לעומת זאת, במקרה הנוכחי, הנמקה נדרשה גם נדרשה, שעה שלא התקיים שיח מקדים בין מר מקס ובין מר שמשון או שאר הזכיינים, ולאור הצורך שלהם להבין מדוע מובלת מערכת היחסים העסקית ביניהם, שאמורה הייתה להתפרש על פני שנים הרבה, אל עבר סופה החד, הפתאומי והבלתי צפוי. חובת ההנמקה בנסיבות אלה משרתת תכלית חיונית, הבאה לאפשר לצד שכנגד להבין האם ניתנה כדין.
- חובת ביסוס תשתית נאותה לביטול כיצד?
ביטול הסכם זכיינות מהסוג העומד על הפרק אינו עניין של מה בכך. זאת לאור היקף ההסתמכות של הזכיינים, ולאור הציפיות של הצדדים כולם כי מערכת היחסים ביניהם תהיה ארוכת טווח. על רקע זה אין די בביטול הנעשה בגין השערות ורסיסי מידע.
אכן, הצדדים להסכם הם גורמים פרטיים ואינם בגדר רשות מינהלית. אין הם כפופים לכלליו של המשפט הציבורי. אין הם חבים במתן זכות טיעון עובר לפגיעה, ואין הם כפופים לאיסוף תשתית ראייתית בהתאם לכלל הראיה המינהלית. ועדיין, אין הם זרים זה לזה. כך בכלל וודאי שכך במקרה שתום לב מוגבר עומד על הפרק בחוזי זכיינות מהסוג שלפנינו.
טוב תעשה אפוא חברה, השוקלת לבטל את הסכם הזיכיון, אם תוודא היטב שלימינה עומדת עילת ביטול תקפה, טובה וראויה. אכן, "יש שהנפגע טועה לחשוב שעומדת לרשותו עילת ביטול, בעוד שאין, למעשה, כל עילה בדין לביטול החוזה. מקרה זה אינו מעורר קושי מיוחד; פשיטא שהביטול השגוי נעשה שלא כדין, ולפיכך הודעת הביטול שניתנה תהא משוללת כל תוקף" (שלו ואדר, בעמ' 659). במצב דברים שכזה, שבו הביטול נעשה ללא עילה מוצדקת, עלולה החברה להפוך למי שהפרה את ההסכם, ולהכפיף עצמה לסיכון כספי משמעותי של פסיקת פיצויים נכבדים. וככל שמדובר בפעילות כלכלית רחבה יותר ומשמעותית יותר מבחינת הזכיינים, הרי שהסיכון הופך לכבד יותר.
בנסיבות אלה על החברה המבטלת לבדוק כי עילתה מבוססת דיה. גם אם לא מוטלת עליה חובת מתן טיעון, טוב תעשה אם תלבן הדברים עם הצד שכנגד. טוב תעשה עם תוודא שהתשתית הראייתית העומדת בידיה היא מספקת כדי לצעוד את הצעד הדרמטי הכרוך בהפסקת מערכת היחסים עם הזכיין המפר, לכאורה.
- כאן יש לציין שדיני החוזים שלנו קושרים בין חובת ההנמקה של הביטול ובין איסוף התשתית הנאותה היכולה להצדיקו.
בהתאם לפסיקה הנוהגת, אם נימק צד להסכם את ביטולו, והתברר כי נימוק זה היה חסר יסוד, הרי שיש לדבר משמעות. כך, למשל, פסקה כב' השופטת, כתוארה אז, ביניש כי "משנימק נפגע את הודעת הביטול, אין הוא רשאי להסתמך על עילת ביטול שלא הופיעה בהודעתו המנומקת, אלא אם נתן כדין הודעת ביטול חדשה" (ע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבניין ולפיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר חברה לבניין בע"מ, פ"ד נב(1) 210,224 (1998)). על גישה זו נמתחה ביקורת בספרות האקדמית (ראו הדיון אצל פרידמן וכהן, בעמ' 351; וכן ראו הדיון אצל שלו ואדר בעמ' 660), ועדיין זהו הדין הקיים. לכן, בירור מלא של הדברים מראש יוכל לצמצם את הסיכון למסירת הנמקה שגויה לביטול; וגם אם זו נמסרה, תשתית נאותה תוכל להוביל לאיתור מהיר של הסיבה המוצדקת, באופן שיאפשר מתן הודעת ביטול עדכנית ומהירה, לחסוך בזמן יקר ובעלויות מיותרות רבות.
- ואחרי שהתעמקנו בכל אלה, נרכז המבט במר מקס ובחברת מקס-סטוק, ונראה האם פעלו בתום לב כששלחו את הודעת הביטול לנתבעים, והאם זו הייתה כדין.
חברת מקס לא הציגה תשתית מספקת לטענתה שמר שמשון הפך שותף ברשת מתחרה
- חברת מקס ביטלה את הסכמי הזכיינות בתאריך 13.1.18. במכתבי הביטול פורטה סיבתו. היא ציינה כי נודע לה "והצטברו בידיה מידע וראיות חד משמעיות, לכך, שבניגוד מפורש להוראות הסכם הזיכיון, מר נפתלי שמשון הינו, הלכה למעשה, שותף ברשת המתחרה 'סופר סטוק', העוסקת בדומה לרשת מקס סטוק, במכירת מוצרים מוזלים לבית" (ראו לעיל בפסקה 10).
הנה כי כן חברת מקס סטוק עמדה בדרישת ההנמקה ומסרה בצורה חדה וברורה את טעם הביטול. ועוד הוסיפה כי בידיה מידע וראיות חד משמעיות המבססות הדברים. על בסיס ראיות אלה טענה כי לא רק שמר שמשון הפך לשותף ברשת סופר סטוק, אלא שהוא ניסה להסוות את עקבותיו, שעה שהיה ידוע לו היטב כי כזאת אין לעשות. לכן, הוא ניסה להסתתר מאחורי אחיו, שאינו אלא "איש קש" שמניות חברת סופר סטוק נרשמו על שמו, בעוד שמר שמשון הוא הרוח החיה מאחורי פעילות החברה המתחרה.