תע (ת"א) 27701-09-24 ר.ב.ס נ' י.צ - חלק 4

הוכח כי נפלה טעות בצוואה

22. לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי המנוח לא רצה ולא התכוון לפגוע בהורשה לנתבע בצוואה המוקדמת באמצעות הצוואה המאוחרת. המסקנה נלמדת ממכלול הראיות הבאות.
23. בין המנוח לנתבע שררה מערכת יחסים קרובה, "כמו אב ובן" (א'- סעיף 9 לתצהיר), עם עזרה ותמיכה הדדית: "והיה ידוע שדוד ד' עזר לי', לא פעם ולא שלוש" (ד'- עמ' 33, ש' 16), והיחסים נותרו טובים ותקינים עד לפטירתו של המנוח (הנתבע- סעיף 13 לתצהיר, עמ' 19, ש' 20-11,31- 34; מ'- סעיף 7 לתצהיר; א'- סעיף 13 לתצהיר; א'- סעיף 11 לתצהיר; י.מ- סעיף 7 לתצהיר).

ולראיה, המנוח התיר לנתבע לחבר את תתי חלקות 1 ו-2 ולעשות שימוש בשני המבנים כבית אחד, שלא כנגד תשלום דמי שכירות (הנתבע- סעיפים 26-24 לתצהיר; סעיף 6 ועמ' 26 נ/8; סעיף 9 לתצהיר א'; נ'- עמ' 25, ש' 3-1); המנוח והנתבע הגיעו להסכמה בדבר תמיכה כלכלית בסך 200 דולר לחודש צמוד לשער הדולר היציג (להלן גם - הסכם התמיכה הכלכלית או ההסכם) (סעיפים 3-2 נ/8), והמנוח ש")ו)היה זקוק להכנסה" (הנתבע- עמ' 18, ש' 29-28; מ'- עמ' 17, ש' 3), ולשיטת התובעות אף התלונן כל הזמן על גובה הסכום: "זה פרוטות מה שאני מקבל" (נ'- עמ' 25, ש' 11-10,33-31; ר' גם ש'- עמ' 23, ש' 3; ד'- עמ' 33, ש' 15) ועל כך שהנתבע אינו משלם לו: "ש: התלונן על י' באוזנייך שלא נותן לו כסף? ת: כן.  ש:...שי' מנצל אותו כספית? ת: נכון" (ר'- עמ' 37, ש' 11,24-21), לא שינה את התנהלותו ביחס לנכס ולא חזר בו מהסכמתו לאפשר לנתבע להתגורר בו.  ודוק, איש מבני המשפחה גם לא פעל לסייע למנוח בהגדלת "דמי השכירות" (לשיטתן של התובעות) או להגן עליו מפני ניצול מצד הנתבע חרף התלונות שלכאורה השמיע המנוח (נ'- עמ' 25, ש' 11, עמ' 26, ש' 14-12; ש'- עמ' 3, ש' 5-4,11; ר'- עמ' 37, ש' 28-25,34-33); חרף תלונותיו לכאורה של המנוח בדבר אכזבתו מהשינוי ביחסו של הנתבע כלפיו: "לא היה רק מאוכזב, לי' היה קשר קר ומרוחק ..הוא נורא נפגע מהיחס ומהחוסר תשומת לב" (א'- עמ' 31, ש' 19,30), המנוח פעל למנות את הנתבע לטפל בענייניו ואף המשיך להיוועץ בו ולהסתייע בו (נ'- עמ' 26, ש' 9,17,19; א'- עמ' 29, ש' 31; ר'- עמ' 37, ש' 12).  למשל, המנוח שקל לערוך ייפוי כח ולקבוע את הנתבע כמיופה כח כי: "הם (הנתבע ובעלה של ר'- ס.א) עוזרים לי היום ודואגים לי לכל דבר שאני צריך" (תעודת רופא מיום 6.11.2019 נ/4; ר'- עמ' 38, ש' 5).  או למשל, המנוח הסמיך את הנתבע לפעול בענייניו הבנקאיים (יפוי כח מיום 20.2.2020 נ/5; הנתבע- עמ' 19, ש' 27-25; י.מ- סעיף 7).  או למשל, המנוח הסתייע בנתבע בקשר לפרוייקט תמ"א בנכס בתל אביב (ש'- עמ' 23, ש' 31-26).

24. 00בענייננו, ההתנהלות הדיונית של התובעות מטילה צל כבד על משקל טענותיהן לעניין התערערות היחסים והיחס המחפיר כלפי המנוח. למשל, התובעות נמנעו לזמן לעדות את הקבלן על מנת להעיד על התנהגות אגרסיבית מצד הנתבע כלפי המנוח (ש'- עמ' 24, ש' 3-1), והימנעותן פועלת לחובתן [ע"א 2275/90 לימה חב' ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605 (1993)].  או, למשל, התובעות בחרו לוותר על חקירתן של א' וא' בטענה כי מדובר בעדות מפי השמועה (עמ' 18, ש' 13,18), אלא שהטענה אינה מתיישבת עם טיב העדות, שהתבססה למצער בעניינים ספציפיים על ידיעה אישית.  משכך, אין הסבר סביר להימנעות התובעות מחקירת העדות.  על כן, יש לזקוף לחובת התובעות את הימנעותן מחקירת העדות בחקירה נגדית [ע"א 4584/10 מדינת ישראל נ' רגב שובר [נבו] (4.12.2012); ע"ע 4510-03-20 ניסן נ' מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ [נבו] (26.11.2020)].  או, למשל, התובעות ניסו לבסס את טענתן על יחס מחפיר על עדויות שמיעה (א'- עמ' 29, ש' 31-34; א' -עמ' 32, ש' 3).  או למשל, התובעות ניסו להמעיט ממשקלה של תעודת הרופא בלי לזמן לעדות את עורכת המסמך (נ'- עמ' 26, ש' 24-22).

