חיזוק לגרסתו של ג'אודת ניתן למצוא בגרסתו של אדם אבו אלקיעאן שכאמור הגיע לזירה בסמוך לאחר הדריסה עם רכבו מסוג יונדאי סונטה כאשר שניים שהיו במקום העמיסו את המנוח על רכבו אליהם הצטרף ג'אודת - ותוך כדי שוחח עם מוקד מד"א. עצם השתתפותו הפעילה של ג'אודת בפינויו של המנוח מהזירה, היא כשלעצמה מקהה את הטענה לפיה ג'אודת כלל לא היה עד ראייה לתאונה וכל גרסתו היא גרסה מ"כלי שני". ואם היה עד ראייה, מה לו שימסור בכזב גרסה "לא שגרתית" של עלייה וירידה מהמדרכה, כאשר בנסיבות העניין יכול היה לתאר נסיעה במהירות לעברו של המנוח בהינתן העובדות שאינן שנויה במחלוקת: הפגיעה במנוח הייתה בנתיב הנגדי, הרכב פגע במנוח מבלי לעצור ונמלט מהזירה מבלי להגיש עזרה.
חשובים לעניינו דברי אדם ביחס לאופן שג'אודת (אותו הוא מכנה "אחד, זה שכן לידו") התנהג תוך כדי הנסיעה ודברים שג'אודת אמר עד שחברו לאמבולנס בתחנת הדלק: "אחד, היה עצבני אומר נדרס נדרס ואני לקחתי ממנו את הטלפון"; "אמרתי לך הוא (הכוונה לג'אודת) אמר נדרס נדרס אני אעשה, אני אעשה... נדרס, פעמיים אני חושב". בנקודה זו יש להידרש שוב לגרסתו של ג'אודת לפיה הדודג' עלה פעמיים על המנוח, תחילה עם הגלגל הקדמי ואחר כך עם זה האחורי.
במענה לשאלת הבהרה לאדם מה הייתה הכוונה של ג'אודת באמירתו כי הוא יעשה, הסביר: "עצבני, מפרק, עצבני... אני אעשה... אני לא הבנתי אותו... אני אעשה כאילו אני ארביץ להם... לדקור (?)... אני לא הייתי מרוכז איתו..." (עמ' 13-12).
דברים אלו מעידים כי כבר במהלך האירוע ג'אודת התנהג בהלימה עם מי שראה במו עיניו את התאונה וכי מיד הבין שלא מדובר בתאונה "רגילה" או כזו שהתרחשה בגלל המנוח, שאם לא כן, איזו סיבה יש לו לרצות להרביץ או לדקור את מי שדרס את המנוח. יש בכך גם לחתור תחת הטענה לפיה רק בעקבות דברים ששמע בבית החולים ובימים שלאחר התאונה, קישר בין האירוע בשטיפה לדריסה והחליט להפליל הנאשם באמצעות גרסה כוזבת.
ההגנה בסיכומיה טענה כי גרסתו של ג'אודת לגבי כך שהנאשם עלה על המנוח עם הרכב לאחר הפגיעה בו שקרית וזאת בשים לב לכך שבניגוד לדבריו, בחוות הדעת הפתולוגית מצוין כי לא נמצא "דפוס ברור של צמיג על העור."
בעניין זה, מלכתחילה לא ברור מה האינטרס של ג'אודת להוסיף חלק זה בגרסתו (בהנחה שהיה בזירה וראה את התאונה) כשאין מחלוקת כי המוות הוא תוצאה ישירה של פגיעת רכב הדודג'. תיאור לפיו הנאשם רדף עם הדודג' אחר המנוח, פגע בו, והעיפו בעוצמה כמה מטרים באוויר עד שהוטח בכביש מבלי לעלות עליו (כפי טענת ההגנה) מגלם בתוכו את אותה אשמה ואותה חומרה.