כן נטען, כי בית משפט קמא ייחס משקל מכריע להיעדר קשר תאגידי פורמלי (כגון חברת אם-בת), תוך התעלמות מהלכת מייקרוסופט, הקובעת כי המבחן הוא מהותי-פונקציונלי של "אותו עניין" ולא מבחן צורני של מבנה הבעלות או אופן התאגדות.
- נטען כי בית משפט קמא התעלם מהודעת הדוא"ל מיום 04.08.2023 מאת המשיבה 1, שהפנתה את המבקשת לטיפולה הישיר של המשיבה 2 כגורם המוסמך בעניינה. ראיה זו משנה מן היסוד את התשתית העובדתית שעליה התבססו הקביעות הקודמות.
- עוד נטען, כי קביעת בית משפט קמא שלפיה המבקשת שוגה בפרשנותה שהמצאה לפי תקנה 163(ג) היא "מטעמי נוחות בלבד" מתעלמת מתכלית התקנה - להקל ולהסיר חסמים דיוניים מול תאגידים זרים בעידן הגלובליזציה, כפי שהובהר בפסיקת בית המשפט העליון בעניין גלובלקוב.
- נטען כי העדויות והראיות, כולל הודעת המשיבה 1 והודאות מנכ"ל המשיבה 2, מלמדות כי המשיבה 2 מהווה חלק אינטגרלי מפעילותה של המשיבה 1 בישראל, משווקת ומקדמת את שירותיה, מלווה לקוחות, מעניקה שירותי תמיכה ומסייעת בפעולות הנוגעות לחשבון המסחר, תוך הפקת רווח ישיר. קשר זה מקיים את מבחני "אותו עניין" ו"נוכחות קונסטרוקטיבית".
- כן נטען כי החלטת בית משפט קמא פוגעת בזכות הגישה לערכאות של המבקשת, שכן היא מחייבת את המבקשת לבצע המצאה מחוץ לתחום ומטילה עליה נטל כבד ובלתי סביר, ואינה מתיישבת עם עקרונות המשפט הפרטי הבינלאומי בעידן הגלובליזציה, כאשר הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לנוכח הזיקות הרלוונטיות.
- לבסוף נטען, כי המשיבות יצרו מנגנון דיוני המאפשר להן ליהנות מפעילות עסקית ענפה בישראל (שירות בעברית, גביית עמלות, קשר שוטף), תוך התחמקות מחשיפה משפטית בפורום הישראלי ובחירה שלא להירשם כחברת חוץ. התנהלות זו, ובפרט שינוי עמדת המשיבה 2 לגבי משיכת הכספים לאחר הצהרה בתצהיר, כפי שנמסרה במסגרת תאד"מ 30923-10-22 [נבו] שבו קיבלה המבקשת את המלצת ביהמ"ש למחוק את תביעתה על בסיס הצהרה זו, מהווה שימוש לרעה במבנה תאגידי לצורך חסימת הגישה לערכאות.
תמצית טענות המשיבה 2
- המשיבה 2 טוענת כי דין הבקשה להימחק או להידחות, הן בשל פגמים דיוניים מהותיים והן לגופה. נטען כי הבקשה חרגה ממכסת 9 העמודים המותרת, והוגשה ללא תצהיר, אף שהיא כוללת טענות עובדתיות רבות.
לגופו של עניין, נטען כי הבקשה אינה מצביעה על טעות משפטית בהחלטת בית המשפט קמא, אלא מבקשת להעדיף את פרשנות המבקשת לראיות ולעדות מנכ"ל המשיבה על פני הממצאים שנקבעו. בית המשפט קמא קיים דיון, שמע עדים ובחן את הראיות והטענות, והכריע בסוגיית ההשתק ובשאלת התקיימות תנאי תקנה 163(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי.
בית המשפט קמא דחה את בקשת המבקשת לגופה, לאחר שקבע כי לא הוכחו התנאים המצטברים הנדרשים על פי תקנה 163(ג), ולכן ההכרעה עומדת על אדן עצמאי ונפרד. המבקשת לא הצביעה על ראיה שבית המשפט התעלם ממנה, אלא מבקשת להעניק משקל שונה לראיות שנבחנו.
- נטען כי טענת המבקשת שלפיה בית משפט קמא לא פעל בהתאם להוראות ערכאת הערעור הקודמת אינה מתיישבת עם השתלשלות ההליך; בית המשפט קמא קיים דיון, שמע את המבקשת ואת מנכ"ל המשיבה, ובחן את טענת ההשתק ולאחר מכן את שאלת ההמצאה לגופה לפי תקנה 163(ג). העובדה שהגיע לאותה תוצאה אינה מלמדת שלא קיים את ההוראות. בית המשפט קמא קבע כי המבקשת מושתקת מלשוב ולהעלות את הטענה לפיה המשיבה 2 משמשת נציגתה של המשיבה 1 בישראל לצורך המצאת כתבי בי-דין, בהתבסס על רצף ההליכים הקודמים בין הצדדים.
- המשיבה 2 טוענת כי לא הוכח טיב קשר המצדיק הכרה בה כ"נציגה" של המשיבה 1 לצורך המצאה, שכן הקשר ביניהן הוא טכני ושירותי בלבד, ואין קשרי בעלות או שליטה. המשיבה 2 אינה מקבלת החלטות עבור המשיבה 1, אינה מנהלת את פעילותה בישראל ואינה מוסמכת לייצגה. פעילות המשיבה 2 מתמצה במתן שירותי תמיכה ושירות לקוחות טכני לחלק מלקוחות המשיבה 1, ואין בפעילות זו כדי ללמד שהמשיבה 2 פועלת מטעם המשיבה 1 באופן המצדיק לייחס לה נוכחות קונסטרוקטיבית בישראל. המשיבה 1 היא שמפעילה את פלטפורמת המסחר ומטפלת בעניינים הפיננסיים והרגולטוריים.
- עוד נטען כי לא הוצגה עילה להתערבות בקביעה כי התביעה אינה נוגעת ל"אותו עניין" שכן התביעה עוסקת בהחלטות שהתקבלו אצל המשיבה 1 בנוגע לחשבון המבקשת, ואילו המשיבה 2 אינה מעורבת בהחלטות מהותיות אלו. המבקשת מבקשת להגדיר את המונח "אותו עניין" ברמת הפשטה רחבה מדי.
נטען כי הראיות שעליהן נסמכת המבקשת, כגון הודעת הדוא"ל ועדות מנכ"ל המשיבה 2, אינן מבססות נציגות. הפניית לקוח לקבלת שירות מגורם מקומי אינה שקולה להסמכת אותו גורם לנהל חשבון, להחזיק כספים או לייצג את התאגיד הזר בהליך משפטי.
- עוד נטען, כי פסק הדין בעניין מייקרוסופט אינו מסייע למבקשת, שכן באותו מקרה נבחנה זיקה מהותית בין פעילות החברה המקומית לבין המוצרים והשירותים שעמדו בליבת התובענה. בענייננו, התביעה אינה עוסקת בשירותי התמיכה הטכניים של המשיבה 2, אלא בהחלטות מהותיות הנוגעות לתביעת המבקשת, המצויות בשליטת המשיבה 1 ומחוץ לתחום פעילות וסמכות המשיבה 2.
כן נטען כי טענות כלליות בדבר זכות הגישה לערכאות ותום לב אינן מקימות עילה להתערבות, ואינן יכולות לבוא במקום הוכחת התנאים הקבועים בתקנה 163(ג). החלטת בית המשפט קמא אינה מונעת מהמבקשת להגיש את תביעתה או לבררה לגופה, אלא קובעת שלא ניתן להמציא את כתב התביעה למשיבה 1 באמצעות המשיבה 2.
