שלו ואדר אף הם סבורים כי לעיתים חובת ההנמקה היא צו השעה. "אם תכלית ההודעה אינה אלא ליידע את המפר בדבר החלטתו של הנפגע לבטל את החוזה - הרי שדי לשם כך בהודעה בלתי מנומקת. אם, לעומת זאת, תכלית ההודעה היא לאפשר למפר לא רק לדעת אודות החלטת הנפגע כי אם גם להעריך את תוקפה המשפטי - כי אז נראה שעל ההודעה לכלול נימוקים שיאפשרו למפר לגבש את עמדתו בשאלה זו...מן הראוי להטיל על הנפגע נטל לנמק את הודעת הביטול ולציין בה, לפחות בקווים כלליים, מהו הבסיס המקנה לו, לשיטתו, זכות לבטל את החוזה. נפגע שאינו עושה כן ושולח למפר הודעה סתמית על דבר ביטול החוזה אינו יוצא אפוא ידי חובה, ולא ייחשב, בדרך כלל, כמי שמסר הודעת ביטול תקפה" (גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים - התרופות: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 643 (2009) (להלן: שלו ואדר)). יחד עם זאת גם הם סבורים כי אם המפר ידע, או שהיה חייב לדעת על אודות קיומה של עילת הביטול, זה יהיה תקף גם ללא הנמקה (שם).
בענייננו שלנו, חובת תום הלב המוגברת מצדיקה ואף מחייבת קיומה של הנמקה הנלווית להודעת הביטול. לאור העובדה כי מערכת היחסים החוזית צפויה הייתה להימשך זמן רב - באופן שעורר הסתמכות כבדה מצד הזכיינים - זכותם של האחרונים לדעת על שום מה ולמה ננקט הצעד הדרמטי של ביטול מערכת היחסים ההסכמית עמם. הדברים מתחזקים בשים לב להוראות ההסכמים הקובעות מקרים פרטניים ומוגדרים שלאורם תוכל חברת מקס לבטל את ההסכמים. חובת ההנמקה תאפשר לזכיינים לכלכל את צעדיהם, ולראות האם יבקשו להמשיך ולאכוף את החוזים שנכרתו עמם ושעליהם הסתמכו. היא תאפשר להם להעריך את תוקפה המשפטי של הודעת הביטול שנמסרה להם.
הדברים מוסיפים ומתחזקים לאור טיבה של מערכת היחסים שבין הצדדים, הנשענת על שיתוף פעולה הדוק המקדם את האינטרסים המשותפים והנפרדים שלהם. במצב דברים שכזה אך מתבקש שהצד למערכת היחסים הזו ידע על שום מה ולמה היא באה לפתע אל קיצה.
כמובן, שהגישה בעניין זה אינה יכולה להיות דווקנית, ואם ידוע היה לזכיינים מה היה הרקע לדברים, הרי שהודעת הביטול לא תבוטל רק בשל אי הנמקתה. כך למשל, אם היה מר מקס מעלה טרונייתו מול מר שמשון, וטוען לפניו כי הוא מתחרה ברשת מקס סטוק בגין ההשקעה ברשת סופר-סטוק, ומשתף בדבר את שאר הזכיינים, לא הייתה נופלת הודעת הביטול בהמשך כרעם ביום בהיר, ולא נראה היה ראוי לבטלה אך בשל חוסר הנמקתה.