חיזוק נוסף לדברים של ג'אודת לגבי כך שהנאשם לא רק פגע במנוח אלא גם עלה עליו, ניתן למצוא בהימצאות דם סמוי של המנוח על הגלגל הימני האחורי של הדודג'. בשונה מטענת מומחה ההגנה (שלחוות דעתו תינתן התייחסות בפרק נפרד) עיון בצילום של הצמיג מעלה כי ניתן לראות בבירור כי הדם הסמוי מצוי גם על המדרך של הצמיג ולא רק על צדו (ת/54 עמ' 3). לשם הנוחות, הוספנו על גבי הצילום של בוחן התנועה את הקו המפריד בין דופן הצמיג לבין המדרך עצמו (מסומן בקו אדום) כשמקום הימצאות הדם הסמוי, סומן על ידי החוקר באליפסה צהובה.
זאת ועוד, ברכב הדודג' נמצאו שני כתמי ניגוב אבק בתחתיתו: האחד - על מתלה ימני סמוך לגלגל ימני קדמי בגחון המכונית (א.ז.1), השני - בצד ימני אחורי של חלק פלסטיק בגחון המכונית (א.ז.2).
סימנים אלו המצויים שניהם בחלק התחתון הימני (ובמרחק דומה, גם אם לא זהה מקצהו) הימני של הדודג' יכולים להתיישב עם עלייה של הרכב על גופו של המנוח או חלק מגופו כשבהקשר זה יש לתת הדעת לכך שמדובר ברכב משא גבוה (ר' ת/39 צילום מס' 7 ביחס לגובה הטמבון) כך שהסתברות שהגחון שלו שפשף גופת המנוח גבוהה בהרבה מאשר רכב פרטי.
בנוסף, באין חולק שהדודג' לא בלם, או אז בעוד מהירות גוף המנוח קטנה לאחר הפגיעה, מהירות הדודג' נותרת קבועה. מכאן, בהכרח בשלב מסוים הדודג' אמור "להשיג" את גופת המנוח ולעלות עליה. גם מומחה ההגנה אינו חולק על כך (אם כי לדבריו יכול והנאשם ניסה להתחמק מפגיעה על ידי הסטת ההגה).
לכך נוסיף כי אין חולק שהמנוח דימם מראשו כתוצאה מהדריסה. בעניין זה ראה בין היתר עדות הפרמדיקית שתיארה שלמנוח היה "דימום מהפנים, היה חזה בצד שמאל שפשוף, היה שבר בירך שמאלית עקומה לחלוטין, היו גם שברים בצלעות וקריסת ריאות" (ת/32, שורה 16) ובדומה דו"ח רפואי של מד"א שבו מתואר שקיבלו את המנוח במצב של ערפול הכרה כשהוא "מדמם מהפנים, שפשופים בכל הגוף, שברים מרובים בכלוב בית החזה...". עוד עולה מחוות הדעת של המכון לרפואה משפטית (ת/53) כי מעבר לפצעי שפשוף והמטומות בפנים, בגולגולת של המנוח נמצא קו שבר ודימומים בקרום העכבישי דבר המתיישב עם חבלת ראש קשה.
יוצא אפוא כי מבחינה ויזואלית, בפניו וראשו של המנוח היו חבלות רבות גלויות, לרבות דימומים ופצעי שפשוף. ג'אודת אינו רופא, בוודאי לא רופא משפטי. אפשרי כי בסיטואציה הקשה ובלחץ בו היה ראה להתייחס לדימום מפניו של המנוח כסימנים של רכב. לכל אלה ובשולי הדברים נציין כי הטרמינולוגיה שבה נקט ד"ר קוגל בדבר היעדרם של סימנים "ברורים" יכולה לדור בכפיפה אחת עם קיומם של סימנים לא ברורים של צמיג.