי של חברת xxx הוערך בכ-536, 000 ₪ (או כ-335, 000 ₪ לפי שיטת הערכה אחרת).

המחלוקות בין הצדדים

‏שווי עסק הנתבע (חברת "xxx")

9. התובעת טוענת כי הנתבע הציג בפניה מצג שווא פוזיטיבי ושקרי לפיו העסק בחובות וכי "יש רווחים מועטים ולא משתלמים", בעוד שחוות דעת האקטואר קבעה, כי נכון למועד אישור ההסכם ביום 15.03.2018 שווי החברה מוערך בסך של 1, 226, 000 ₪. הנתבע טוען מנגד כי במועד חתימת ההסכם בשנת 2015 הרווח הנקי אכן היה נמוך (בסך של כ-100, 000 ₪ לשנה) וכי בדיון לאישור ההסכם בשנת 2018 התובעת הצהירה בעצמה כי היא מבינה שהחברה עשויה להיות שווה יותר ובכל זאת מוותרת על זכויותיה בה ויתור מוחלט.

כספים בחשבון הבנק בבנק CHASE בארה"ב

10. התובעת טוענת כי ידעה שהנתבע פתח בעבר חשבון בנק בחו"ל לצורך הוצאות הוצאת ויזה, אך לא ידעה כי מצויים בחשבון זה כספים בסכום משמעותי ביותר של כ-400, 000 $. הנתבע טוען מנגד, כי התובעת ידעה היטב על קיומו של החשבון בארה"ב, הייתה מעורבת בפרטים ושותפה לידיעה על אודות הסכומים המצויים בו.

הזכויות בחנות/מחסן ברחוב xxxx ב-ב.

11. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916התובעת טוענת כי לא ידעה על קיומו של מחסן הרשום על שם הנתבע ב-ב. הנתבע טוען כי התובעת ידעה על הנכס בטרם חתימת הסכם הממון, וכי מדובר בחנות שנרכשה ללא רישום בטאבו או במינהל מאדם בשם xxx, אשר עובדת קיומה אף הוזכרה במפורש במהלך הדיון בבית המשפט לאישור ההסכם.

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)הזכויות בדירת קוטג' ברחוב xxx בבית שמש

12. התובעת טוענת כי לא ידעה על הזכויות הרשומות על שם הנתבע לקבלת דירת הקוטג', ולחילופין כי הנתבע הציג בפניה מצג שווא לפיו מדובר בדירה השייכת לבן דודו, מר י"ז, אשר רק תירשם על שמו של הנתבע באופן זמני. הנתבע טוען, כי התובעת ידעה על קיומו של הנכס, וכי בפועל קיימת מחלוקת והתחשבנות כספית פתוחה בינו לבין י"ז בקשר לדירה זו.

זכויות בדירת הפנטהאוז ברחוב xxx ירושלים

13. התובעת טוענת כי הנתבע העלים ממנה נכס מקרקעין משמעותי זה הכולל גג צמוד לבנייה, וכי בידיה שורה של ראיות לכך שהוא רכש את הדירה מהוריו ולא קיבל אותה במתנה כפי שטען. הנתבע מודה כי לא הצהיר על הדירה בפני התובעת, אך טוען כי הדירה התקבלה מהוריו במתנה ולכן אינה מהווה נכס משותף בר-איזון לפי חוק יחסי ממון, וכי אי-הגילוי נבע מרצונם המשותף של בני המשפחה לשמור על העסקה בסוד מטעמים אישיים.
14. המחלוקת בעניין הדירה ברחוב xxx בירושלים (גוש xxxx, חלקה xx, תת חלקה xx) נוגעת, אפוא, לשאלה האם מדובר בדירת פנטהאוז שהתקבלה במתנה מהורי הנתבע בשנת 2016, או שמא מדובר בעסקת רכישה מוסווית. בא כוח התובעת טוען, כי גרסת הנתבע מהווה טענת "הודאה והדחה" המעבירה אליו את נטל ההוכחה, מאחר שהוא מודה שלא גילה על קיומה של הדירה במועד אישור ההסכם אך מתגונן בטענה שמדובר במתנה.
15. התובעת תומכת את גרסתה בשורת ראיות המערערות את סבירות עסקת המתנה, ובהן תמליל שיחה (נספח 8 לתצהירה) עם אבי הנתבע, המודה במפורש כי מכר את הדירה לבנו לפני כחמש שנים (בשיחה מ-2019), וכן תמליל שיחה עם הנתבע (נספח 10 לתצהיר) שבו הוא מודה כי שילם לאביו "ספציפית שילמתי על זה יותר יקר גם בעסקה שעשיתי" ועוד 100, 000 דולר בגין זכויות הגג. כמו כן, התובעת מצביעה על העברות כספים ישירות מהנתבע לאביו, כגון סך של 120, 000 ₪ בשנת 2015 ו-2016, ועל חוסר הסבירות הקיצוני בכך שההורים (להם 12 ילדים) העבירו את דירתם היחידה במתנה ועברו לגור בשכירות.
16. מנגד, הנתבע נסמך על מסמכים פורמליים ובהם תצהירי העברת הדירה במתנה שנחתמו בפני עו"ד ל"ר ביום 27.10.2016 ודיווח כדין לרשות המיסים על עסקת מתנה. בנוסף, הוגשו תצהירים של ההורים, ש.  ו-ח כ', מיום 27.10.2019 ו-07.10.2019 המאשרים כי העניקו את הדירה לבנם במתנה, אם כי ההורים לא התייצבו לעדות בבית המשפט בטענה שהם חולים וחוששים מהמעמד.  הנתבע מסביר את התבטאויותיו בהקלטות כ"שיחת מכירה, נטו" שנועדה לשמור על העסקה בסוד מפני שאר האחים, ומנמק את החלטת הוריו להעניק דווקא לו את הדירה בכך שהוא הבן השני והבכור שהיה מעורב ביותר בחייהם וליווה את אביו לאורך כל הדרך בכספים ובסיוע.‏
17. ב"כ הנתבע מוסיף וטוען בסיכומיו, כי הדירה הועברה בעסקת מתנה שאינה רלוונטית לאיזון המשאבים ולכן לא נזכרה בהסכם, וכי הנטל להוכיח שהזכויות נרכשו בתמורה מוטל על התובעת שלא הציגה כל מסמך או ראיה להעברת כספים. הנתבע מסביר כי אי-גילוי הנכס נבע מכך שמדובר בסוד משפחתי שההורים ביקשו לשמור משאר האחים, ומאחר שהתובעת הייתה אשתו באותה עת, הנתבע לא רצה שהדבר ייחשף וייוודע לכל המשפחה.
18. הועתק מנבובמאמר מוסגר יצויין, כי הצדדים העריכו את שווי הדירה בסכומים שבין 3.5 מיליון ל-4.5 מיליון ₪ (ר' כתב תשובה בעניין בקשה לביטול עיקול מ-3.2.2022).

