ב. הטענה על עסקה עתידית בירושה בניגוד להוראת סעיף 8(א) לחוק הירושה מהווה הרחבת חזית אסורה ואף אינה נכונה לגופה.
הועתק מנבולפיכך, עתר הנתבע לדחות את ההתנגדות לצוואה המוקדמת וליתן צו לקיומה; להורות על תיקון/ ביטול ההוראות שבמחלוקת בצוואה המאוחרת כך שייקבע שהיא מתייחסת לנכס בתל אביב בלבד ואינה מתייחסת ואינה כוללת את הנכס בנס ציונה.
- מבקשות קיום הצוואה טוענות כי:
א. הצוואה המוקדמת מהווה למעשה הסכם פסול בדבר ירושה עתידית של הבית בנכס ציונה שנערך עוד בחייו של המנוח ועל כן היא בטלה מעיקרה מכח סעיף 8(א) לחוק הירושה וכן מכיוון שהמנוח ביטל בצוואה המאוחרת את הצוואה המוקדמת בגלל התנהגותו המחפירה של הנתבע כלפיו.
ב. לא נפלה כל טעות בצוואה המאוחרת ואין להתערב בה.
לפיכך, עתרו התובעות לבטל מעיקרה את הצוואה המוקדמת וליתן צו קיום הצוואה המאוחרת כך שכל רכושו של המנוח יחולק בין היורשים בחלקים שווים; לחלופין, להעדיף את הצוואה המאוחרת לפי סעיף 36 לחוק הירושה.
דיון והכרעה
מתווה נורמטיבי -
- סעיף 30(ב) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן גם - חוק הירושה) קובע כי: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות - אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות, יתקן בית המשפט לפי זה את דברי הצוואה; אם אי-אפשר לעשות כן - בטלה הוראת הצוואה". סעיף 31 לחוק קובע כי: "עברה שנה מהיום שהאונס, האיום, ההשפעה הבלתי הוגנת או התחבולה חדלו לפעול על המצווה, או מהיום שנודע למצווה על התרמית או הטעות, והיה בידי המצווה לבטל את הצוואה ולא עשה כן, לא יהיה עוד באותו פגם כדי ביטול הוראת הצוואה או תיקונה".
- הטעות בסעיף 30(ב) מכוונת לטעות "שורשית ו"יסודית" הנוגעת לעצם השיקולים שהביאו את המצווה לעשות את הצוואה - טעות שבעובדה, בדין או במניע [עמ"ש (מרכז) 47916-03-23 ש.א נ' ק.ב.א.מ [נבו] (10.3.2024); עמ"ש (ת"א) 42530-11-23 עו"ד אייל בר לב נ' א.ל ואח' [נבו] (24.4.2024); ספרם של שוחט, פיינברג, פלומין, דיני ירושה ועיזבון (מהדורה שביעית) בעמ' 129].
- סעיף 30(ב) לחוק מעגן הסדר המאפשר לבית המשפט לתקן את צוואתו של המוריש בשמו, מקום בו הוא משוכנע שלולא הטעות היה קובע המצווה שזהו רצונו [ת"ע (י-ם) 45861/08 פלונית נ' אלמונים [נבו] (29.7.2010)].
- האפשרות לתקן טעות מותנית בכך שניתן לקבוע "בבירור" מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות: "לקבוע בבירור משמעו לקבוע באופן שמסיר כל ספק סביר באשר לכוונת המצווה (ראו: שילה, בעמ' 277-276; שאול שוחט פגמים בצוואות 266-265 ו-276 (מהדורה שניה 2001) (להלן: שוחט); וכן ברק, בעמ' 362-360). מענה חיובי לשאלה זו יאפשר את תיקון הטעות. מאידך, אם שאלה זו תיענה בשלילה, יהא עלינו להכריז על ביטול הוראות הצוואה המאוחרת - פרט להוראת סעיף 1 לצוואה המאוחרת אשר מבטל את צוואתו המוקדמת של המנוח" [בע"מ 1857/24 פלונית נ' פלונית, פיסקה 65 [נבו] (2.12.2024)].
- הנטל להוכחת קיומה של טעות מוטל על מי שטוען לקיומה. מדובר בנטל נכבד עת נדרש המתנגד להוכיח את הטעות כמו גם את הקשר הסיבתי בין הוראת הצוואה לטעות של המצווה, ולהוכיח מה היה רצונו של המצווה אלמלא טעותו [ת"ע (נצ') 7835-02-12 עזבון המנוחה ר.ר ז"ל נ' י.ר פיסקות 46,48 וההפניות שם [נבו] (8.12.2013); ת"ע (חי') 69673-03-22 ר.נ ז"ל נ' א.ר.א, פיסקה 25 [נבו] (29.5.2025); ע"מ (חי') 547/07 אלמונית נ' פלונים, פיסקות 16-15 וההפניות שם [נבו] (9.9.2007); בע"מ 4990/12 זילברסון נ' זילברסון [נבו] (13.11.2012); פרופ' ש. שילה, פירוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965 כרך ראשון (1992) בעמ' 276].
- על יסוד האמור לעיל אפנה לבחון את נסיבות המקרה שלפניי.
מן הדין אל הנדון -