ראוי לציין, כי בכל המקרים שהובאו לעיל, לרבות בפרשת קהלני, הנתונים היו כאלה שבהסכם הגירושין הופיע סעיף כללי של וויתור על זכויות שלא הוזכרו בהסכם, וקביעה כי ביחס לזכויות כאלה, כל צד יהיה הבעלים של הזכויות שבשליטתו או בהחזקתו".
יתר על כן, לדעת השופט דרורי בהתייחסות לפס"ד של השופט שוחט 99783/99 פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו], ומאחר והמדובר בזכות שבדין, כמקרה דנא, אין כל צורך להעלותו כלל בהסכם הגירושין. "עצם קיום הזכויות בדין, והצורך - או ליתר דיוק, היעדר הצורך - לכלול אותם במפורש בהסכם הגירושין".
עמ (י-ם) 222/08 ש' א' נ' ש' ד' [פורסם בנבו] סע' 260, 270 , 2.2.10 ).
נטל ההוכחה בטענת "הודאה והדחה" (אי-גילוי נכס שנטען לגביו שהוא מתנה)
- כאשר בן זוג אחד תובע זכויות בנכס שלא גולה בהסכם, והנתבע מודה כי הנכס קיים וכי הוא לא גילה אותו, אך טוען "הדחה" - קרי, שהנכס אינו בר-איזון מכיוון שניתן לו במתנה ולכן מוחרג לפי סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון - חל כלל "הודאה והדחה".
- הנתבע מודה בעובדות המקימות את עילת התביעה הלכאורית (קיומו של נכס שהתקבל לבעלותו במהלך הנישואין והוסתר מהתובעת), אך מוסיף עובדות המפקיעות את הזכות (היותו מתנה). במצב זה, נטל השכנוע עובר במלואו אל כתפי הנתבע להוכיח כי אכן מדובר במתנה שהתקבלה באופן שמחריג אותה ממסת הנכסים המשותפת.
ראו עא 6681/21 שרית קילקר נ' עובד ניסים נועם [12.7.2023].
מן הכלל אל הפרט
- לאור העקרונות שפורטו לעיל אבחן את טענות הצדדים ואת המסקנות העולות מהן.
שווי עסקו של הנתבע - חברת אלגנטמן בע"מ
- התובעת טוענת בכתבי הטענות ובתצהיריה כי הנתבע הוליך אותה שולל והציג בפניה מצג שווא שקרי לפיו חברת xxx בע"מ שרויה ב"חובות כבירים", הפסדים וקשיים כלכליים. לטענתה, היא הסכימה לחתום על ויתור מלא על זכויותיה בחברה במסגרת הסכם הממון בשנת 2018 רק בשל הסתמכותה על מצג כוזב זה. היא מוסיפה כי הנתבע הציג לה שהעסק נמצא באותו מצב ירוד שבו היה בשנת 2015, שבו רווחי העסק היו מועטים ולא משתלמים.
- באשר לשווי הריאלי של החברה, התובעת טוענת בבקשותיה כי שוויה זינק באופן מתמיד בניגוד למצגיו של הנתבע. היא טוענת כי כבר בשנת 2015 עמד שווי החברה על לפחות "1, 000, 000 ₪" (כאשר שווי מימוש הנכסים בלבד עמד על סך של 500, 000 ₪). עוד היא טוענת כי בשנת 2018 שווי החברה האמיר לכל הפחות לסך של 2, 000, 000 ₪ (כאשר רק שווי מימוש הנכסים עמד על סך העולה על 1, 000, 000 ₪).
- בחקירתה בעל פה העידה התובעת: "היה ויתור מצידי בידיעה שהעסק הזה נמצא בחובות, והעסק הזה נמצא בהפסדים, החנות עצמה היא גם נמצאת בחובות". היא הסבירה כי רק לאחר שגילתה עובדות שהוסתרו ממנה, כגון קיומן של חנויות נוספות המופעלות בזכיינות וחשבונות בבנק CHASE בארה"ב, הבינה שהנתבע שיקר לה גם לגבי מצב העסק. על כן היא עותרת לביטול ההסכם בטענת טעות והטעיה ולאיזון משאבים הכולל את שווי החברה.
- מנגד, הנתבע טוען בכתב ההגנה ובתצהיריו כי התובעת ידעה היטב שמדובר ב"עסק פעיל ורווחי בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים". הנתבע מפנה לפרוטוקול אישור ההסכם בבית המשפט, שבו הצהירה התובעת במפורש: "אני מבינה שיש מצב שהחברה שלו שווה יותר וייתכן שההסכם מבטא ויתור גדול יותר מצדי ואין לי בעייה עם כך". הנתבע טוען כי אמירה זו שומטת לחלוטין את טענתה כאילו סברה שהחברה שרויה בחובות, ומעידה על ויתור מודע, מלא ומרצון.
- 00הנתבע גם טוען כנגד הערכת השווי של החברה. לעניין זה דין טענותיו להידחות הואיל והוא לא שלח שאלות הבהרה למומחה ולא ביקש לחקור אותו על חוות דעתו.
0
- אני מוצא לדחות את טענת התובעת לפיה יש לבטל את הסכמתה לוותר על איזון החברה. התובעת הכירה את החברה ואת פעילותה ויכולה היתה לבדוק את נתוני החברה טרם החתימה על ההסכם. זאת ועוד, בהסכם 2015, שאמנם לא אושר בבית המשפט אך הוא משקף את הסכמות הצדדים בעת שנעשה, הוסכם, כי "בהתאם לנאמר ע"י מר י. היו' שיש רווחים מועטים ולא משתלמים בעסקים הקיימים שלו, הוחלט ע"י א. לא לפתוח את העסקים וכל אחד יישאר בבלעדיות על עסקים השייכים לו ללא דין ודברים ושום ערעור... מוסכם שכל החנויות כולל השם, המלאי, המוניטין, הציוד, או כל דבר ששייך וקשור לענף הביגוד של י. היו' ומוסכם שכל הקשור לעסק הקוסמטיקה יהיה בבעלות בלעדית של א. תחי'."
- מהאמור עולה, כי הצדדים הסכימו על הפרדה רכושית בעסקיהם כבר ב-2015, והדבר בא לידי ביטוי בהסכם 2018 שאושר, כאשר התובעת הצהירה לפרוטוקול: "אני מבינה שיש מצב שהחברה שלו שווה יותר וייתכן שההסכם מבטא ויתור יותר גדול מצדי ואין לי בעיה עם כך."
- במצב דברים זה התובעת כבולה בהסכמות ומשיכולה היתה לערוך בדיקות עצמאיות בנוגע לחברה ובחרה שלא לעשות כן, היא מושתקת מלטעון כנגד ההסכמה.
ר' עא 690/88 הדי רובין נ' שמעון רובין, פ"ד מד(3) 459, 462.