0

25. חרף אמירות, לכאורה, של המנוח "כי בכוונתו להוציא את י' מצוואתו...לא רוצה לתת לו כלום" (ר'- סעיפים 16,17 לתצהיר; א'- עמ' 31, ש' 32), בצוואה המאוחרת ציווה המנוח לאחייניו, ובכללם לנתבע, את זכויותיו, בחלקים שווים ביניהם, תוך שהבהיר כי התיבה "כל זכויותיי ורכושי מכל מין וסוג שהוא" מתייחסת לנכסים מסוימים: "מדובר על דירה שבבעלותי ושרשומה על שמי ברחוב XX בתל אביב...וכן כל הכספים ו/או זכויות כספיות" (עמ' 7 נ/2).
26. מ' הגישה את הבקשה לקיום הצוואה המאוחרת אך חזרה בה מהבקשה: "אני לא עומדת על הבקשה לצו קיום צוואה מאוחרת, אני אהיה עדה ומה שיהיו תוצאות ההליך אני אקבל" (פרו' 7.1.2025 עמ' 5, ש' 28-27).
27. כנזכר הצוואה המאוחרת כוללת את התיבה: "צוואתי זו הינה האחרונה והיא מבטלת כל צוואה קודמת שנעשתה" (ע' 8, נ/2). על כן, עצם חזרתה של מ' מן הבקשה אינה עניין של מה בכך, ויש בכך כדי להשליך על המשקל שיש לייחס לטענותיו של הנתבע במסגרת כתב ההתנגדות לצוואה המאוחרת ו/או כתב התשובה להתנגדות לצוואה המוקדמת, במיוחד נוכח העובדה שהחזרה מהבקשה אינה עולה בקנה אחד עם אינטרס כלכלי ישיר של מ' ואף עומדת לכאורה בניגוד לו.
28. בענייננו, התובעות הפריחו טענה בעלמא שלפיה יובאו ראיות "שי' לקח את האחים אליו ושהם עובדים ביחד" (פרו' 7.1.2025 עמ' 3, ש' 12), מבלי שהציגו כל תשתית לתמיכה בטענה אשר אף נזנחה ולא הועלתה עוד בהמשך ההליך.

29. עמדתה של ר' אשר לפיה היא עומדת מאחורי הבקשה לקיום הצוואה המאוחרת ומתנגדת לקיים את הצוואה המוקדמת, אינה מתיישבת עם הסכמתה להסכם חלוקת העיזבון שהכין עו"ד ג' (ר'- פרו' 7.1.2025 עמ' 5, ש' 31; עמ' 36, ש' 1 סעיף 3 לכתב התנגדות שהוגש לרשם הירושה עמ' 6 לכתב ההתנגדות ת"ע 49319-09-24).
30. בענייננו, עו"ד ג' ששירותיו נשכרו על ידי היורשים "לטפל בשם היורשים ולייצגנו" (ר' כתב התנגדות של ר' ת"ע 49319-09-24), העיד כי במפגשיו עם היורשים הוצג הקושי בצוואה המאוחרת והפתרון (עמ' 9, ש' 1,6), וכי בתחילה הייתה הסכמה גורפת לכך ש"אין בעיה עם הדירה בנס ציונה, הדירה בנס ציונה היא של י.צ בלבד" (עמ' 9, ש' 2); עובר למועד שנקבע לצורך חתימת הסכם חלוקת העיזבון הכל היה ברור לכולם: "ממה שאני זוכר לא היו טלפונים אלי מר' ונ' עם שאלות כלשהן" (עמ' 11, ש' 30-29); נ' "פוצצה" את הסכם חלוקת העיזבון בגלל "שיש לה עניינים לא סגורים מהעבר בינה לבין מ' ... שקשור לירושה שלהם מאבא שלהם...  העניין לא היה בכלל קשור לנושא של המנוח ..ולא לעיזבון שלו" (עמ' 9, ש' 19-13; עמ' 12, ש' 34- עמ' 13, ש' 2; ר' גם נ'- עמ' 28, ש' 32- עמ' 29, ש' 2).  למרות זאת, היורשים האחרים חתמו על ההסכם: "הם החליטו שלושתם בכל מקרה נחתום...  בהמשך הם ינסו לגשת לנ' ולשכנע אותה לחזור בה ולבוא ולחתום.  ...  שלושתם חתמו על הסכם חלוקת העיזבון.  היורש הנוסף י.מ ..הגיע במועד אחר...וחתם על ההסכם" (עמ' 9, ש' 26-22; עמ' 11, ש' 31-30).
31. אכן, בסופו של יום הסכם חלוקת העיזבון לא נחתם. עם זאת, אין בעובדה זו כדי לאיין את המשקל הראייתי שיש לייחס לטיוטת ההסכם המשקפת את ההסכמות והעמדות שהתגבשו בין הצדדים באותה עת.  על כך למדים ממכלול הנתונים כדלהלן: התובעות טענות לקיומה של הקלטה, אשר לטענתן סותרת את העדות בדבר תמימות דעים בין היורשים הפוטנציאליים לחתום על הסכם חלוקת העיזבון (עמ' 10, ש' 23-19), אלא שהקלטה זו לא הוגשה בשום שלב על כל המשתמע מכך [עמ' 11, ש' 11-9) [ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'ציק, פ"ד נו(1) 539,549 (2001)]; התובעות ידעו על הצוואה המוקדמת (עו"ד ג'- עמ' 12, ש' 25-24; ר'- סעיף 17 לתצהיר; עמ' 38, ש' 26- עמ' 39, ש' 6), ואף על פי כן היו מוכנות לחתום על הסכם חלוקת העיזבון, כשהן מודעות היטב לקושי שמציבה הצוואה המאוחרת; א', בתה של התובעת 1, שהיא משפטנית והשתתפה בפגישה אצל עו"ד ג': "עמדה על כך שהסכם חלוקת העיזבון ייחתם עוד לפני שמוציאים את צו קיום הצוואה" (עו"ד ג'- עמ' 8, ש' 26; עמ' 9, ש' 8-1; א'- עמ' 30, ש' 15); הוחלפו בזמן אמת הודעות בין נ' לנתבע שם נכתב: "העברתי לטלפון של ש' ואצלו כן נפתח מסכימה להכל תעדכן אותי בבקשה מתי מגיעים לחתום...  סודר גם הניירת של הבית בתל אביב?...  יופי" (עמ' 40 נ/13) ובין ר' לנתבע (באמצעות הטלפון הנייד של א' - סעיף 20 לתצהיר א') שם נכתב: "אני מבינה שאתה בלחץ על הבית שלך אבל בך אף אחד לא יפגע שתעשה הסכם פרטני אני לא מתכוונת להיות שבויה של המטורללת הזו לאחר מה שעשתה בפגישה האחרונה..הכל תאוות ביצא (הטעות במקור-ס.א) ...  רוצה לסגור חשבון של שנים על חשבון אחרים" (עמ' 56-55 נ/ 16; נ/2 לתצהיר א').
32. לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי המנוח לא שינה טעמו כלפי הנתבע. על כן, אני קובעת כי נפלה טעות בתיבה בצוואה המאוחרת כי "צוואתי זו הינה האחרונה והיא מבטלת כל צוואה קודמת שנעשתה".

הוכחה ידיעה "ברורה" על רצונו הריאלי של המנוח

33. לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי המטרה לשמה כתב המנוח את הצוואה נוגעת לזכויות בדירה בתל אביב בלבד, ובכוונתו ורצונו היה ונשאר שהנתבע יירש את הנכס בנס ציונה.
34. בענייננו, הונח מארג ראייתי אשר נסמך על אדנים ראייתיים שונים ומאובחנים העולים בקנה אחד, ותומכים בכך שהמנוח בחר לצוות את הזכויות בדירת תל אביב. להלן אפרט.

א.      המנוח עדכן את האחיינים ובן האחיינית על כוונתו לערוך צוואה שבמסגרתה יצווה להם את זכויותיו בנכס בתל אביב: "הרים לי טלפון ואמר לי שהוא רוצה לערוך צוואה ולחלק את זה בין 5 יורשים.  הוא דיבר על הדירה בתל אביב חד משמעית" (מ'- עמ' 16, ש' 24-23, סעיף 4 לתצהיר; הנתבע- סעיפים 35,37 לתצהיר; י.מ- סעיף 6 לתצהיר).  הדברים הובאו לידיעת התובעות, שאם לא כן אין הסבר כיצד נ', שלכאורה הייתה מופתעת ולא ידעה את תוכן הצוואה, ידעה את זהות היורשים? (נ'- סעיפים 21-20 לתצהיר, עמ' 27, ש' 15,29).  אין גם הסבר מדוע ר' ששמעה מהמנוח על רצונו להוריש את מלוא רכושו לחמישה יורשים: "בחלקים שווים ובטח לא לתת לי' את הבית בנס ציונה.  מעולם לא רצה לעשות זאת בטח לא בשנותיו האחרונות שהרי היה מאוכזב ממנו קשות" (סעיף 21 לתצהיר), הסכימה ואף חתמה על הסכם חלוקת העיזבון, בלי לדרוש לקבל "פיצוי" מנכס אחר עניין שעלה רק בשלב מאוחר יותר ולא הבשיל (עו"ד גמליאל- עמ' 9, ש' 34-29; סעיפים 31-30 לתצהיר ר').