אי-תשלום סך של 1, 200, 000 ₪ ותוקף ההסכמים

19. התובעת טוענת, כי הנתבע לא שילם לה את הסך של 1, 200, 000 ₪ שהובטח לה בהסכם 2015. עם זאת, בכתב התביעה היא טענה, כי הוא שילם 700, 000 ₪ מתוך החוב בדרך של מימון רכישת דירה עבורה ביפו והתחייב להשלים את סילוק החוב בתשלומי המשכנתא על דירה זו, התחייבות שהופרה כעבור מספר חודשים עת הודיע לה על רצונו להתגרש.  הנתבע טוען כי ההסכמים תקפים לחלוטין, נחתמו מרצון חופשי ואושרו כדין בבית המשפט, וכי הצדדים נהגו בפועל לפיהם וקיימו הפרדה רכושית מלאה מאז שנת 2015.
20. ‏הנתבע טוען כי הוא שילם לתובעת את חובו הנ"ל לאורך הזמן ובדרכים שונות במהלך השנים, וכי במועד חתימת הסכם הממון בשנת 2018 הצדדים כבר היו במצב מאוזן. לגרסתו, עובדה זו היא הסיבה לכך שבהסכם משנת 2018 לא נרשמה כל התחייבות כספית שלו כלפיה.
21. הנתבע מפרט כי התשלום בוצע, בין היתר, באמצעות העברת כספים במזומן בכל פעם שהתובעת ביקשה ("לאחיה יש גמ"ח מזומן") ובאמצעות קיזוזים של הוצאות הבית השוטפות. בנוסף, הוא שילם לבדו חוב משותף למס הכנסה משנת 2011-2012 בסך של 400 אלף ₪, אשר מחציתו הייתה אמורה לחול על התובעת.
22. כמו כן, הנתבע טוען כי כבר במועד החתימה על ההסכם בשנת 2015 הוא מסר לתובעת המחאה על כל הסכום שהוסכם, אשר הופקדה על ידה בנאמנות בידי אחיה ש.. הנתבע מדגיש כי עצם העובדה שהתובעת חתמה על הסכם 2018 ללא כל דרישה או אזכור של חוב כספי, מעידה על כך שכל ההתחשבנות ביניהם הסתיימה והם היו מאוזנים.
23. בסיכומו של דבר מבקשת התובעת לבטל את ההסכם ולאזן את כל הנכסים המפורטים לעיל בין הצדדים.
24. ‏‏ביום 26/11/2025 נערך דיון הוכחות במסגרתו נחקרו הצדדים על תצהיריהם וביום 15.12.2025 הושמעו סיכומים בעל פה.

דיון והכרעה

25. המדובר בתביעה לביטול הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין.
26. על פי ההלכה הפסוקה, הסכם ממון שאושר כדין נהנה ממעמד מיוחד, המשלב הן פן הסכמי והן פן שיפוטי. בשל מנגנון האישור הייחודי המוודא גמירות דעת ורצון חופשי, נקבע כי הנטל לסתור את תקינות ההסכם ולהוכיח פגם בכריתתו (כגון טעות, הטעיה, עושק או כפייה) הוא כבד במיוחד, וביטולו ייעשה רק במקרים נדירים וחריגים ביותר בהם קיימים טעמים כבדי משקל.

ראו תהס (י-ם) 27071-11-19 פלונית נ' אלמוני [27.11.2022]: