בנפרד מכך, ההסבר של הנאשם לפיו הוא הסיק שהמנוח חצה משמאל לימין בשל קיומו של קיר בצד ימין רחוק מלשכנע, הן בשל קיומה של מדרכה גם בצד ימין והן בשל כך שברגע שיש אפשרות לחצות משמאל לימין, מניה וביה קיימת אפשרות לחצות מימין לשמאל.
בחקירה מאוחרת מיום 16.10.23 הנאשם עומת עם כך שבחקירה קודמת טען שהבחין במנוח רק כאשר זה היה במרכז הכביש, אל מול דבריו בחקירה מיום 26.9.23 (שבה כאמור טען שהבחין בחציה מכיוון שמאל לימין כשהמנוח אוחז בטלפון). במענה, הסביר שהמתורגמן לא תרגם נכונה את דבריו אולם כיוון את הטעות בתרגום רק לגבי הפלאפון מבלי שחזר בו מדבריו ביחס לכיוון חצייה (ראה ת/27א שורה 164).
זאת ועוד, דבריו של הנאשם לפיהם אחיו כארם אמר לו תוך כדי הדריסה "תזהר תזהר, מצד שמאל יש ילד ואז פגעתי בו..." הם סיטואציה מובהקת של "רס גסטה" היינו, "עדות על אמירה שנאמרה בשעה שנעשה לפי הטענה מעשה עבירה או בסמוך לפניו... והאמרה נוגעת במישרין לעובדה השייכת לעניין" ראה סעיף 9 לפקודת הראיות (התייחסות נוספת לגבי כיוון החצייה של המנוח בזיקה לשבר בעצם הירך השמאלית של המנוח תעשה בפרק הדן חוות דעתו של מומחה הגנה).
חיזוק לגרסתו של ג'אודת בדברי הנאשם ניתן למצוא לא רק בשאלת כיוון החצייה, אלא גם בתנועת ה"זיג-זג" החריגה אותה תיאר. כך ענה הנאשם עת נשאל לגבי בלימת הרכב: "ש: מתי עצר הרכב, אחרי כמה זמן ואחרי כמה מרחק? ת: אני לחצתי על הברקס וסובבתי את ההגה ימינה ושמאלה ולא עצר... אחרי כמה מטרים עצר" (ת/8, עמ' 10). לא ברור מה לו לנאשם להטות את ההגה ימינה ושמאלה על מנת לעצור את הרכב, ויותר משיש לראות בכך הסבר שהרכב לא בלם, יש באמור לחזק את גרסת ג'אודת כי נהיגתו של הנאשם לאחר פנייתו ימינה לא הייתה בקו ישר. למעשה, גם מומחה ההגנה, כחלק מחוות דעתו וכהסבר אפשרי להימצאות דם של המנוח על הצמיג הימני אחורי טען להסטת הרכב לאחר הפניה ימינה (אם כי לדבריו מדובר בניסיון להתחמק מפגיעה במנוח). לכך יש להוסיף כי התיאור של ג'אודת לגבי העלייה על המדרכה השמאלית והטיית הרכב בחזרה לכביש לעבר המנוח שניסה להתחמק וירד לכביש (שאז דרס אותו), מתיישבת יותר עם כך שמקום האימפקט הוא בנתיב השמאלי (הנגדי) לכיוון נסיעת הנאשם. (וכאמור, גם מומחה ההגנה מיקם את האימפקט בנתיב הנגדי לזה של הנאשם).
ג'ואדת מתאר כי לאחר שהנאשם פגע במנוח, הוא עלה עליו עם הדודג' ודרס אותו. תיאור זה תואם את המנגנון הצפוי מפגיעות של רכב גבוה כדוגמת הדודג', ככזה המכונה "הטלה קדמית" (ובעניין זה, ראה גם השלמת חוות הדעת מיום 16.6.24, שבה דר' חן קוגל מפרט כי "...ככל שגובהו של הרכב המוביל גבוה יותר, הפגיעה מעל מרכז הכובד והסיכוי שגופו של הולך הרגל ינוע קדימה לרכב גדול יותר", שם, סעיף 1 למסמך). ג'אודת אינו בוחן תנועה ויש להניח שגם אינו מכיר את המתודה בעניין, כך שההלימה בין תיאורו לגבי מעוף הגופה לבין המנגנון הצפוי, אף שאינה נעשית מתוך מספר רב של אפשרויות, מהווה חיזוק מסוים לגרסתו (לו ג'אודת היה מתאר העפה של המנוח לעבר השמשה וממנה לעבר חלקו האחורי של הדודג', ניתן היה בהסתברות גבוה לקבוע כי גרסתו אינה אפשרית מבחינה פיזיקלית ומכאן היא גם שקרית).