- 00המשיבה 2 אינה מתכחשת לקשר העסקי או לשירותים שהיא מעניקה, אלא עומדת על ההבחנה בין מתן שירותי תמיכה ללקוחות לבין ייצוג המשיבה 1 בקשר לענייניה בישראל. עמידה על הבחנה זו אינה עולה כדי שימוש לרעה בהליך משפטי. המשיבה 2 עמדה לאורך כל ההליכים בעקביות על כך שאין לה גישה לכספי הלקוחות, אין לה סמכות לקבל החלטות בעניינם והיא אינה מעורבת בהחלטות ציות, הגבלת חשבונות או החלטות תפעוליות אחרות.
0
- בהחלטתי מיום 17.6.26 הורתי כי בקשת רשות הערעור תומצא גם למשיבה 1 באמצעות המשיבה 2, מבלי שיהיה בכך כדי להביע עמדה בנושא שבמחלוקת. המשיבה 1 לא הגישה תשובה מטעמה.
דיון
- לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובת המשיבה 2, הגעתי למסקנה כי יש לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור. כן הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל במובן זה שיובהר כי המשיבה 2 היא נציגה מטעם המשיבה 1, המייצגת אותה באופן קבוע בקשר לענייניה בישראל, ועל כן המצאה של כתב התביעה למשיבה 2, היא המצאה באמצעות נציג למשיבה 1. להלן נימוקיי.
- קביעתה המפורשת של כב' השופטת ציגלר בפסק הדין שניתן ברע"א 30353-06-26 [נבו] שהוגש על החלטתו של בית משפט קמא מיום 1.12.24, חייבה הכרעה על בסיס התשתית העובדתית שהובאה בפני בית משפט קמא. בפסק דינה ציינה כב' השופטת ציגלר כי "עיון בטענות הצדדים בבקשה זו ובהליך שהתקיים בפני בית משפט קמא מעלה כי הועלו נתונים עובדתיים רבים מאד הקשורים בהתנהלות שבין המשיבות, טיב הקשר ביניהן ומשמעותו לצורך המונח "נציג" וכיצד עובד הממשק בין שתי המשיבות (לדוגמה: המייל שקיבלה המבקשת מהמשיבה 1, הצגה באתר המשיבה 2, וכו'). יש קושי להכריע בדבר ללא בירור עובדתי, ובהחלטת בית משפט קמא אין התייחסות ישירה לטענות הצדדים ולמסמכים אליהם הפנו, באופן שלא ניתנה הכרעה ממשית ומנומקת לגבי טיב היחסים בין שתי המשיבות והאם הם עומדים במבחני הפסיקה".
- אמנם, בית משפט קמא דן גם בראיות שהובאו לפניו במהלך הדיון שקיים לאחר מתן פסק הדין בערעור, ועל בסיסן הגיע למסקנה שלפיה לא התקיימו התנאים הקבועים בתקנה 163(ג), אך עשה זאת, כלשונו, "למעלה מן הצורך" ואת עיקר החלטתו ביסס על מסקנתו בדבר קיומו של השתק פלוגתא בעקבות החלטתה של כב' השופטת באום בתאד"מ 30923-10-22 [נבו] ובמידה מסוימת גם על הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בהליך קודם אחר (ת"א (מחוזי ת"א) 48651-03-21) [נבו].
- כידוע, לצורך קיומו של השתק פלוגתא, נדרש כי יתקיימו ארבעה תנאים מצטברים:
הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אותה פלוגתא, על רכיביה המשפטיים והעובדתיים; בין הצדדים התקיימה התדיינות בכל הנוגע לפלוגתא זו; ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או משתמעת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי; ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק הדין הראשון [פרופ' נינה זלצמן מעשה בית-דין בהליך אזרחי (תשנ"א-1991), 141; ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [נבו] (8.9.2005)].