"הלכה מושרשת וידועה היא שהמקרים בהם ניתן לבטל הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין הם נדירים ביותר, ולא בנקל יתקבלו טענות בדבר בטלות ההסכם. נטל ההוכחה, המוטל על התובעת, גבוה במיוחד."
וכן ראו עמש (ת"א) 38753-06-19 פלונית נ' פלוני [18.3.2020]:
"הנטל המוטל על כתפי מי שעותר לביטול הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין הוא כבד."
- כפי שנקבע בר"ע 359/85 טרזה (קורפלש) קוך ואח' נ' ברוך קוך פ"ד לט(3) 421:
"ספק בלבי אם לאחר קבלת אישור להסכם ממון בין בני זוג במעמד שופט... יכול בן זוג להישמע בטענה, שכרת את ההסכם, בניגוד להצהרתו, מרצונו הטוב והחופשי. אם נגרוס אחרת, תתרוקן לכאורה מתוכנה הדרישה לאישור כזה, הבא לפי עצם טיבו וטבעו, להבטיח שבני הזוג יבינו היטב את תוכן ההסכם ויסכימו לו מרצון".
שהרי, כפי שנקבע בע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו(3) 421 בעמ' 428:
"...קבע המחוקק כי אין תוקף להסכם ביניהם אלא אם משתכנעת ערכאה שיפוטית שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי, ללא לחץ, וששני הצדדים הבינו בדיוק במה מדובר ומהן התוצאות האפשריות של חתימתם על אותו הסכם".
- התובעת טוענת, כי הנתבע הסתיר ממנה את היקף עסקיו האמיתי, את העובדה שהוא הבעלים של נכס בבית שמש לגביו היא הוטעתה לחשוב שמוחזק על ידו בנאמנות עבור בן דודו, שהוא הסתיר את העובדה שהוא מחזיק כ-$400, 000 בחשבון בארה"ב וכן הסתיר את העובדה שרכש דירה בגבעת שאול מהוריו.
- הנתבע טוען, כי התובעת הכירה את עסקיו ואת היקפם, לא טרחה לבדוק טרם חתימתה על ההסכם מהו שווי החברה של הנתבע, ידעה על החשבון בארה"ב ועל הכספים שבו וידעה על הדירה בבית שמש. אשר לדירה בגבעת שאול נטען, כי זו ניתנה לנתבע במתנה ע"י הוריו ומשכך היא אינה נכללת בנכסים המשותפים או בני-האיזון.
- ככלל, ויתור על זכויות בהסכם ממון חייב להיות מפורש, מודע וברור. נכס שלא אוזכר בהסכם הממון, ולא נכלל תחת הגדרה רחבה ומפורשת של ויתור הדדי, חזקה לגביו שלא הייתה כוונה לוותר על הזכויות בו ("אין אזכור - אין ויתור").
- בתי המשפט קבעו כי סעיפי ויתור כלליים וסטנדרטיים (כגון "אין לצדדים תביעות הדדיות") אינם תופסים לגבי נכסים מהותיים שהוסתרו או שלא היו ידועים לצד השני בעת החתימה.
כב' השופטת שטמר מביהמ"ש המחוזי בחיפה דחתה ערעור שהגיש הבעל לאור בג"צ קהלני:
סבורה אני, כי אין בנוסחו של ההסכם, המראה כביכול על וויתור על נכסים שאינם כלולים בו, כדי לשלול את זכותה של התובעת לעמוד כעת על זכויותיה הקנייניות, ככל שמדובר בנכסים אשר לא נזכרו בהסכם ואשר התובעת לא ידעה על קיומם בשעת כריתת ההסכם. גישה הקובעת, כי מקום שאין ויתור מפורש בהסכם גירושין, אינו ויתור, עולה מדבריה של כב' השופטת ארבל דנה בבג"צ 7947/06 איילה קהלני נ' בית הדין הרבני הגדול (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 24.12.06(עמ (חי') 416/06 פלוני נ' פלונית, סע' 17 , 12.4.07).
- בפס"ד ש.א. נ' ש.ד. ערך כב' השופט דרורי מביהמ"ש המחוזי י-ם סקירה משפטית של פסקי דין שניתנו לאחר פס"ד קהלני ועל בסיסו מגיע לכלל מסקנה כי:
"תמונה זו של הפסיקה, בשלוש השנים האחרונות (פסק הדין בפרשת קהלני ניתן ביום 24.12.06), מעידה על כך שהמדיניות הפרשנית, ככל שהדבר נוגע לנושא שאינו מוזכר בהסכם הגירושין, היא כזו, שלא ניתן להסיק אוטומטית וויתור או מחילה; נהפוך הוא, מוטל על הטוען לוויתור או למחילה נטל ראייתי להוכיח, שהשתיקה בהסכם הגירושין, משמעה שהצד שכנגד הבין וידע שיש לו זכות מסוימת, והוא וויתר עליה.